בשבע מהדורה דיגיטלית

עולה על הגל

אחר כעשרים שנה של עבודה תקשורתית מוערכת בבמות פחות מרכזיות, קלמן ליבסקינד קיבל את מקומו הראוי בפריים-טיים של רשת ב'

עפרה לקס , י"ט בתמוז תשע"ז | עודכן: 09:04

"כל אחד מאיתנו מוותר על משהו, אבל זה ויתור כדאי". ליבסקינד וליברמן
"כל אחד מאיתנו מוותר על משהו, אבל זה ויתור כדאי". ליבסקינד וליברמן
צילום: יהונתן קלרמן

כשקלמן ליבסקינד נכנס לעבוד בעיתון 'מעריב' עבדו בבניין שלושה דתיים: הוא, הרצל מהמחשבים וחיים מהתחזוקה.

היום, הוא יודע לספר, בגלי צה"ל יש יותר ממניין חיילים כדי להתפלל מנחה, אבל ההשפעה שלהם, הוא מנסח בעדינות מבחינתו, "היא כמעט אפס. גם במקומות האחרים, מספר האנשים שנמצאים בעמדת השפעה ומביאים את עולמם הדתי הוא לא רב".

את ליבסקינד, כאמור, אין צורך ללמד על הקושי בהתמודדות כעיתונאי חובש כיפה יחיד במערכת שכולה על טהרת החילוניות. למרות זאת, ואולי דווקא בגלל זה, הוא לא עושה הנחה לשלל פרחי התקשורת חובשי הכיפה שממלאים כיום את מסדרונות הרדיו, הטלוויזיה והעיתונים. "מספר העיתונאים הדתיים שהגיעו למקומות בכירים ולא שינו את לשונם ומלבושם קטן מאוד. אני לא יכול למתוח ביקורת על מישהו שאומר 'היום אני מסתכל על העולם אחרת', אבל אני חושש שהרבה פעמים זה בגלל הקושי. אנחנו אמנם נמצאים היום במקום אחר אבל זה לא משפיע, כי רוב האנשים שינו את שמם או לא נמצאים במקומות משפיעים".

לליבסקינד יש עוד עצה קטנה לעיתונאים המתחילים, וגם אותה הוא מעניק מניסיון אישי: "אנשים שנכנסים לתחום התקשורת, רוצים להיות דעתנים על היום הראשון שלהם. פחות מדי מוכנים להתחיל מלהיות כתב חינוך, איכות הסביבה, לעשות תחקירים. זו בעיה. אנשים לא נהיים נחום ברנע ביום שבו הם משתחררים מהצבא. הם צריכים לעשות דרך לפני זה".

ליבסקינד, כיום עיתונאי רב-תחומי שמופיע על המסך בערוץ 20, משדר תוכנית רדיו ברשת ב' וכותב טור קבוע ב'מעריב', החל את דרכו בדיוק כפי שהוא מייעץ לעיתונאים הצעירים. בטרם היה לכותב טור פובליציסטי נחשב, היה תחקירן שפרסם לא מעט גילויים מהדהדים. תחקיריו עסקו בין השאר בעמותות ברק, התנהלותו של הרב יוסף אפרתי במערכי הכשרות, יואב גלנט והחזקתו בקרקעות לא לו, מידע מוקדם שהיה למשטרת ישראל על איומים על חייו של יהודה גליק ועוד.

ליבסקינד הוא מאמין גדול בחשיבותם של תחקירים במערך כלבי השמירה של הדמוקרטיה, אולם קובע באכזבה שהתחום הולך ושוקע, ונמצא על סף הכחדה כמעט: "הבעיה עם תחקירים זה שהם לא מוכרים. תסתכלי על טבלאות הרייטינג. התוכנית 'עובדה' היא יהלום חריג, אז למה לבזבז כסף? ריאיון עם דוגמנית הוא יותר אטרקטיבי, ולא צריך לתת לכתב לעבוד על זה חודש וחצי ולשלם לו".

