שיחה בין אם לבתה
שיחה בין אם לבתהצילום: ISTOCK

למדתי השבוע עם שנים מילדי (בני 9,11) את פרק ב' בספר שמואל א'. זה היה עוד לפני שקראתי על עסקת הטיעון המתגבשת עם עזרא שיינברג, אבל לצערנו לא חסרות חדשות מטרידות אחרות בנוגע לעוד רב, עוד איש ציבור, עוד איש תרבות...

שמואל א' ,ב' הוא פרק שיכול לסייע מאוד בפתיחת שיח חשוב עם הילדים בנושא הפגיעות המיניות. כמו שיש בתורה ובחז"ל מקורות רבים שמסוגלים לכוון אותנו בחינוך למיניות בריאה כך גם יש מקורות מכוננים בנושא הההטרדות והפגיעות המיניות–וכאן נמצא אחד מהם. מי שמרים את הכפפה מקבל הזדמנות לדבר עם ילדים על נושאים מאוד מורכבים בצורה עמוקה המאפשרת שיח הדדי– תוך כדי הלימוד.

פסוקים י"ב-כ"ה מתמקדים בעיקר בבניו של עלי הכהן: "ובני עלי בני בליעל לא ידעו את ה'"... אנחנו מדברים על האליטה הכוהנית, בני הכהן הגדול, עליהם כותב הנביא הם לא יודעים את ה'(?!)... כנראה שהם כן עברו את בחינות ההסמכה לכהונה וכנראה שהם היו בקיאים בהלכות רבות, אולי הם גם היו יודעי תורה בכללותה - אך את ה' הם לא ידעו. "איך זה יכול להיות?" אני מרים להנחתה לבנים... הם מתחילים לדון ביניהם...

המשכנו לקרוא את הפירוט על מעלליהם של בני עלי: "גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח - תנה בשר!... כי עתה תתן! ואם לא לקחתי בחוזקה!..." אלו מעשים חמורים ביותר, ולא לחינם נכתב "ותהי חטאת הנערים גדולה מאוד את פני ה' כי נאצו האנשים את מנחת ה' ". עד כאן אפשר להסביר שגם כהן יכול להיות גזלן, שגם כהן יכול לשים פס על דברי התורה שהוא מכיר היטב, אבל השיא מגיע בהמשך: ".. ואת אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אוהל מועד". לא הפסוק הכי נעים לקריאה עם ילדים בגיל בית הספר היסודי...

מי שבולע את הרוק, ממהר להציץ בפירוש רש"י ולבדוק האם משם תשמע צפירת הרגעה, אך רש"י מביא גם את הפשט וגם את הדרש: "אשר ישכבון - כמשמעו. ורבותינו אמרו מתוך ששהו את קינהן... מעלה עליהם כאלו שכבום." גם המלבי"ם מביא את שתי האפשרויות: "חכמינו זכרונם לברכה נחלקו בזה, יש אומרים שחטאו כפשוטו..". כאן נמצאים המלמד והלומד בפרשת דרכים:

בכיוון האחד, הורה או מורה שלא מעוניין או מסוגל לדבר על הדברים כפשוטם חז"ל לכאורה מאפשרים לו סיבוב פרסה מיידי: אין כאן ניצול מיני אלא חטא של השהיית הקרבנות. אם נרצה נוכל להציג אותם כדמויות מורמות שאין חטאיהן כחטאינו ואם נרצה נוכל להציג את בני עלי כסתם פורקי עול שמקלפים מהם באחת את הזקן, הפאות, מצנפת הכהונה, הכיפה או השטריימל... אבל כך או כך הילד מפנים בסופו של דבר תמונת עולם די פשטנית: יש טובים ויש רעים. יש צדיקים ויש רשעים.

בכיוון השני, הורה או מורה שרוצה לצלול לסוגיה כואבת עמוקה וקשה- זו בדיוק ההזדמנות: בני עלי לבושים בבגדי הכהונה, אולי גם מיטיבים להפליא בכל גינוני הכהונה, תורה הם כנראה למדו, במשכן הם וודאי עבדו במשרות הבכירות ביותר ובכל זאת וגם בגלל כל זאת- היה להם קל הרבה יותר, מעמדה של שררה, כח ואוטוריטה דתית - לבצע את הפשעים החמורים שפשט הכתוב מורה עליהם: לגזול, לנצל ולפגוע.

האם זהו מסר שפוגע בתמימות של הילדים? כן. אבל לעניות דעתי אין היום הרבה ברירה. התמימות הראשונה נפגעת מוקדם משרצינו בתקווה שבהמשך החיים יזכו שוב לתום עוד יותר שורשי... החשש מפגיעה ממשית בגוף ובנפש של הילד אינו חשש מופרך לצערנו והוא מחייב פעולות הסברה מוקדמות ובהירות. אני מאמין ומקווה שהיסודות של הילדים איתנים מספיק בשביל לא להתפרק מקיומה של האופציה הזאת ומצד שני להיות חזקים יותר לחשוב, להתנגד, לשתף, במקרה בו מישהו פוגע בהם או בחבריהם.

זו היתה הזדמנות לספר לילדים על סיפורים שאנחנו שומעים חדשות לבקרים. על רב בתלמוד תורה שהתנהג בצורה אלימה לילדים, שהתנהג בצורה לא צנועה עם הילדים, על מורה בבית ספר, על מדריך בפנימיה... (אגב גם את המילים "אשר ישכבון" לא צריך בדווקא להסביר בצורה מפורטת מדי לילדים בגיל הזה. אפשר לומר שהם נגעו במקומות צנועים ופרטיים, אפשר לומר שהתנהגו אליהן כאילו הם הבעלים שלהם, חיבקו וכד'.. איך בדיוק לתווך זאת לילד תלוי בכמה גורמים). סיפרתי לילדים על רבנים שפגעו בילדים ואמרו להם: "מה שאני עושה זה מותר, הרי אני הרב נכון? לא הייתי עושה דבר שאסור בתורה..."

הילדים הקשיבו היטב לסיפורים שהתחברו עם התמונה שעלתה מן הכתובים. הם החלו בספונטניות להתאמן ביניהם על האופן שבו הם היו מגיבים בסיטואציה כזו... אך חשוב עוד יותר, הם החלו להפנים את קיומה של האפשרות: כן. יכול להיות שהרב הנערץ הוא הפוגע. יכול להיות שמי שנראה צדיק תמים עושה מעשה נבלה.

חשוב כמובן שחלילה לא יתהפכו היוצרות- שלא נגיע למצב בו הילדים יחשדו בכל מחנך ורב. חשוב להדגיש להם שהיוצא מן הכלל מעיד על הבריאות והטובה המרובה שמקיפה אותנו, חשוב שהילד עדיין ייתן אמון באנשים ובמערכות - ואכן יש לו סיבה לתת אמון.

פקיחת עיני הילד לתרחישים בהם רוחשים כוחות שליליים, כמו בסיפור בני עלי, אמורה לעזור בחינוך ביקורתי- אך לא כזה שנעדרות בו משענות, חינוך שמודע לסכנות -אך לא כזה שרואה שחורות, חינוך שער לבעיות -אך מאמין ביכולת האנושית לתקן עולם, להוציא מחושך לאור, ביכולת להביא מזור.

  • הכותב הוא מטפל זוגי ומשפחתי במרכז לילד ולמשפחה בבני ברק