יש כמה שלבים שאותם עוברים ברוך השם גברים ונשים יהודים בדרך להקמת בית ומשפחה בישראל.
לפי המסורת, הנישואין מתבצעים בשני שלבים מרכזיים – הקידושין והנישואין – ולכל אחד מהם מאפיינים שונים. יתרה על כך, ההלכה אוסרת כידוע על התייחדות בין גבר ואישה שאינם נשואים על ידי חופה וקידושין ולדעת רבים מדובר על איסור מדאורייתא.
לאחר הקידושין נחשבת האישה אשת-איש אולם היא עדיין נמצאת בבית אביה ורק חלק מהחובות מתקיימים בין בני הזוג. בזמן המשנה והתלמוד עמדה תקופת האירוסין על שנה, אך לאחר מכן אוחדו שני השלבים וכיום הקידושין נעשים תחת החופה יחד עם הנישואין. טקסי חתונה מתקיימים לאורך כל השנה למעט מנהג שקובע שצריך להימנע מהם בימי בין המצרים וספירת העומר.
מקווה, הדרכת כלות והלכות קידושין
מבחינת האישה, חתונה יהודית מתחילה בטבילה במקווה בלילה שלפני הטקס. במקביל יכולות נשים לעבור הדרכת כלות ולהתייעץ עם המדריכה על האפשרויות הקיימות בנוגע לטבילה שלפני החתונה. בנוסף, החתן והכלה צריכים להתענות ביום חופתם משום שבו מוחלים להם על כל עוונותיהם, אך יש מקומות שבהם רק החתן מתענה. בנוסף, שומרי מסורת עוברים יחד הכשרה שכוללת לימוד הלכות, מנהגים והדרכות כיצד לחיות על פי דין תורה.
על פי המשנה קיימות שלוש דרכים לבצע את הקידושין. הדרך הראשונה היא לתת לאישה כסף או שווה כסף בשווי פרוטה לפחות, הדרך השנייה היא למסור לאישה שטר אירוסין שמהווה חוזה הסכמה על הקידושין והדרך השלישית היא להתייחד עם האישה. עם זאת, כיום נהוג לקדש בטבעת ללא תוספת אבן טובה ולהתנות את הקידושין בהסכמת "דת משה וישראל".
את הקידושין וההכרזה עורכים בפני שני עדים כשרים, אך אפשר לבצע קידושי כסף ושטר גם באמצעות שליח וללא נוכחות הבעל והאישה. קידושין כאלה בכל מקרה נדירים בימינו ולרוב מצמידים כאמור בין הקידושין לנישואין, שבהם ממילא יש צורך בנוכחות החתן והכלה.
מתי חותמים על כתובה לחתונה ומה כולל שלב הנישואין?
כתובה לחתונה היא מסמך שמפרט את התחייבויות הבעל כלפי אשתו בימי נישואיהם או לאחר הפסקתם, עקב גירושין או חלילה מות הבעל. את הכתובה ניתן לערוך עוד לפני טקס החתונה אך נהוג למסור אותה לכלה בין הקידושין לבין אמירת שבע הברכות. הנוסח של כתובה לחתונה קבוע מלבד התאריך, מקום החתונה, שמות בני הזוג והערך הכספי של התחייבות הבעל. בכתובה מופיעות לצד התחייבויות הבעל גם הערבויות לביצוע ההתחייבויות וחתימות העדים.
כדאי להקדיש מחשבה לנושא של עריכת כתיבה ולזכור שמדובר במסמך משפטי מחייב. אישה יכולה לתבוע את כתובתה במקרה והבעל מגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני בעילה לא מוצדקת, או כאשר הבעל נפטר והיא מעוניינת לדרוש את עזבונה מהיורשים.
מומלץ לקבוע סכום הגיוני וסביר בכתובה ולהתייעץ עם הרב בכל מקרה של דילמה והתבלטות. כמו כן, את הכתובה נהוג לקרוא בפני הקהל אחרי האירוסין ולפני הנישואין אבל רק לאחר שקוראים אותה במלואה היא ניתנת לאישה.
החופה, שבע ברכות ושבירת הכוס
את החופה מכינים באמצעות פרישת יריעה על גבי עמודים ואת החתן מוליכים אל הכלה כשפניו לצד מזרח. טקס החתונה עצמו נערך על ידי רב ונדרשת בו נוכחות של מניין. על האישה לפשוט את תכשיטיה וללבוש בגדים לבנים בלבד, כסימן לסליחה ומחילה ביום כלולותיה.
שתי האמהות והשושבינות מוליכות את הכלה ויש מנהג לסובב אותה 3 או 7 הקפות מתחת לחופה. עוד מחייבת ההלכה את הכלה ללבוש הינומה על הראש והפנים, כפי שעשתה רבקה אמנו. החתן הוא זה שמכסה את פני הכלה בהינומה לפני עמידתם מתחת לחופה, כאשר במקביל נהוג לזרוק על בני הזוג אורז או מיני זרעונים למצוות פרו ורבו.
תחת החופה מברך הרב על כוס יין ולאחר מכן את ברכת האירוסין. בברכת האירוסין מוזכרים הנושאים המתייחסים לאיסור עריות, קשר האישות בין החתן והכלה וקדושת ישראל שמאורגנת על ידי חופה וקידושין. מלבד ברכה על כוס יין וברכה על מצוות הקידושין, מסדר הקידושין כולל את שלב מתן הכתובה. לאחר נתינת הכתובה מברכים שבע ברכות על כוס יין, נותנים לחתן לשתות והוא נותן גם לכלה לשתות מהכוס.
שבע הברכות נאמרות בטקס הנישואין היהודי ובמשך ימי המשתה שאחרי החתונה. בקצרה, הברכות הן בורא פרי הגפן, שהכל ברא לכבודו, יוצר האדם, אשר יצר את האדם בצלמו, שוש תשיש ותגל עקרה, שמח תשמח רעים האהובים ולבסוף ברוך אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה.
לבסוף מזכיר החתן את חורבן בית המקדש ושובר כוס זכוכית. בחלק מהעדות מקדימים את השלב הזה ומבצעים אותו בין הקידושין לבין קריאת הכתובה, בעיקר כדי להימנע מצימוד של פרץ השמחה לאזכור החורבן.