לרוץ בדרך אל האושר
לרוץ בדרך אל האושרצילום: אייסטוק

ריצת למרחקים ארוכים ומרתונים נפוצים היום בעולם המערבי.

במקומות רבים בעולם ובמרבית בירות העולם נערכים ריצות מרתון וריצות קצרות יותר. הריצה הנה פעולה בסיסית, המשרתת מנגנון אבולוציוני הישרדותי המכונה "ברח או הילחם".

מנגנון זה מופעל בכדי לסייע לאדם (אבל גם לבעלי חיים שונים) להיחלץ מאיום או סכנה אך גם משמשת אצל בני האדם לצרכי פנאי ועיסוק ספורטיבי. העידן המודרני הפך את הריצה לנגישה לכל אדם ואפילו לסמל סטטוס.

החיים בעולם המודרני הכוללים צמצום בפעילות גופנית בד בבד עם כמיהה לאורח חיים בריא הביאו רבים לעסוק בריצה באופן יומיומי ואינטנסיבי.

דבר זה הביא, להתפשטותה והשתרשותה של הריצה כפעילות ספורטיבית משמעותית בקרב אנשים רבים בחברה המודרנית. כך למשל, בישראל ענף הריצה נכון לשנת 2013 גדל בקצב של 20% לשנה ונתונים אלו מבוססים על המספר הגדל וההולך של האנשים המשתתפים באירועי ריצה ואינם כוללים רצים נוספים שבוחרים לא להשתתף בתחרויות

עבודתם של מירון אורבך ונריה כהן בהנחיית ד"ר אבירה רייזר עסקה בשאלה האם עיסוק בתחום הריצה מסב לאדם אושר ורווחה נפשית. ואם כן מדוע? מהם הצרכים האנושיים אותם ממלאת עבורנו ריצה ואשר מסבירים את הקשר שבין ריצה לבין רווחה נפשית .

מחקרים קודמים בתחום אכן הצביעו על הקשר שבין פעילות ספורטיבית לבין מצב בריאותי ונפשי של הפרט. ייחודו של המחקר הנוכחי הוא בהתמקדות שלו בתחום הריצה, בבחינת הגורמים הפסיכולוגים המסבירים את הקשר שבין ריצה לפעילות ספורטיבית וכן ההתמקדות באוכלוסיה בוגרת יחסית, אנשים בוגרים, עובדים בעלי משפחות אשר רצים בשעות הפנאי ובאופן קבוע.

במחקר השתתפו 129 נבדקים (81 גברים ו 48 נשים). כל המשתתפים נמצאים בזוגיות וגילם הממוצע עמד על 38.5 (סטית תקן 10.4). כולם רצים, על בסיס שבועי לפחות 5 ק"מ בכל יום (במדגם הנוכחי המשתתפים רצים בממוצע כ 2.9 ריצות בשבוע). כמחציתם מרווחים 20,000 ש"ח ומעלה ו- 76% מהם בעלי תואר אקדמי.

כל הנבדקים דווחו על תדירות הריצה, הם מלאו שאלון שביעות רצון מהחיים וכן נבדקו הצרכים הבסיסיים שריצה מספקת עבורם: צורך במסוגלות (צורך בהשגת מטרות אישיות ויעדים אישיים דרך עמידה באתגרים והשגת תוצאות רצויות) לצורך באוטונומיה (צורך בתחושת אחריות אישית ובחירה חופשית של התנהגויות ופעולות דרך ביצוע מטרות משמעותיות לאדם) וצורך בשייכות (תחושת ביטחון רגשי, שייכות וקרבה לאחרים).

במחקר נמצא כי מספר הריצות השבועיות (אך לא מספר השנים שבהם האדם עוסק בריצה) הוא המגדיל את תחושת האושר שלו.

כמו כן נמצא כי סיפוק הצורך בשייכות וסיפוק הצורך במסוגלות בריצה (אך לא הצורך באוטונומיה) הם אלו שמעלים את תחושת האושר של הנבדקים מחייהם.

בנוסף נמצא כי הגורם המשמעותי ביותר המסביר את הקשר שבין ריצה לבין אושר הוא הצורך בשייכות

כלומר הסיבה הפסיכולוגית המרכזית שבגללה ריצה גורמת לתחושת אושר (רווחה נפשית) זה בזכות הרווחים הרבים שיש לסיפוק של הצורך של הרצים בשייכות.

בדיון נדונו התרומות הרבות של תחושת השייכות לרצים. לא רק מתוך תחושת חברות, חיבה ואחווה שמתפתחים בין הרצים אלא גם מתוך תחושת העצמה אישית שנוצרת כשהרצים חשים חלק מקבוצה, בייחוד שהסטטוס של הקבוצה הולך ועולה בעת המודרנית וכיום רבים מתגאים להיות מוגדרים ומזוהים כאנשים השייכים לקבוצת הרצים.

בנוסף, בדק המחקר את ההשפעות של תמיכת בן הזוג של הרצים. אמנם נמצא כי תמיכת בן הזוג בפעילות הריצה משפרת גם היא את תחושת האושר של הרץ אך היא אינה משפיעה על עוצמת הקשר שבין כמות ריצה שבועית לבין אושר.