נושא הגיור והטיפול בו אמור להיות בנפשו של הבית היהודי. בית דין לגיור
נושא הגיור והטיפול בו אמור להיות בנפשו של הבית היהודי. בית דין לגיורצילום: גיור כהלכה

נפתלי בנט שרף את דפי הפייסבוק השבוע. בתחילה הוא תבע ובצדק את עלבונו מערוץ 10 על כך שבשעה שהשר רואיין בערוץ, הוקרנה כתובית שלפיה בנט פועל להדתה בתוך מערכת החינוך.

לאחר מכן ניצל השר בנט שוב את הפייסבוק ובמות תקשורתיות נוספות, כדי לשרטט את המצב בכותל לאשורו, לפני ואחרי החלטת הממשלה להקפיא את פשרת מנדלבליט באשר לתפילה מעורבת בכותל. דווקא לגבי מסירת הבלעדיות לנושא הגיור בידי מנהל הגיור של הרבנות הראשית לא זכינו להתייחסות השר בפייסבוק, בעוד שמבחינת הציבור שבחר בו זהו דווקא הנושא הבוער. יום לאחר הסערה, בבית היהודי ובאיחוד הלאומי העדיפו להתנצח בשאלה מי בולם את האיחוד ביניהן, במקום להתייחס לנושא הגיור.

האשמה המוטחת בנפתלי בנט אינספור פעמים היא שבכוונתו להפוך את הבית היהודי לליכוד ב'. בסירובו לפעול בתקיפות ובפומביות נגד ההחלטה בנושא הגיור, בנט סיפק תחמושת ליריביו. הליכוד מתייחס לחרדים כאל 13 ידיים נאמנות בהצבעות בכנסת, ואין הוא דואג להשלכות הדתיות, כל עוד הדבר אינו פוגע בבסיס כוחו ובסמכותו. לבית היהודי, בניגוד לליכוד, אמורה להיות אמירה משלו בנושא. נושא הגיור והטיפול בו אמור להיות בנפשו לא פחות ממספר הניגשים לבחינות הבגרות בחמש יחידות במתמטיקה, או אפילו מהמנהרות בעזה. הרב דוד סתיו, שבו תמך יו"ר הבית היהודי לתפקיד הרב הראשי, אמר בריאיון לערוץ 7 שהדבר המעיק ביותר היה השתיקה בנושא. אילו הבית היהודי הייתה טוענת "עשינו חושבים והצדק עם החרדים", כך טוען הרב סתיו, הוא היה מסוגל לכבד עמדה כזאת יותר ממה שמתפרש בעיניו כבריחה מהמערכה וכניעה לחרדים.

הביקורת שהשמיע הרב סתיו חזרה על עצמה בדבריהם של הרב נחום רבינוביץ' והרב ישראל רוזן. מדובר ברבנים שגילו תעוזה והבינו את כורח השעה בשאלת הגיור. הם אלה שהעניקו גיבוי לנפתלי בנט בניסיונו להרחיב את הבסיס האלקטורלי של הבית היהודי, וסייעו לו להדוף את המתקפות על כך שהוא משנה את אופייה הדתי של המפלגה על ידי צירוף כוחות כמו איילת שקד. ברגע שהרב רבינוביץ' השמיע את זעקתו על "כתם בל יימחה", נפתלי בנט היה חייב לאתר את השריפה ולהידבר עם בכירי רבני הציונות הדתית.

הרבנות החרדית לא השכילה להתמודד עם המבקשים להצטרף לעם ישראל. כפי שהעיד הרב רוזן, היא כשלה בטיפול בעולי חבר העמים, ובכך יצרה פצצה מתקתקת. הרבנות הראשית לא מספיק ערה להיותנו בתקופה מהפכנית, שבה קיים ערעור על דפוסים קיימים. לצד נדידת העמים הפיזית, קיימת גם נדידה רוחנית ודתית. זרם הפונים ליהדות כדי למצוא בה מענה רוחני הולך גובר. ברור שישנן סכנות בתחום הזה, כפי שהתבטאו כבר בימי בית שני. אבל כמו בימי בית שני, קיימת אפשרות לחזק את עם ישראל על ידי מצטרפים איכותיים, שבאים לחסות תחת כנפי היהדות.

המניה הרפורמית בצניחה

גם אם אני סבור שנושא מתווה הכותל הוא משני לנושא הגיור, ההחלטה להקפיא את פשרת מנדלבליט היא מכה לרפורמים ולקונסרבטיבים. הם עלו על עץ גבוה בנושא, וביקשו להפוך את סוגיית הכותל לנקודת מבחן לגבי מעמדם השווה. לאחר שקיבלו את תוצאות המבחן, הם זועמים כיצד יכולתם לעולל לנו ככה.

אחת הסיבות שיצחק שמיר הלך לממשלת אחדות אחרי בחירות 1988, הייתה הפחד שלו להיות תלוי באגודת ישראל. בבחירות ההן זכתה אגודת ישראל לגיבוי מסיבי מחב"ד, ותביעתה החד-משמעית הייתה תיקון חוק השבות כך שהגדרת יהודי בחוק השבות תוגבל למי שהתגייר כהלכה. שמיר חשש מהרחקת יהדות התפוצות והותיר את אגודת ישראל באופוזיציה. השבוע פעל נתניהו בצורה הפוכה והחליט לתמוך בעמדה החרדית. השיקולים היו כנראה בעיקר קואליציוניים, אבל מתחת לפני השטח פעלו גם תת-זרמים אחרים.

מי שעוקב אחרי הסקרים בארצות הברית מבחין בשתי מגמות ברורות: ירידה בתמיכה בישראל אצל חוגים יהודיים המגדירים את עצמם ליברליים, וכן הצטמקות דמוגרפית הרסנית של היהודים שאינם אורתודוקסים - כתוצאה מנישואי תערובת או החלטה לא להביא ילדים לעולם. צריך כמובן להיאבק בשתי מגמות הרסניות אלו, ולא הייתי מאמץ את הגישה שהביעה העיתונאית קרוליין גליק - ייאוש מיהדות ארצות הברית והצעה להסתמך במקומה על תמיכתם של נוצרים אוונגליסטים. יש להיאבק על כל יהודי.

אבל אי אפשר לטייח את המציאות, שבה התנהגות התנועה הרפורמית הפכה את הליברליזם לדת. הבדיחה השגורה לגבי הרפורמים בארצות הברית הייתה שלמעשה מדובר במפלגה הדמוקרטית, בתוספת חגי ישראל. כאשר עלה להכרעה ההסכם הגרעיני שאובמה רקח עם איראן, רוב הנציגים היהודים הדמוקרטים בקונגרס נקטו אחת מהשתיים – תמיכה באובמה או עמדה מתחמקת. היה יותר חשוב להם לשמור על חזקתם כליברלים, מאשר להתייצב לצד ישראל במערכה גורלית. ישנם כמובן יהודים רפורמים שתומכים בעמדת הממשלה, אבל אלה אינם מקבלים פתחון פה בתוך תנועתם, אשר מדברת גבוהה בשם הפלורליזם אבל משתיקה את הקול הפוליטי האחר.

אם בדורו של יצחק שמיר הזרמים הלא אורתודוקסיים נתפסו כרוב המכריע של יהדות התפוצות, כעת המגמה הפוכה, ובתוך שני דורות היהדות האורתודוקסית עשויה להיות רוב מניינה של יהדות ארצות הברית. כשם שקיימת אכזבה מהעמדה הפוליטית שנקטו הרפורמים, קיימת אכזבה מהעיוורון שגילו כלפי סכנת ההתאבדות הדמוגרפית. במקום להפסיק לחפור, הם פשוט מעמיקים את הבור על ידי מתן לגיטימציה לנישואי תערובת, והתנועה הקונסרבטיבית הולכת באותו תלם. המגמות הפוליטיות והדמוגרפיות הללו הקלו על הממשלה להעדיף את תביעות החרדים על יוקרתם של הרפורמים.

בגיליון האחרון של 'מקור ראשון', האשים צביקה קליין את הציונות הדתית בהתנשאות כלפי יהדות התפוצות ובאדישות לגורלה, וטוב שהציף את הבעיה. לא הייתי רוצה שדבריי יתפרשו כהוכחה לדבריו, אלא כקריאה להידברות נוקבת מול הזרמים הלא אורתודוקסיים ביהדות.