אז בואו נפיל את זה עליכם מיד בהתחלה, גילוי נאות שכזה.
לפני כמה חודשים פנה אליי חגי לובר והציע לי להיות שחקן מחליף להצגה "ארבעה אבות". קראתי את הטקסט, ראיתי סרטון של ההצגה, אבל בסוף קיבלתי גם את לוח ההופעות. הופעות רבות פזורות בכל מקום בארץ (כולל אחת באילת, טיסה ומלון כלולים). מכיוון שההצגה מדברת על הורות, נזכרתי פתאום שיש לי כמה ילדים שאני חייב להשקיע בהם, אז ויתרתי על הערבים הארוכים של בילוי על הבמה.
ובאמת נראה שסיפור האבות יכול לקרות רק בהצגה. שלושה אבות מגיעים לטיפול כדי ללמוד להיות הורים טובים יותר. כך מתחילה ההצגה, בתוך חדרו של המטפל יועד. מתברר שזו הצגת המשך למחזה "אי זוגי" שדיבר על אותם שלושה גברים שהגיעו לטיפול זוגי (בלי הנשים). עשר שנים לאחר מכן, כולם חוזרים לאותו מקום ולאותו מטפל, כדי לעבור תהליך שיעזור להם להתמודד עם גידול הילדים. אל דאגה, לא צריך לראות את ההצגה הראשונה, השנייה עומדת בפני עצמה.
את הטקסט כתב דביר שרייבר המעולה, ובמאי ההצגה אילן פופקו, אמן האימפרוביזציה, הפך אותה לקולחת, חדה ומשעשעת. שלושת האבות הם גדעון (יאיר להמן) - אבא קשוח ופרפקציוניסט לנערה מתבגרת שרק רוצה להשתחרר ממנו, יואב (נדב סדקה) אב אובד עצות אל מול הצרות של בנו המאומץ, ואלעד (אסף ברזניצקי) - האב הדוס והמושלם שחושב שיש בעיות רק לילדים של השכנים, אך בעצם מתמוטט מול ששת ילדיו הקטנים. אגב, את הדמות של אלעד הייתי אמור לשחק, מה זה אומר עליי?
השלושה באים לחסות בצל עצותיו של יועד (חגי לובר) שמשחק את הפרודיה של המטפל - אדם חסר סבלנות, לא קשוב ועצבני, שמצליח באורח פלא להעביר לשלושה מסרים בנוגע לגידול ילדים, למרות שהוא עצמו נמצא בקרב מתמשך עם בנו שברח מהבית.
התפעלתי מהדינמיקה של השחקנים על הבמה. כשחקן אני משתדל לזהות אם השחקנים על הבמה משחקים במצב מנותק, ורק רוצים להריץ את ההצגה ולהגיע הביתה, לעומת משחק זורם, חי, ספונטני, כזה שמרגישים שהשחקן באמת שם, ולא חושב על חשבון הבנק שלו או על עבודה שהוא צריך להגיש. הרביעייה נהנתה על הבמה וההרגשה באוויר הייתה שהם ממציאים את הכול עכשיו, כאילו מוסיפים שורות שעלו להם בראש, אל מול הקהל. גלי הצחוק של הקהל (ושל אשתי מימין) נתנו פידבק ראוי לבדיחות השנונות ולמשחק המשכנע.
עם זאת, כמטפל לא התחברתי לאווירה שבחדר הטיפול. טיפול הוא הרבה יותר מכיל, חווייתי ומתמקד בנפש. הסדנה שמוצגת על הבמה מתאימה יותר לעולם האימון (קואוצ'ינג), מוכוונת התנהגות ותובנות שכליות. ובאמת, ההצגות של אספקלריא תמיד מגיעות עם מנה של משמעות ומסר. הפעם ההצגה הגיעה גם עם מנה עיקרית. אסביר: תיאטרון אספקלריא יצא למבצע נועז שבו הם מעלים סדרה של עשרות הצגות, במחיר של 20 שקלים בלבד לכרטיס. אני אוהב ללכת לאכול עם אשתי אחרי ההצגה, כדי לדבר על התכנים ועל המחשבות והרגשות שעלו לי בעקבותיה. 'קפה קפה' של גבעת שאול עשו הסכם נפלא עם אספקלריא, וקיבלנו ארוחה מסובסדת, כדי לאפשר לנו לדבר על ההתמודדויות עם הילדים של השכנים. אה, טוב, בעצם שלנו.