לשחרר את הרוצחות

הוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת דנה שלשום (שני) במשך קרוב לשעתיים במקרים בהם נשים רוצחות גברים, במגמה להקל על עונשיהן של הרוצחות. מי שהובילו את הדיון היו יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא-סלימן (הרשימה המשותפת) וח"כ מיכל רוזין (מרצ). הן לחצו על נציגת השב"ס לקצר תמיד את עונשיהן של רוצחות בשליש, ודרשו רפורמות אחרות להקלה בעונשי הרוצחות.

את הדיון פתחה תמר דהן מאוניברסיטת ת"א שהציגה מעין מחקר שערכה בקרב רוצחות בני זוג, אותן ראיינה בכלא. דהן הציגה את הרוצחות כקורבנות אלימות, והיו"ר, תומא-סלימן, הסכימה איתה.

נציגת שדולת הנשים, מיסודה של הקרן החדשה לישראל, טענה שעל "גברים לבנים פריביליגיים" נגזרים עונשים קלים יותר מאשר על אנשים מקטגוריות אחרות.

לכל אורך הדיון לא הושמעו נתונים מוצקים לגבי תופעת הרצח של בני זוג ע"י נשים ולגבי הענישה בתחום זה, ורק נציגת המשטרה – שקיבלה דקות ספורות להציג את דבריה לקראת סוף הדיון – העמידה דברים על דיוקם.

העונשים: 3 עד 11 שנים

"אני אשמח לתקן פה קצת עובדות", אמרה נציגת המשטרה, רפ"ק נירה ראובני, ממדור נפגעי עבירה, שדבריה לא הובאו כלל בסיכום הדיון שפורסם באתר הוועדה.

"הנתונים שיש בידי המשטרה על רצח גברים בידי בנות זוגם הם מ-2007. מ-2007 עד 2017 נרצחו חמישה גברים ע"י הנשים. בשניים מהמקרים לא היה עבר משטרתי כלל, כלומר האישה לא הגישה תלונות במשטרה. בתיק אחד האישה היתה גם קורבן וגם חשודה – היתה אלימות הדדית. בתיק אחד האישה היתה החשודה באלימות בתיק הקודם. ובתיק אחד היו שלושה תיקים בהם האישה היתה הקורבן אבל כשבדקתי את הגבר המעורב – זה לא הגבר שהיא בסופו של דבר רצחה. כלומר, היא היתה קורבן שסבלה ממערכת יחסית מתעללת אבל מצד בן זוג קודם".

הנציגה הוסיפה שגם מבחינת העונשים שנגזרו על הנשים הרוצחות, הרי שיש פער בין המספרים הגבוהים עליהם דיברו דוברים קודמים בדיון לבין המציאות בשטח. "אני שמעתי כאן (על עונשים של) 20 שנה, 25 שנה", אמרה. "בשנת 2010 היו שני מקרים שבסופו של דבר הוגש כתב אישום על הריגה. באחד מהם נגזרו 9 שנים ובשני 7 שנים ו-6 חודשים; ב-2013 (הורשעה אישה ברצח ונידונה) ל-11 שנים; ב-2014 (נידונה אישה) לשלוש שנים, וב-2017 טרם ניתן גזר הדין אבל כתב האישום הוגש בגין רצח".

דיון מיותר

נציגת המשטרה הוסיפה כי בניגוד למה שנאמר בדיון, בשנה האחרונה לא נרצחו שבע או שמונה נשים, אלא היו חמישה מקרים של רצח בני או בנות זוג ובאחד מהם, הנרצח הוא גבר.

נציין כי הדיון בוועדה לקידום מעמד האישה היה אופייני לדיונים מסוג זה הנערכים לאורך השנים. חברות הוועדה לחצו על הרשויות להקל בעונשיהן של נשים שביצעו עבירות אלימות חמורות, והביאו אשת אקדמיה שתיתן כביכול ביסוס לטענה שצריך לרחם על הנשים האלה. הדוברות מטעם ארגוני הנשים הציגו נתונים שהתבררו עד מהרה כשקריים, במגמה לצייר את הנשים כקורבנות ולהתעלם מהאלימות של הנשים עצמן. באופן זה מצליחה הוועדה לקידום מעמד האישה, ביחד עם עתונאיות מגוייסות, להטות את כלל המערכות בצורה שיוצרת אווירת מלחמה בין המינים ומעודדת פגיעה של נשים בגברים.

דבריה של נציגת המשטרה חשפו מציאות שבה ממילא נגזרים עונשים קלים על נשים שרוצחות בני זוג ולכן כל הדיון היה לכאורה מיותר.

הכותב משמש כיו"ר תנועת "המשפחה"