עוזי גדיש ז"ל, שנהרג ביום ראשון כשהרכב בו נסע יחד עם אשתו ציפי התהפך כשהיו בדרכם חזרה לביתם במושב עין יהב, הובא אתמול למנוחות.
עוזי חריט, חבר מושב צופר הסמוך לעין יהב, מספר על מורה הדרך שלהם בשנות ההקמה של מושב צופר, "אם צריך לומר בכמה מילים עוזי גדיש זאת הערבה כולה. קשה לי לדבר עליו בלשון עבר זה נראה לי משהו שלא מתקבל על הדעת. כשהקמנו בשנת 75 את מושב צופר, רק השתחררנו מהצבא, עוזי גדיש שכבר היה כאן מאז סוף שנות החמישים בעין יהב, הגיע אלינו יום אחד ואמר בלשונו הישירה והפשוטה שהוא ילווה אותנו בהקמה. הוא היה מגיע אלינו ארבע פעמים בשבוע לפנות בוקר ונותן לנו עצות מה לעשות איפה לדשן ומה לגדל והכל בלי שום תמורה".
חריט נחנק מדמעות כשהוא ממשיך לדבר על מי שהוא מכנה האבא של כולנו, "אני לא יודע אם עוזי יודע עד כמה אנחנו מעריכים את מה שהוא עשה למעננו. לא היה כלום בערבה ומה שיש היום זה בזכות עוזי. לעזוב את המשק שלו כדי להגיע אלינו ואז לא היו תאילנדים זה מסירות נפש. להגיע אלינו כדי לראות שאנחנו עושים הכל כמו שצריך. הייתה בו מסירות שאי אפשר להסביר והכול עם המון צניעות".
לדבריו מגע הזהב של עוזי גדיש הביא לשגשוג החקלאות בערבה, "הייתה בו כל כך הרבה אופטימיות ואמונה בדרך כבר מהשנים הראשונות ועד היום. הגעתי אליו לראות את המילונים שהוא מגדל אז הוא כבר משך אותי לקחת גם קצת מלפפונים מהשתילים שהוא גידל. הוא היה מורה דרך שהתווה לנו את הדרך וכל מה שהצלחנו זה בזכות האיש המופלא הזה. אני זוכר שפעם שאלתי אותו אם לנסוע לחו"ל לשליחות חקלאית אז הוא ענה לי בפשטות שלחו"ל נוסעים כדי לטייל, בערבה עושים חקלאות, הוא הבין שזו משימה לאומית".