מרחב הטעות הסטטיסטי לעולם הרווקות

תגובה למחקר של נאמני תורה ועבודה על הרווקות במגזר הדתי לאומי

נעמה אברהם , כ"ב באייר תשע"ז

חתונה
חתונה
iStock

בסוף השבוע האחרון התפרסם מחקר של נאמני תורה ועבודה המציג נתונים על עולם הרווקות הדתי-לאומי.

הכותרות הדגישו את הנתונים המעודדים, אחת חשפה "רווקות? הנתונים האמיתיים", השנייה קבעה "אין עליה ברווקות המאוחרת". כולנו שקענו לתחושת אופוריה שהנה הגענו לאיזון לאחר 15 שנות דאגה, וכעת ניתן לשוב לשגרת חיינו ללא דאגות לנו ולרווקים שביננו.

אבל לא כך. המחקר אמנם יכול לסייע להבנת הלכי רוח בציבור ולהביא ראייה לאיתנות ההשקפה של בני הקהילה הדתית-לאומית מול רוחות התקופה, אך אסור לו לגרום להקלת ראש בחשיבות המשימה להבאת מרפא ללבבות נשברים, לנשמות המחזרות אחר אבדתם.

אחוזים אלו מלמדים שתכל'ס יש הרבה מאוד רווקים ורווקות בקהל. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועל בסיס נתוני המחקר, חישוב גס יראה שבציבור הדתי הלאומי כ-28,000 אלף רווקים ורווקות בגילאי 30-40. תוסיפו לזה את צעירי וצעירות המגזר הנחשבים רווקים בעלי וותק כבר בגילאי 25 ומעלה, ותקבלו חבורה גדולה בהרבה, נהדרת ואיכותית. מאחורי האחוזים שכאילו לא השתנו, יש מכפלות של בני אדם. מסות רבות של גברים ונשים אשר מאחוריהם יש משפחה תומכת, הורים אוהבים, וקהילה שקצרה ידם מלהושיע בדברים המסורים אל הלב.

איך מכמתים אכזבה או בדידות של אלפי צעירים שהם חלק מהעתיד של הקהילות והעם שלנו? אמנם תחושות כאלו אינן נחלת הרווקים לבדם, אך הן תחושות פתירות שניתן לצמצם, והשפעתם אינה מסתיימת בגבולות האדם הפרטי לבדו, והדבר מתחיל בשינוי התפיסה וההסתכלות.

ברובד הכי מוכר ופשטני, רווקי המגזר נתפסים כבררניים ולא מתפשרים. עבור הרווקים שמרגישים בתחושת ההתנשאות של בעלי הבתים כפרטים ושל הקהילה כולה, הראייה הזו היא המובילה העיקרית להסתגרות בתוך תוכם, וליצירת אלטרנטיבות קהילתיות. מה שנראה מבחוץ כבררנות, הוא מבפנים חומת הגנה מפני תחושת הכישלון האישי ומשא הכישלון המגזרי (ופעמים רבות אף ההלכתי).

אחרי שנים של ניסיונות, תהיות, נסיקות ואכזבות, אנו צריכים בראש ובראשונה לסמוך עליהם שהם למדו על עצמם דבר או שניים. אנו צריכים ליצור תחושות של שוויון והכלה שבמרוץ החיים הם שייצרו הקלה בעומס ופניות נפשית, הקלה שתהפוך את התהליך לנכון ורגוע יותר ובעזרת ה' גם לקצר יותר.

שנית, צריך לזכור שהרווקות לא מגדירה את האדם. כמו שאדם נשוי, אינו מוגדר על-פי מצב הזוגיות בו הוא נמצא, אלא על פי אישיותו, כך גם הרווקים. יש להם עבודה, יש להם חברים, יש להם רצונות משל עצמם. לא כל שיחה צריכה להסתובב סביב משימת חיפוש החצי השני. אפשר להתעניין בעבודה, אפשר לצאת יחד, אפשר לשוחח על פוליטיקה ועל ספורט, על אופנה ועל ספרות. יש חיים מעבר לזוגיות, והרבה פעמים אלו עוזרים להשאיר את הראש מעל המים.

שלישית והחשוב ביותר, הוא לא לשקוע באופוריית המחקר. צריך להמשיך, לנסות ולהציע, לתמוך ולשאול, לחבק גם ללא מילים. למרות התשובות השליליות או המתחמקות, למרות שלפעמים זה נראה כמו הפגנת חוסר עניין, מתחת זה יש רצון עז למצוא זוגיות לחיים, למצוא אהבה. זו לא עוד קלישאה של סרטים הוליוודיים שצריך לברוח ממנה, זוהי המציאות שלנו, שלהם.

הכותבת עומדת בראש 'מפגש ברמה', מיזם ההיכרויות של מדרשת הגולן