עמנואל שילה
עמנואל שילהצילום: עצמי

1

נושא מצוקתן הקשה של מסורבות הגט נמצא על סדר היום הציבורי כבר שנים רבות, ולא צפוי לרדת ממנו גם בשנים הבאות - ובצדק. הצירוף של מצוקה אנושית קשה ביותר ביחד עם העוול המקומם שנגרם לאותן נשים, מבטיח שכל עוד יהיו מסורבות גט – הזעקה שלהן תהדהד ותזכה להקשבה.

סיבה נוספת ופחות מוצדקת שגורמת לעיסוק הרחב בתופעה היא האפשרות להפנות אצבע מאשימה לא רק כלפי הבעלים הסרבנים, אלא גם כלפי מערכת בתי הדין הרבניים וכלפי ההלכה היהודית עצמה. כל עוד הנושא הכואב הזה משמש גם איל ניגוח כלפי היהדות וההלכה, מובטח לנו שכל המבקשים לתקוף ולקעקע את ההלכה ואת עולם הרבנות יקפצו על כל טרגדיה אנושית כזאת כמוצאי שלל רב.

לכך נוספת העובדה שמדובר בעוול ומצוקה שגורמים גברים לנשים, ולכן נמצא בתחום עיסוקם של ארגונים רבים ואישי ציבור – בעיקר נשות ציבור – שהתמחו בהגנה על זכויות הנשים. יש אמנם נשים סרבניות כשם שיש גברים, אך לסרבנות גט מצד האישה יש פתרון הלכתי מעשי שמאפשר לבעל המסורב להינשא, ולכן אין מה להשוות בין מצוקתן של נשים מסורבות גט למצבם של מסורבי גט גברים.

2

מדינת ישראל והחברה הישראלית צריכות כל הזמן לשאול את עצמן מה עוד ניתן לעשות כדי לטפל בפצע החברתי הקשה הזה, שפוגע יותר מכול דווקא בנשים דתיות ושומרות מסורת. גם עולם התורה, הרבנות והדיינות חייב לחפש ללא לאות דרכים חדשות ופתרונות הלכתיים ומעשיים שיקדמו מתן גט תוך תקופה סבירה. המאמץ המתמיד הזה דרוש קודם כול כדי לפתור מצוקה קשה ועוול קשה שהטיפול בהם נמצא בסמכותו ובאחריותו, וגם כדי לשים קץ לטענות התוקפים והמנגחים. מיותר לומר שאסור שיישנו מקרים כמו אלה שהתפרסמו בעבר על הזדמנויות למתן גט שהוחמצו בגלל איחורים והיעדרויות של דיינים.

לאחרונה עלה הנושא שוב לסדר היום הציבורי והתקשורתי בגלל שביתת רעב שקיימה אישה שכבר 17 שנים מצפה לגט. בית הדין הרבני פסק שבעלה חייב לתת לה גט, אך האיש האכזר, העיקש והמרושע יושב בכלא יותר מ‑16 שנים והורס לעצמו את החיים רק כדי שיוכל להרוס גם לה את החיים.

שביתת הרעב נועדה להפעיל לחץ ציבורי לקידום הצעת חוק שמציעה פתרון של הפקעת קידושין. על פי הצעת החוק, אם הבעל מסרב לתת גט לאישה ולשחרר אותה למרות שבית הדין פסק שכך עליו לעשות, הפתרון יהיה שהמדינה תכריז על ביטול תוקף הקידושין ביניהם, כאילו לא נישאו מעולם. הבעיה היא שהתקפות ההלכתית של הפתרון הזה נשענת על חוות דעת של פרופסור ידוע למשפט עברי, בעוד גדולי הפוסקים, הדיינים וכל הגורמים המוסמכים בעולם ההלכה כלל לא מכירים בו. חבל שמאמצים רבים מושקעים בכיוון שלא שיביא לפתרון מעשי.

3

מה שכן אפשר וצריך לעשות זה למצות כל פתרון אפשרי במסגרת ההלכה הקיימת, ולהפעיל טכניקות של לחצים ודרכי שכנוע שטרם ננקטו עד היום. ראוי לשקול הפעלה של הפתרון המעשי שנכתב כבר במשנה, ולפיו בעל שחייב לתת גט ומסרב לעשות זאת "כופים אותו עד שיאמר רוצה אני". כפי שנפסק להלכה, הכפייה המוזכרת במשנה היא כפייה בשוט, כלומר באמצעות מלקות ועינויים פיזיים.

למי שמצטמררים נוכח ההצעה להפעיל אמצעי כפייה פיזיים בחברתנו הנאורה, כדאי להזכיר שבמקרים חמורים רשויות החקירה נוהגות לנקוט אמצעי כפייה פיזיים קשים ביותר כדי להשיג מידע מודיעיני קריטי, או לצורך הפללה של חשודים. כפי שהתבטא לאחרונה אחד הדיינים הבכירים בישראל, מה שצריך כאן זה אישור להפעיל "טלטולים" בנוסח השב"כ גם כלפי סרבני גט.

כולנו זוכרים את העינויים הקשים שעברו עצורים בפרשת הבית שהוצת בכפר דומא. רשויות המשפט אפשרו לחוקרי השב"כ לנקוט עינויים פיזיים ונפשיים קשים ביותר כלפי העצורים בפרשה. הם נכבלו למיטות ולכיסאות בתנוחות שגורמות סבל בל יתואר. הם נחקרו ללא הפסק תוך מניעת שינה, סבלו מקור מקפיא והיו נתונים לאיומים ברצח. כך הצליחו החוקרים לגרום לאחד מהם להודות במעשים המיוחסים לו ואף לשחזר אותם מול המצלמות.

אם את כל זה מותר לעשות לחשודים שטרם הורשעו, חלקם קטינים, אפשר במידת הצורך לנקוט צעדים דומים גם נגד סרבני גט. צריך רק להחליט שכל אמצעי מיוחד שמקובל לנקוט לצורך פיענוח עבירות ביטחוניות יהיה מותר להפעיל גם כדי שמי שחויבו בדין לתת גט ייאלצו לציית לפסק הדין. ברוב המקרים אפשר יהיה להסתפק בצעדים מתונים יותר כגון תנאי כליאה קשים, פיתויים פסיכולוגיים ועוד. זה דורש הכשרה והקצאה של כוח אדם מקצועי ומיומן, זה יעלה כסף, אבל זה פתרון מעשי שמאפשר לרפא את המצוקה האנושית בלי לפרוץ את גבולות ההלכה. מי שמעוניין בעיקר בפריצת גבולות ההלכה ומשתמש במצוקת מסורבות הגט כקרדום לחפור בו, יתנגד מן הסתם לפתרון הזה. מי שמתעניין באמת בפתרון המצוקה האנושית, צריך לתמוך בו.

4

במסגרת השיח הציבורי בנושא נשמעת לא פעם הטענה שאילו הרבנים היו מספיק אמיצים או אילו היו באמת רוצים לפתור את הבעיה, הם כבר היו מוצאים פתרון הלכתי שיתיר לאותן מסורבות גט להינשא. זוהי טענת הבל. מקורות היהדות מלאים במקרים שבהם גדולי ישראל ובני משפחותיהם סבלו סבל רב ולעתים אף שילמו בחייהם למען שמירת ההלכה. חכמי ישראל מעולם לא ראו את עצמם כמי שיכולים לספק פטנט הלכתי שיתיר כל איסור. לכל היתר הלכתי שניתן יש הסבר על פי כללי ההלכה. ברוב המקרים, למשל בתקנת הפרוזבול של הלל הזקן, מדובר באיסורים מדרבנן שלגביהם כוח ההיתר של החכמים גדול יותר. איסור אשת איש הוא איסור דאורייתא, והפתרון של הפקעת קידושין היה מופעל כבר מזמן להתרת עגונות אילו ניתן היה לעשות בו שימוש.

יותר מדי אנשים ונשים שלא רכשו מומחיות בהלכה מרשים לעצמם להתבטא בנחרצות בנושאים שאינם מבינים בהם. אין בסיס לטענה שלכל מצוקה אנושית יכול להימצא פתרון הלכתי חדשני אם הרבנים רק ירצו. את הפתרונות אפשר וצריך לחפש בדרכי פעולה חדשות במסגרת ההלכה הקיימת.

5

טון צורם נוסף שאין לו מקום בדיון הזה הוא זה שמאיים לחטוא באיסור אשת איש, מהאיסורים החמורים שבתורה, אם לא יימצא פתרון הלכתי נגד בעלים אכזרים וסחטנים. איום כזה, שנכתב על ידי אישה דתייה שגירושיה מתעכבים בגלל דרישות כספיות של בעלה, צוטט לפני שבוע במאמר בעיתון 'ישראל היום'.

לא הגעתי למקומה של אותה אישה ולא אדון אותה בשעת צערה, אבל הדברים עצמם חמורים ומופרכים, ופרסומם ללא התנגדות ומחאה הוא תקלה גדולה. גם אם לתחושתה חכמי התורה באוזלת ידם כביכול שותפים לעוול שעושה לה בעלה, אין בכך שום הצדקה לעבור על איסור אשת איש, מהאיסורים החמורים שבתורה. "יהיה לי בן זוג ואגור איתו ואלד לו ילדים גם אם אשאר נשואה לנצח", כותבת אותה אישה, וכאילו שוכחת שילדיה האומללים מאותו בן זוג יהיו ממזרים שאסורים להינשא. "אקים זרם של נשים דתיות ונשואות ויראות שמיים כמוני שנאלצות לחטוא ביודעין. תנועת נשים ענקית. נעשה מצעד: 'אוהבות אותך ה', אוהבות את החיים'". אבל כבר לימדו אותנו חז"ל שבעת התנגשות ביניהן, אהבת ה' צריכה לגבור על אהבת החיים: "ואהבת את ה' אלוקיך... בכל נפשך" – אפילו הוא נוטל את נפשך. ובוודאי שההתנגדות המוצדקת כשלעצמה לסחטנות כספית לא יכולה להצדיק עבירות חמורות שכאלה: "ואהבת את ה' אלוקיך... בכל מאודך" – בכל ממונך.

ושוב, לא על הכותבת מתוך מצוקתה תלונתי, אלא על הפרסום המזיק של הדברים על ידי עיתונאית דתייה.

6

נסיים בסיפור טוב. לטיפולו של אחד מגדולי ישראל הגיע מקרה של סרבנות גט. נתן הרב מבט נוקב בבעל הסרבן ואמר לו: במשנה במסכת קידושין נאמר שאישה משתחררת מנישואיה בשתי דרכים אפשריות: בגט או במיתת הבעל, תחליט אתה אם אתה רוצה שאשתך תהיה גרושה או אלמנה. האיש נבהל ומיהר לתת לאשתו גט.

לתגובות: [email protected]