הקיץ עושה את צעדיו החמים הראשונים ובין השאר זו שעתם הגדולה של הנחשים שיוצאים ממאורות השינה שלהם רעבים.
על ההתמודדות עם נחשים בעיקר לנוכח היציאה אל השדות להדלקת מדורות ל"ג בעומר, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ד"ר בועז שחם, מומחה לזוחלים איש האוניברסיטה העברית בירושלים.
כבר בפתח דבריו מציין ד"ר שחם כי הזהירות מומלצת לא רק בימים האחרונים שכן "תמיד צריך להיזהר בחודשים החמים של השנה. הנחשים ערים מאז תחילת התקופה החמה".
"יש שפעילים רק ביום ויש רק בלילה. במרכז ובצפון הארץ יש רק מין אחד שמסכן חיים מעשרות המינים שיש בטבע, זהו הצפע המצוי. לצערנו אתו יש הכי הרבה הכשות, וחלקן מסתיימות גם במקרי תמותה, בערך מקרה אחד או שניים בשנה".
ד"ר שחם מציין כי נחשים אלו חיים במקומות החופפים גאוגרפית את ריכוזי האוכלוסייה בישראל, מדובר בנחש הפעיל בעיקר בלילה וכדי להתגונן ממנו יש "להישמר, לא להכניס ידיים למקומות נסתרים, לנעול נעליים גבוהות ורצוי גם מכנסיים ארוכים. אם אין תאורת רחוב או תאורה ישובית רצוי שיהיה פנס ולא להסתפק במכשיר הסלולארי".
על הצפע המצוי הוא ממשיך ומספר: "התפוצה הטבעית ההיסטורית שלו הייתה מהקו של באר שבע וצפונה, האזורים הירוקים יותר של הארץ. מזרחה לבקעת הירדן בחלקים הדרומיים של יריחו ומדבר יהודה, שם אנחנו לא מוצאים צפעים בדרך כלל אבל יש שם את "המחליף" שלו, האפעה וזנים ארסיים אחרים שעיקר פעילותם באזורי תעשייה ובבסיסי צה"ל. המזון המועדף עליהם, כשהם בגודל שהם מסוגלים לאכול אותם, אלו עכברים וחולדות. המזון הזה מלווה אותנו באזורים העירוניים והתעשייתיים שם יש הרבה מכרסמים".
עוד מציין ומעיר ד"ר שחם כי רבים מהנחשים שבהם נתקלים הישראלים הם בעצם אויבים של הצפע והאפעה, כך שלמעשה הם עושים שירות טוב לאדם.
"הבעיה היא החיכוכים שלנו, בני האדם, איתם. החיכוכים הם כשאין לנו ניסון וידע. צריך פשוט לא להתקרב ולא לגעת. חלק מאירועי ההכשה מגיעים אחרי ניסיונות לפגוע בהם, אדם מפספס ולא מצליח לפגוע בהם ואז מגיעה תקיפה. יש לזכור שאנחנו לא מהווים עבורם מזון אלא איום, גם אם מדובר בילד קטן, ואם אנחנו מפנים להם את הדרך הם יבחרו בדרך הזו. לצערינו אנשים דורכים ליד נחש או שולחים יד, הנחש, שלא יודע שאנחנו מגיעים בתמימות, מכיש כהגנה עצמית, אבל אם יש לו נתיב בריחה הוא יברח".
ד"ר שחם מזכיר כי "מבחינה חוקית כל הנחשים מוגנים והפגיעה בהם היא עברה פלילית שיש עליה קנס. האפשרות החוקית היא להתקשר ללוכד נחשים מוסמך או לרשות המקומית שתספק פתרון", הוא אומר ומעיר כי "אין אחידות בין הרשויות, חלק מכסות את הטיפול בעצמן וחלק שולחות את התושב ללוכד. הרבה אנשים מעדיפים את האפשרות הזולה ומנסים להתמודד לבד".
מה מביא את הנחשים אלינו? "המזון שלהם מושך אותם אלינו. לפעמים הם מחפשים מסתור מהחום ורוצים צל. רובם עושים זאת במקומות טבעיים כמו לשכב על האספלט וזו אחת הסיבות שבמקומות מסוימים פוגשים הרבה נחשים על הכבישים. הם לא זזים ונדרסים. בלילה הם נשכבים על סלעים ואספלט וביום בשטח הפתוח".
ומה באשר לשמועה לפיה מסוכנותם של הנחשים בתקופה זו גדולה משום שהצטברה בחודשי החורף כמות ארס רבה בבלוטות הארס שלהם? יש בשמועה הזו אמת, אך המציאות מעט מורכבת יותר, וד"ר שחם מסביר: "הצטברות ארס היא מסוכנת אם הבלוטה מאוד מלאה אם הנחש היה בחוסר פעילות. יש לו לכאורה בלוטות מלאות בתכולה והוא יכול להזריק כמות גדולה של ארס, אבל הארס נוצר בגוף חי וכמו כל כימקל יש לו "תאריך תפוגה", כלומר החלבונים של הארס, שהם המסוכנים לנו והורגים את הטרף, חווים תהליכי פירוק והדרדרות של היכולת שלהם לגרום נזק. אם נחש לא השתמש בארס הוא לא מסוכן כמו נחש בשיא הפעילות שבה הארס שלו מתחדש".
