בשבע מהדורה דיגיטלית

רם שפע: רעיון טוב, ביצוע רע

קוד אתי לאוניברסיטאות – מהלך מתבקש או פגיעה בחופש האקדמי?

נעמה בן-חיים , כ"א בסיון תשע"ז

רם שפע
רם שפע
צילום: אריאל הכהן

השאלה לכאורה פשוטה, אך היא מחייבת תשובה מורכבת. ראשית כול, עקרונות אתיים הם עניין נדרש מהרבה מאוד זוויות ובחינות, לא רק זו הפוליטית. הסערה סביב הקוד האתי נולדה מתוך הנוסח הספציפי שהציע פרופ' כשר למועצה להשכלה גבוהה. לכן צריך להבחין בין התנגדות לרעיון של עקרונות אתיים מנחים במרחב האקדמי, ובין התנגדות לקוד שהוגש על ידי כשר.

הרעיון של עקרונות אתיים מנחים הוא כמובן מתבקש, ואף ראוי ביותר. קודם כול, בשביל ציבור הסטודנטים והסטודנטיות שאותם אנו מייצגים. לא סוד הוא שסטודנטים מרגישים פעמים רבות כי במרחב הכיתתי אין מקום להשמעת דעות שאינן מתיישבות עם זו של המרצה. סטודנטים חוששים מהבעת עמדה או הזדהות מתוך פחד שמא הציון שלהם ייפגע, או שהדבר יוביל להתנכלות של המרצה כלפיהם. זו מציאות שחייבים להיאבק בה ולהעלות אותה על סדר היום. לא רק בסוגיות פוליטיות, אלא גם סביב עניינים מגדריים, תרבותיים ומגזריים. לכן עקרונות אתיים מנחים הם נחוצים.

עם זאת, הקוד האתי שהוצע חורג מגבולות הגזרה הראויים למסמך אתיקה. בנוסח שהוצע ישנה פגיעה אנושה בחופש הביטוי, חופש המחשבה וחופש החקירה. האקדמיה היא המקום להשמיע ולהיחשף לכל הקשת הפוליטית, האתנית וההיסטורית. זה אולי המעוז האחרון שבו ניתן לקיים דיון מעמיק בסוגיות ששינו את פני האנושות.

הקוד שהציע פרופ' כשר כובל את המרצים, ובתוך כך סותם את פיות הסטודנטים. אנו, כתמיד, נילחם על זכותנו להביע את שעל לבנו. לא ייתכן שלא יתאפשר לקיים במרחב האקדמי דיונים בעניינים שעל סדר היום. לא ייתכן שכסטודנטים לא נוכל למחות, להביע עמדותינו באמצעות הרצאות, כנסים והפגנות. זו חובתנו להיות ערים למה שקורה סביבנו, ומתוך כך התנגדותנו החד-משמעית.

הקוד המוצע לא מגן עלינו. הקוד לא שומר עלינו מפני עמדות חזקות ובולטות, אלא להפך, מצנזר אותנו ואת היכולת שלנו להגיב ולמחות. הפתרון הוא לא השתקה, אלא הרחבת היריעה ועידוד קולות נוספים למצוא ביטוי הולם בין כותלי הקמפוסים.

רם שפע

יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל