הפסיקה לתקוף את נתניהו והתחילה לדבר על הזדמנויות גדולות. לבני ונתניהו
הפסיקה לתקוף את נתניהו והתחילה לדבר על הזדמנויות גדולות. לבני ונתניהוצילום: פלאש 90

יותר ויותר סימנים מדאיגים מצביעים על כך ששינויים בממשלת ישראל קרובים. הלחץ מצד אנשיו של השליח המיוחד ג'ייסון גרינבלט, שעליו דיווחנו כאן בשבוע שעבר, לצרף את ציפי לבני לממשלה, הולך וגובר. ראוי לציין ששני הצדדים, מקורביהם של לבני ונתניהו, מכחישים או לא מתייחסים לסוגיה, אבל סביבתו של גרינבלט בטוחה שהמאמץ יישא פרי.

אם לשים לב לרטוריקה של לבני בעת האחרונה, היא אינה תוקפת את נתניהו כלל, כפי שנהגה בעבר. השיחות איתה נסובות סביב הזדמנויות גדולות למהלכים אזוריים. היא נזהרת מאוד בכבודו של ראש הממשלה, אותו תקפה בכל רגע נתון לפני ביקורו של הנשיא טראמפ. העובדה שלבני היא אחד הגורמים הכי משפיעים על גרינבלט, השליח למזרח התיכון, לא רק שלא נעלמת מאנשיו של נתניהו, אלא שהם מקבלים דרישות שלום תכופות בדבר הצורך לשלב אותה בקואליציה - אם רוצים לחתור לשלום.

נכון לעכשיו נתניהו מיישר קו עם האמריקנים באופן ברור. השאלה היא איך יתקבל בקואליציה מהלך כניסתה של לבני, מן הסתם עם עוד שניים-שלושה חברי כנסת המזוהים עמה, ולא כולל כמובן עמיר פרץ שיישאר בעבודה. זה אמנם מצב דמיוני כעת, אבל כפי שזה נראה בבית היהודי לא יעלו על בריקדות. לבני יכולה להשתחל בקלות לתפקיד שרת החוץ והאחראית על המשא ומתן. התפקיד פנוי והוא לא יצריך שום ויתור של אף מפלגה. נתניהו יכול לתת עוד איזה תיק אחד ולהביא לשקט תעשייתי.

לשם בדיוק מנסים הגרינבלטים לדחוף את ראש הממשלה. עם לבני בתפקיד האחראית על המשא ומתן יהיה להם הרבה יותר קל, מכיוון שהיא בעצם הגורם המייעץ המרכזי לשליח המיוחד. נתניהו לא שש אלי לבני. הוא שבע מלחמות איתה, וגם יודע שנאמנות פוליטית היא לא הצד החזק שלה.

אז מדוע בעצם לא לבטל ולדחות את הרעיון על הסף? נתניהו הוא אמן התרגילים הפוליטיים. הוא מחפש כאן את ההזדמנות לרווח פוליטי או מדיני, ואין הכוונה לשתיים-שלוש אצבעות בכנסת. האמריקנים לוחצים, אבל ברגע שיציעו את הסוכריות הנכונות שיקלו על נתניהו להעביר את צירוף לבני בגרונו, סביר להניח שזה יקרה.

מבחינתו של גרינבלט זו תהיה רק יריית הפתיחה. השלב הבא כנראה יהיה סט מחוות כלכליות נוספות לפלשתינים כדי למשוך אותם לשולחן המשא ומתן. השליח עצמו לא מתראיין, אבל בסביבתו הקרובה נשאלו בימים האחרונים שאלה אחת פשוטה שעליה הם לא הצליחו לענות: האם בעוד יש לחץ על ישראל לפשרות, הפלשתינים גם כן מוכנים לכאלה?

הוא לא משיח

פייק ניוז או פייק טראמפ? יותר מדי דברים שמתרחשים בעת האחרונה בצד האמריקני, מעידים על כך שההתנהלות של נשיא ארצות הברית מלווה בהרבה FAKE, ובעברית - זיוף.