שחם מציין עוד כי "לנחש יש שליטה מלאה על כמות הארס שהוא מזריק בעת ההכשה. הוא שולט באופן נפרד על כל בלוטה. הוא יכול להכיש גם הכשה עקרה ללא טיפת ארס. האינטרס בהכשה עקרה הוא רק להבהיל. כך הוא עושה לפרה או סוס שעוברים לידו. הוא יודע שלא יוכל לטרוף אותם ומעדיף לשמור את הארס לטרף".
וכשמגלים נחש מה עושים? "אם מזמינים לוכד נחשים חייבים שמישהו ישמור על קשר עין עם הנחש ויראה מה הוא עושה. הוא עלול למצוא סדק בקיר או רווח בין ארון בגדים ולהסתתר בצורה שלא ימצאו אותו גם אם יפרקו את כל החדר", אומר ד"ר שחן ומספר מניסיונו אך לפני שבוע. הוא עצמו אמנם אינו לוכד נחשים, אך במועדון הנוער שבמשב בו הוא מתגורר התגלה נחש והוא נקרא לסייע. "הזזתי את הספות והמקרר ולא מצאנו אותו. הם מסוגלים לטפס למקומות גבוהים כמו אלופי סנפלינג וצריך לשמור על קשר עין. רצוי גם לצלם תמונה ולהעביר ללוכד שיוכל להתרשם ואולי להרגיע".
האם נחש אחד מלמד על משפחה? "לא. הם לא יצורים חברתיים, אם כי יש מצבים שבהם יכולה להיות בקיעה של צעירים ממקבץ ביצים שנקבה הטילה בנקודה כלשהי. זה קורה בעיקר בישובים חדשים שיש בהם עבודות תשתית שמגרשות את הנחשים כמו את כל חיות הבר מהמקום של הטרקטורים, והנקבה צריכה למצוא מקום להטיל בו ביצים ומחפשת מקום דומה למקום הטבעי, ולפעמים היא מוצאת מקום כזה מתחת לקראוון וכך אנחנו מגלים בקיעה של כמה נחשים במקום אחד".
באשר לחשש הגדול מ'שרף עין גדי', הנחש שאין נסיוב לארס שבו? מסתבר שנחשים ללא נסיוב יש כמה בארץ ישראל וד"ר שחם מסביר: "מדובר בצפעון שחור, השם העממי הוא שרף עין גדי, הוא בעל הארס הכי קטלני בבדיקת מעבדה של מיליגרם מול מיליגרם. לצערינו הוא הוכיח שהוא קטלני גם מול בני אדם. מנגנון הארס שלו מתוחכם. הוא מכיש בפה סגור, הוא תת קרקעי, נכנס למחילות מתקרב לקרבן והשן יוצאת הצידה ברווח קטן של השפה.
''בהכשה שלו יש נקישה אחת בלבד. ניתן ללכוד אותו רק עם כפפות מיוחדות כי הוא יכול להוציא שן הצידה למרות שאתה מחזיק אותו באחיזה בטוחה. למיטב ידיעתי אין נסיוב נגד הארס שלו. יש מעבדה שתכננה לפתח נסיוב נגדו, אבל אין לי מידע לגבי התקדמות העבודה שלהם".
"כרגע יש נסיוב לצפע מצוי ולאפעה. לעוד שבעה נחשים בארץ ישראל אין נסיוב. חוץ מהצפעון השחור הם נחשבים ללא קטלניים לאדם. הסימפטומים של הכשה הם קלים או שאין בארץ מקרים קטלניים. בחו"ל ידוע על מקרה קטלני של עכן חרטומים שמצוי בחולות מערב הנגב ובצפון סיני.
''יש לו קרניים מעל העניים, אבל הוא עושה הרבה רעש לפני הכשה ולכן לא נפגעים ממנו. מאז קום המדינה לא ידוע על פגיעה מהנחש הזה", אומר שחם ומוסיף: "בסהרה יש מקרים של הכשה קטלנית כי שם המרחק בין מקום ההכשה למקום הטיפול הרפואי גדול מאוד. כאן יש שירותי רפואה טובים מאוד ובמרבית המקומות קליטה סלולארית טובה וניתן להגיע בתוך פחות משעתיים לטיפול. הסיבוך מתחיל כשהדיווח או ההגעה מתעכבים, ואז הכשות לא קטלניות יכולות להסתבך".
ועוד המלצה אחת לפני מדורות ל"ג בעומר: "כשמעבירים את הקרשים להסתכל טוב לפני כן כי יכול להיות נחש שמסתתר בין הקרשים".