היודאיקה של המאה ה-21

'מגן-דוד' הושאל ממקורות זרים וצורת המנורה שנויה במחלוקת. המעצב התעשייתי מנווה דניאל חולם על מוצרי תפילה ומשיק מוצר ראשון בסדרה.

עוזיאל סבתו , י"ח בסיון תשע"ז | עודכן: 09:23

למלא את החלל הדתי. 'אין כא-לוהינו' של שוויקה
למלא את החלל הדתי. 'אין כא-לוהינו' של שוויקה
צילום: איתי בנית

לאליסף שוויקה (37), מעצב תעשייתי שומר מצוות מנווה דניאל, נמאס מהחסך הויזואלי במסורת היהודית, והוא פתח בפרויקט 'תפילות מתגשמות' - פרויקט המגשים תפילות שונות, במוצרים מכניים מיוחדים. המוצר הראשון שפיתח שוויקה בסדרה, גלגלי 'אין כא-לוהינו' (נירוסטה ופליז), כבר מככב ברשתות החברתיות ובערוץ היוטיוב של שוויקה (המכיל עשרות סרטוני נגרות עם מעל למיליון ושש מאות אלף צפיות מכל העולם) ומעורר שיח חי בין אמני מוצרי המסורת היהודית.

ספר לנו קצת - איך מגיעים למוצר כזה יש מאין?

"המוצר נראה לכאורה פשוט, אבל עברו יותר מחמש שנים מאז שהרעיון התחיל להתגלגל לי בראש. לצורך הנושא למדתי באופן עצמאי תחום שלא הכרתי כלל, של מכניקה, תנועה ואוטומטות. עברתי עשרות אבי-טיפוס שונים ומשונים במהלך הפיתוח, עד שהגעתי לקופינגורציה הזו, שתעבוד באופן חלק".

"עברתי עשרות אבי-טיפוס במהלך הפיתוח". 'אין כא-לוהינו', טיוטה
צילום: אליסף שוויקה

מה הרעיון שעומד מאחורי פרויקט הגשמת התפילות?

"הגשמת תפילות היא בדרך כלל אחד מענייניו הרבים של האל, כך מקובלנו", מסביר שוויקה בריאיון לערוץ 7. "יכולתנו להגשים תפילות היא מוגבלת. במקרה הטוב נדרש ממון רב, ובמקרים המורכבים יותר והנפוצים יותר - יש להסתייע בהתערבות על טבעית - נסים כאלו ואחרים. גם אם אין בנו יכולת להגשים תפילות, כמשמעותה הנפוצה של המילה - להביא למציאות חדשה שבה מה שייחלנו לו מתקיים בעולם - הרי שיש ביכולתנו להגשים את התפילות עצמן - להפוך אותם לגשמיות, מלשון גשמי: דבר מוחש, נוכח, קיים. שאפשר למשש אותו, להריח ולהחזיק בידיים. להוריד את התפילות מהרקיע המיסטי-ערטילאי אל קרקע המציאות, ובכך אולי לקרב את מימושן. זה המרב שאני יכול לעשות. זה לא הרבה, אבל אולי זה עוד שלב בדרך להגשמתן".

ואתה לא רואה בעיה ב'הגשמת' תפילות ופיתוח פריטי אמנות יהודיים שיכולים להיגרר לז'אנר ה'פסלים'?

"אחד המאפיינים של היהדות לאורך השנים שמעניינים אותי, כמעצב תעשייתי דתי, הוא המחסור החמור במסורת או מורשת צורנית-ויזואלית. בעקבות סיבות הלכתיות בעיקר, כמו האסור החמור על 'פסל וכל תמונה', העם היהודי נמנע מכל הגשמה מיותרת. וכך נותרנו בלי סמל ובלי אייקון. אפילו את המגן-דוד שאלנו ממקורות זרים. אמנם, אנחנו מוקפים במוצרי יודאיקה סביבנו, ממזוזה ועד נטלה, מציצית ועד עמוד לחוט ערוב, אבל אין לכל אלו צורה מובהקת או ייחודית.

לגבי צורתם של המקדש וכליו - יש לנו בעיקר השערות, על אף התיאורים המפורטים של התורה. אם ניקח דוגמה מפרשת השבוע שקראנו בשבת, אפילו לגבי אובייקט בולט וחשוב כל כך כמו מנורת המקדש, שזכתה לתיאור מפורט מאוד בתורה, יש מחלוקת חריפה לגבי צורתה: האם הציור של הרמב"ם הוא סכמטי-עקרוני או שמא צורני.

"אפילו את ה'מגן דוד' שאלנו ממקורות זרים". המעצב התעשייתי אליסף שוויקה
באדיבות המצולם

אם ניקח מוצר יודאיקה בסיסי כמו חנוכייה, הרי שאין לה צורה מובהקת ו'קלאסית', אלא צורה שמשתנה על פי הסביבה שבה היא עוצבה ויוצרה. אלפיים שנות גלות יצרו לנו ואקום בתחום. המוצר היחיד שצורתו נשארה יציבה לכאורה הוא התפילין, וגם זה רק לכאורה מכיוון שטכנולוגיית הייצור של התפילין השתנו בעידן המודרני, דבר שבאופן טבעי גרר שינוי עיצוב במקביל. כך או כך התפילין עצמם הם כידוע קופסה מרובעת ושחורה, לא ממש חגיגה של צורה וצבע. כך שגם כאן אין לנו הרבה 'מרחב תנועה'. לתוך הואקום הזה ניסיתי להכניס את הרעיון של הגשמת תפילות. זו התרומה הצנועה שלי בתחום היודאיקה העכשווית - הצעה ראשונית למשהו שיכול להפוך לקו מוצרים שלם".

אילו תפילות ומוצרים מצפים לנו בהמשך הפרויקט?

"מעבר לתפילות חזרתיות נוספות כמו 'שערי אורה, שערי ברכה', 'האדרת והאמונה' - שנמצאים בתכנון, יש לי רעיונות רבים נוספים ל'מכונות תפילה'. כמו למשל מכונה לספירת העומר שנמצאת בפיתוח מתקדם, ומציגה בכל יום את הספירה המתאימה במילים (ולא במספרים), ועם כל הכוונות שיש לכוון על פי הספירות בקבלה, וכל זאת באופן מכני לחלוטין. או שעון מטוטלת שבכל שניה מציג מילה אחרת מהוידוי - אשמנו, בגדנו וכו' - וכך מזכיר לנו את החובה התמידית שמוטלת עלינו בכל שעה".

ספירת העומר (בפיתוח)
יוצר: אליסף שוויקה