ההבטחה ששגרירות ארצות הברית תעבור מתל אביב לירושלים? פייק. אל תקבלו את התירוצים, או תקשיבו למה שאתם רוצים לשמוע. כן, גם הניו-יורק פוסט במאמר המערכת שלו העריך השבוע שהשגרירות תעבור, אבל באותה נשימה ציין שכבר בעת ההבטחה הצעד הוא כמעט בלתי אפשרי. גם האמירה של אנשי טראמפ שזה עוד יקרה, לא אמורה לרגש אף אחד.

עוד פייק? עסקת נשק ענקית בין ארצות הברית וסעודיה בהיקף של 110 מיליארד דולרים. חוקר אמריקני בדק את הסיפור לעומק, ומצא שמדובר בעסקאות ממוחזרות מתקופת הנשיא אובמה, שכבר אושרו על ידו אך לא יצאו אל הפועל. אובמה התייחס לסעודים בחשדנות יחסית, טראמפ כמובן שינה כיוון מיד. אותו חוקר אף מעריך שהעסקאות שעליהן דובר לא יצאו אל הפועל גם בעתיד, משום שהסעודים לא יכולים לממן אפילו מחצית מהעסקה הזאת. יש עוד דוגמאות למכביר. הסכם הגרעין שטראמפ הבטיח לבטל בלי שיהיה לו מושג ירוק עד כמה הדבר מסובך, וכמובן מניעת כניסת מוסלמים לארצות הברית - עוד פייק ניוז.

בארצות הברית נתנו לו בקושי מאה ימים של חסד. הוא נתפס כחסר פופולריות, כלא אמין ולא יציב. בישראל, משום מה, הנשיא האמריקני נתפס כמשיח מבלי שהוכיח דבר. כן, הוא הראשון שהגיע לכותל, אבל לא הסכים לשום נוכחות רשמית ישראלית. כן, הוא אומר עלינו מילים חמות, אבל הרבה מאוד מלים יפות יותר ופחות נשפכו כאן עשרות שנים, והמצב עם הפלשתינים לא התקדם לשום מקום. גם הבנייה בהתיישבות מתנהלת בצורה מאוד לא חופשית בגלל אנשי טראמפ. כל זה מוביל לתהייה אחת: מהיכן נובע הקרדיט הגדול שנותנים לטראמפ בישראל? האם אנחנו כה צמאים ליחס אמריקני חיובי, שלמענו אנחנו מוכנים לתת הכול?

ראש הממשלה חוזר לא אחת על המנטרה שמעמדה של ישראל בעולם הולך ומתחזק. הוא לא טועה, זה נכון. דווקא במצב הזה ישראל צריכה לעמוד על שלה בכל נושא בינלאומי. ישנו נשיא שמציג את עצמו כפרו-ישראלי. יש לו יכולת לשנות מוסכמות בינלאומיות, בדיוק כפי שמנסה לעשות בשביל ישראל השגרירה שלו באו"ם ניקי היילי, שביקרה כאן בימים האחרונים. אבל ישראל אינה מתעקשת ועומדת על שלה. ברור שאנחנו רוצים שכל השגרירויות יעברו לירושלים. השאלה היא עד כמה אנחנו מתעקשים על כך. בעבר אמרו על פולארד שמנהיגים רבים ביקשו את שחרורו, אבל איש לא התעקש על כך. אפשר לומר זאת גם על סוגיית ההתיישבות והסיפוח. מול חוסר הלגיטימציה שהתפרץ השבוע בכל מיני גופים בינלאומיים ל"כיבוש", הגיע הזמן לעשות מעשה. מפלגתו של ראש הממשלה היא חלק מחוד החנית למען הסיפוח. הגיע הזמן ליישור קו גם מצדו.

שירות החוץ בקריסה

בעיותיהם של עובדי משרד החוץ לא פופולריות מבחינה תקשורתית. הן כנראה לא מספיק מעניינות את הציבור, וזה הזמן לשנות את המצב הזה. מתחת לרדאר התקשורתי שיבשו כל עובדי השגרירות בפריז את ביקורו של שר האוצר בצרפת. הם לא הפריעו לו, אלא פשוט התעלמו מקיומו. זה אולי לא הפריע יותר מדי לשר האוצר, שהוא בעצם מטרת המאבק העיקרית של העובדים, אבל ייתכן שבקרוב מאוד זה יפריע לדיפלומטיה הישראלית.

