חיים בחלל ריק

הרב שמעון אמור מספר על הרב מרדכי אליהו זצ''ל במלאת שבע שנים לפטירתו.

הרב שמעון אמור , כ"ד בסיון תשע"ז

  הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
צילום: פלאש 90

כ"ה בסיוון הוא יום הסתלקותו של מרן האהוב הרב אליהו זצוק"ל.

זכיתי לשמש את מרן בכמה וכמה עניינים במשך תקופות משמעותיות. החיבור למרן התחיל כשהייתי בגיל של אברך צעיר, מאז לא משה דרכנו מהדרכתו בכל תחומי החיים. מרן לא היה אדמו"ר קלאסי, אלא מורה לחיים מתוך אכפתיות ודבקות ענקית. קטונתי מלהעריך.

דרכו ועוצמתו בכל תחומי החיים, הייתה בגדר של נביאות ואלוקות יתר. מקרה שזכור לי הוא מעשה במיון אתרוגים. כאשר לפני חג סוכות העברנו לפניו כמויות גדולות של אתרוגים למיון לברכה, והנה אנו מחזירים לפניו אתרוג שמוין כבר בפער של זמן. הוא עונה ואומר: "כבר ראיתי אתרוג זה", ואכן זה היה מדהים לראות שהוא הבחין שאתרוג זה כבר מוין.

ברכותיו, עצותיו, גאונות בענווה ובחיבור לדל ולאביון, לתת את עצת הלב מתוך הלב, מאור הפנים ופשוט להרגיש אבהות בכל תנאי. זה היה מרן. לעיתים נאלצתי לשאול שאלות הלכה בסיטואציות חירום, כמו דקה לפני הדלקת נרות שבת, והרבנית שתחיה' בשיא ההבנה וההכלה, מעבירה את השאלה לרב והוא משיב בדיוק ובעידוד. הייעוץ האישי לדרכי חיים בצמתי חיים, היו לברכה ולחיים טובים.

חייב אני לומר שכל פעם שאני נזכר ברב ומתייחס אליו, הדמעות בעיניים מתקשות לצאת ולהביע את החיבור הפנימי העמוק לדמות ענקית, אצילית וענוותנית שהיה. קשה להרגיש שאנו חיים בחלל.

איני מבקש לספר על, אלא לקחת מ... והלוואי. יהי רצון שאף על פי שאינו עימנו מלמטה, הוא עימנו מלמעלה. תנצב"ה.

הכותב הוא רבה של המכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום ליד נתיבות