בשבע מהדורה דיגיטלית

זה רדיו! - ביקורת רדיו

השילוב בין קלמן ליבסקינד לאסף ליברמן מייצר שעתיים של אקטואליה שהיא גם איכותית, מקצועית וחדשה, וגם מאזנת בין ימין לשמאל

עפרה לקס , י"ד בסיון תשע"ז | עודכן: 23:24

עקיצות דו-כיווניות לצד כבוד הדדי. קלמן וליברמן
עקיצות דו-כיווניות לצד כבוד הדדי. קלמן וליברמן
צילום: רפי דלויה

ביום ירושלים הגיע קלמן ליבסקינד לאולפן רשת ב' החדשה לבוש בחולצה לבנה.

במקרה או שלא, אסף ליברמן שלף באותו בוקר מהמדף שלו דווקא את החולצה השחורה. דקות השידור הראשונות הוקדשו לעקצוצים הדדיים קלים. ליבסקינד הדף את הביקורת של עמיתו וסיפר בגאווה על ההלל שהספיק לומר בבוקר בברכה. ליברמן מצדו נימק את הבחירה הקודרת שלו בכך שיום ירושלים הוא גם יום הזיכרון לעולי אתיופיה שנפלו בדרכם לארץ.

חבל שבזבזו כבר את המושג "השילוב הראוי", כי בעיניי זו המשמעות העמוקה שלו. רדיו במיטבו. שידור ציבורי אמיתי. מה שגורם לי מדי בוקר (ראשון עד רביעי, 8:00‑10:00) בסיום סיבוב ההקפצות של הילדים להעביר את הרדיו לרשת ב' ולהתעכב עוד קצת באוטו, קצת יותר ממה שצריך.

השניים הם קודם כול עיתונאים טובים, מחזיקים בראש הרבה ידע ורקע, יודעים לשאול שאלות, לא מעגלים פינות למרואיינים, ומצד שני יודעים להיות אמפתיים. על גלי הרדיו זורם אל המאזינים גם הכבוד ההדדי שהם רוחשים זה לזה וההרמוניה שנמצאת באולפן. במקום להתחיל את הבוקר בפתיח פומפוזי על המצב העגום בארץ וצקצוקי לשון על החדשות האיומות האחרונות, בוחרים קלמן וליברמן לפתוח בהתלוצצות הדדית על נושאים קטנים או גדולים שעל סדר היום. על ההרצה של השידורים, על ההתרגשות המוגזמת מביקורו של טראמפ, וגם על שמה של תוכנית הרדיו, שבעצם חיתנה את קלמן ליבסקינד באיזשהו אופן עם אסף ליברמן.

אחר כך נותנים השניים טעימה ממה שהולך להיות בשעתיים הבאות, ויאללה לעבודה. בחירת האייטמים מאוזנת, מעניינת ונכונה. ביום של עיסוק ב'תג מחיר' יש גם עיסוק בשריפת בית כנסת. כשמדברים על הפשרת בנייה ביהודה ושומרון סוף סוף, לא רק תוקפים את הממשלה על איך היא מעזה לבנות ביו"ש. יש עיסוק בדרוזים ובלונדון ובהיסטוריה. בקיצור - במה שמעניין.

העובדה שקלמן הוא ימין דתי וליברמן הוא שמאל חילוני, יוצרת, אולי לראשונה בחיי הרדיו האקטואלי בישראל, תוכנית שהיא גם מקצועית וגם מאוזנת וכל אחד יודע את מקומו. כשהשניים ראיינו את השופטת בדימוס תחיה שפירא, בתו של הרב גורן, ליבסקינד הוביל רוב הריאיון, אבל את שאלת "רגע, שירַת בצבא, מה אבא שלך אמר על זה?" הוא השאיר לליברמן. כשהשניים ראיינו את המועמדת החרדית למפלגת העבודה דינה דיין, קלמן הוביל את השאלות האישיות, כי הוא מבין בתחום. כשהאחד תוקף (ליברמן את שקד, למשל) השני הולך צעד אחורה ושותק. מאפשר לחברו להקשות ולברר.

לטעמי זה הרבה יותר טוב מתוכניות ימין חד-צדדיות. אז כן, קלמן עושה עבודה פחות נוקבת מזו שעשה בגלי ישראל, שם הבמה הייתה כולה שלו והוא לא הניח למרואייניו עד שמיצה איתם עד תום את כאבי הלב של הציבור הימני. אבל האמת היא שהציבור הרחב הוא מגוון, ולכולם מגיע להזדהות עם המגישים ועם השאלות. ובכלל, זו תוכנית שלוקחת את עצמה קצת יותר בקלות מתוכניות אקטואליה אחרות, וגם זה מרענן.

נשאר רק לחשוב איך משלבים קולות נוספים (עולים? נשים?) ואיך עושים שתוכנית כזאת לא תהיה אי בודד של שפיות במרחב השידור הציבורי.