ביום רביעי הבא אמור ראש הממשלה לצאת לביקור ביוון. לפי שעה, עובדי משרד החוץ פשוט מתעלמים גם מהביקור הזה. אפשר כמובן לארגן את היציאה בצורה אחרת, אבל למה בכלל צריך להגיע למצב הזה? הביקור הבא שהעובדים לא יערכו שום הכנות אליו ולא יטפלו בו הוא של ראש ממשלת הודו. זה כבר יכול ליצור משבר דיפלומטי. שלא לדבר על הנזק שנגרם מכך שבמסגרת העיצומים שלהם העובדים לא מטפלים כלל בהנפקת דרכונים דיפלומטיים.

יש שיאמרו שאין לעובדי משרד החוץ על מה להלין. הם גם מטיילים בעולם, גם מרוויחים משכורות טובות, וגם עובדים באחת העבודות הכי נחשבות. ובכן, הכול הפוך. בגלל השכר הנמוך רמת המוטיבציה של כוחות חדשים להגיע למערכת הדיפלומטית הולכת ופוחתת. עובדים מקומיים בנציגויות בחו"ל (המכונים עמ"י) כבר כמעט לא מגויסים, ולא כי אין בהם צורך אלא כי בשל השכר הנמוך אף אחד לא רוצה לעבוד. "שירות החוץ של ישראל נמצא בקריסה של ממש, וקשה להבין למה רק לנו זה אכפת", אומר לנו יו"ר ועד העובדים חנן גודר, למוד קרבות מול האוצר בשנים האחרונות. המצב שגודר מציג הוא לא היפותטי. קשה היום לגייס לשורות המשרד סטודנטים למשרה חלקית, והמצב בחלק מהנציגויות בכי רע. הסכם כבר יש. ועד העובדים סמך עליו את ידיו מזמן. פקידי האוצר הם אלו שתוקעים את העניין ופוגעים בסופו של דבר בייצוגה של מדינת ישראל בכל רחבי העולם.

ראשי משרד החוץ לא מתערבים בעניין באופן רשמי. סגנית שר החוץ לא הגיבה לפנייתנו, וכך גם דוברו של ראש הממשלה, המכהן גם כשר החוץ. אבל מתחת לפני השטח, אומר לנו פקיד בכיר במשרד, יש גיבוי מוחלט לעיצומי העובדים. מי שעד היום ניסה להרגיע את הרוחות בכל פעם שהתעורר משבר, כמו לפני ביקור הנשיא אובמה שאותו ביקשו העובדים לשבש, הוא המנכ"ל יובל רותם. אלא שהשבוע נראה שבאוצר איבדו גם אותו. רותם היה אמור להיפגש עם מנכ"ל האוצר בנושא ההסכם עם העובדים, והוצאתו לפועל אחרי סחבת של כמה שנים. אלא שהוא אפילו לא קיבל הודעת ביטול על הפגישה שנקבעה מראש, אלא גילה שהמנכ"ל טס עם השר ביום הפגישה לצרפת.

מי שיידרש להתערב כאן הוא ראש הממשלה. סביר להניח שכמו בביקור אובמה, זה יקרה רגע לפני הדקה ה‑90, כשהשבוע יבינו במשרדו שאיומי העובדים לשבש את ביקורו ביוון הם רציניים. עליו חלה החובה לסיים את הסאגה המביכה הזאת - כשיש הסכם ויש התחייבויות ופקידי האוצר מושכים את הזמן, על חשבון הדיפלומטיה הישראלית. הפעם העובדים כנראה לא יאריכו אף וימחלו על כבודם. הם ידרשו חתימות ומועד ברור לכניסת הסכם השכר החדש לפועל. זה מגיע להם בדין, לא בחסד. זו התודה המינימלית על כך שהם משמשים הפנים של כולנו בעולם וגם המגן הראשון מול אנטישמיות ואנטי-ישראליות.

לתגובות: [email protected]