אסטרטגיה של ליבוי שנאה

נאום הניצחון של אבי גבאי מלמד שליבוי השנאה בין תושבי הפריפריה למתיישבי יו"ש הוא חלק מהאסטרטגיה שלו. פרשנות.

שלמה פיוטרקובסקי , י"ט בתמוז תשע"ז

אבי גבאי
אבי גבאי
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

1. כאשר המתמודד לראשות העבודה (אז), אבי גבאי, הכריז שלא יתקן אף מדרכה בהתנחלות מבודדת עד שלא יתוקנו כל המדרכות בטבריה, היה אפשר לתרץ את האמירה הבלתי ראויה בכל מיני תירוצים.

אפשר היה לשער שכמועמד לראשות מפלגת העבודה גבאי נאלץ לגבש בזריזות תדמית שמאלנית, לאור עברו ה"בעייתי" כמי שהצביע פעם לליכוד.

אפשר היה להעריך שכמי שהיה בעברו איש עסקים מצליח ומנכ"ל חברת ענק כמו "בזק", גבאי מנסה לפנות בצורה כזו דווקא לתושבי עיירות הפיתוח, שתדמית המצליחן שלו עלולה להרחיק אותם.

ואפשר היה אולי גם לראות בזה סוג של פליטת פה או פליטת קולמוס, ניסיון לא מוצלח להעביר את עמדתו בסוגיית עתיד הישובים שמחוץ לגושים, שגלש למחוזות לא ראויים שלא בכוונת מכוון.

2. אבל נאום הניצחון של גבאי הוכיח שלא זה הסיפור. גבאי, כך מתברר, בחר באופן מודע באסטרטגיה של ליבוי שנאה כאסטרטגיית הקמפיין שלו, גם לראשות המפלגה וגם לראשות הממשלה.

שהרי מה קל יותר, מה דורש פחות תחכום ומה פחות מצריך מחשבה ובניית קו הסברה ממשי מאשר שימוש בטריק הדלוח של "הכה את המתנחלים והצל את הפריפריה".

וכך עלה גבאי לדוכן ובמילות נאום הניצחון שלו לא ויתר על עקיצה לעבר הממשלה, כאשר ציין שהחזון שלו הוא לקיים "מנהיגות שדואגת גם לדימונה - ולא רק לעמונה". כאילו שכחנו שרק לפני כמה חודשים הרסה ממשלת נתניהו את עמונה, לא את דימונה.



טוען....

3. האסטרטגיה הזאת בנויה כמובן על המיתוס שאותו השמאל מטפח כבר ארבעה עשורים, מיתוס המתנחלים העשירים ותושבי עיירות הפיתוח העניים. המיתוס הזה פותח בשמאל וקודם כל כך בעקביות בתקשורת, עד שרבים מאזרחי ישראל משוכנעים שמדובר באמת צרופה. אלא שכאשר פותחים את נתוני הלמ"ס ובודקים מה המציאות, מגלים תמונה שונה לחלוטין.

אני לא יודע למדוד באלו ישובים גרים אנשים עשירים יותר או עניים יותר. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דווקא כן יודעת. לכן היא סידרה את כל הרשויות המקומיות בישראל על רצף שמתחיל מהרשות הענייה ביותר (המועצה המקומית הבדואית נווה מדבר בנגב) שנמצאת במקום 1 בדירוג ועד לרשות העשירה ביותר (סביון, אלא מה) שנמצאת במקום 255 בדירוג.

(כשאתם שומעים על אשכולות סוציו אקונומיים זה בדיוק זה. כל קבוצה של רשויות על פני הרצף הזה מוגדרת "אשכול", ויש 10 כאלו, מ-1 עד 10)

עבדכם הנאמן גר שנים רבות בהתנחלות המבודדת בית אל, אשכול סוציו אקונומי 3, מקום 60 בדירוג הרשויות (כזכור, מתחילים מהכי עני - ועולים). טבריה, אותה הזכיר גבאי בנאומו, נמצאת במקום 99, (39 מקומות בדירוג מעל בית אל) מצפה רמון במקום 86 (26 מקומות בדירוג מעל בית אל) וקרית שמונה, העיר שאני הכי אוהב בישראל, במקום 131 (71 מקומות מעל בית אל).

על מנת שלא תבינו אותי לא נכון, ברור שיש גם התנחלויות מבודדות עשירות יותר מבית אל. יש גם כאלו עניות אפילו יותר מבית אל (עמנואל וקרית ארבע, למשל). למעשה, מתוך 12 הרשויות היהודיות העניות ביותר במדינת ישראל, חמש וחצי (החצי היא ירושלים) ממוקמות מעבר לקו הירוק, ואף לא אחת היא "עיר פיתוח" במובן הקלאסי שאותו אתם מכירים.

אז כאמור, בפעם הבאה שמנסים לנגן לכם על המיתוס הזה, לפחות תדעו שזה שקר וגם תבינו למה.

4. ועוד הערה קטנה לאח לשעבר יאיר לפיד. האסטרטגיה של התייצבות ממש במרכז המפה הפוליטית הביאה אותך לשיאים כאלו בסקרים שבכלל לא דמיינת שאתה מסוגל להגיע אליהם. חלק מהאסטרטגיה הזו היה לזנוח את שיח השנאה שבעבר די אהבת (את הכסף שמונח "בין יצהר לאיתמר" אתה זוכר? ואת ההתנצלות אחר כך?)

האמת? דווקא אהבנו את לפיד שמבין ששנאה היא לא אסטרטגיה מנצחת. אנחנו אהבנו אותו, ובוחרי גוש המרכז, כך מתברר, אהבו עוד יותר מאיתנו.

אז נכון, בא לשכונה בחור חדש, ואתה קיבלת כמה סקרים קצת פחות מחמיאים. קודם כל, בוא נעמיד בפרופורציה את ה"פחות מחמיאים". תכל'ס, כל הסקרים הללו עדיין נותנים לך יותר מנדטים ממה שיש לך היום, ובאופן משמעותי. מעבר לכך, הרי גם אתה מבין שעיקר העניין הוא אפקט הבחור החדש. ברור לך הרי שתוך שלושה חודשים לוויתני העבודה יתחילו לזנב ביו"ר החדש שלהם ("הוא לא ממריא" הם יתדרכו את הכתבים הפוליטיים בשקט) ואתה תחזור כמעט בדיוק לאותו המקום בו היית.

אז בשביל מה לחזור לשיח השנאה? אתה באמת מאמין שמה שלא עבד ערב בחירות 2015 יהפוך פתאום לג'וקר מנצח בבחירות הבאות? דווקא לך יש כאן הזדמנות להראות לכולנו שאפשר גם אחרת.