כמו זוג נשוי מאחורי המיקרופון

הקפיצה המקצועית האחרונה שסימן היא שידור תוכנית הבוקר המשותפת עם אסף ליברמן ברשת ב' של התאגיד. את דרכו ברדיו החל ליבסקינד ב'גלי ישראל'. בקולו הרדיופוני הוא מסביר שזה בכלל לא היה תחום שהתעניין בו. אנשי 'גלי ישראל' השקיעו בו כמה פגישות והרבה סבלנות עד שניאות. בפעם הראשונה הודה להם ואמר "זה מחמיא נורא, אבל זה לא אני". פעם אחרת הסביר: "אני איש של פרינט, לא של מיקרופון. זה כמו שתגידו לי בוא נפתח פנצ'רייה". אבל הסוף ידוע. הוא הגיע אל המיקרופון והאוזניות והוביל במשך חמש שנים את תוכנית האקטואליה המרכזית של התחנה. ליבסקינד מוסיף מילה על צביקה שלום, "בעל הבית", שבבוקר השידור הראשון בתאגיד שלח לו ברכת הצלחה. "זו גדלות של בן אדם, אלה דברים שאתה לא שוכח".

התוכנית הזוגית של ליבסקינד עם ליברמן היא טובה, קצבית, מאוזנת ומחויכת. מצד שני, קשה להתעלם מן העובדה שכשהיה אדון לעצמו והייתה לו בלעדיות על המיקרופון, הראיונות מוצו עד תום והמרואיינים נאלצו לענות תשובות גם אם לא תמיד רצו. בתוכנית המשותפת יש ויתור מסוים. בחירת האייטמים היא לא בלעדית, והשאלות מגיעות לא רק מכיוון ימני או דתי.

"הגשה זוגית זה כמו חיי נישואין", מפליג ליבסקינד, "כשאתה רווק אתה מחליט מתי אתה פותח עיניים בבוקר, מה אתה רוצה לעשות ומה לא. ואז אתה מתחתן עם מישהי וגם לה יש עמדה. מצד אחד יש לזה מחיר, מצד שני אתה לא עושה הכול לבד". ליבסקינד מפריך את השמועה על כך שהזוגיות נכפתה עליו וליברמן הוא המלאך השמאלן השומר. "כשנפגשתי לפני שנה ורבע עם אלדד קובלנץ, הוא שאל אותי אם אני רוצה להגיש לבד או ביחד. אמרתי לו: 'אם הזוגיות היא טובה, זה הדבר הכי מקסים בעולם. אם לא, עדיף להישאר רווק'". התחילו להיזרק שמות לאוויר, וכשליברמן הוזכר "קפצתי על זה. זה היה בליינד דייט, לא פגשתי אותו מעולם. רק שמעתי אותו ברדיו". ליבסקינד מעיד שהכימיה ביניהם טובה, מה שהופך את השיח מול המרואיינים למעניין יותר. כמאזינה לתוכנית, יש לומר, אני מסכימה.

מצד שני אתה לא חושב שזה גורם לפעמים לפספוס, לאי מיצוי של ראיונות?

"צריך לשקול עלות מול תועלת. גם מהצד שלי וגם מהצד של אסף כל אחד ויתר על משהו. בעיניי זה ויתור כדאי. אנחנו מקבלים המון תגובות טובות. מעטים מאוד אמרו לי אחרת. אולי אנשים מנומסים, ומי שלא אוהב לא אומר לנו".

אחורי הקלעים של התוכנית כוללים מסרונים ושיחות עם אסף ליברמן וישי הולנדר העורך ("יש לנו צוות מצוין") שנמשכים על פני היום כולו. לעת ערב מתחילים להיכנס לשיחות ועידה ארוכות. "אנחנו לומדים אחד את השני, מה מעניין את מי". בשש ועשרים, כשלא מעט אנשים פוקחים עין אחת, ליבסקינד וליברמן כבר באולפן, משנים לפעמים ראיונות ואייטמים לפי עיתוני הבוקר.

כשמאזינים לתוכנית שלכם יש תחושה טובה של איזון, אבל זה אי בודד. פתאום כשאתה מבין איך רדיו אמור להישמע, אתה שואל את עצמך למה זה לא ככה אצל כולם.

"אני כותב את אותו המאמר כבר 20 שנה: אני רוצה גיוון. אני חושב שהתאגיד נתן מקום מגוון יותר. אני נמצא שם, ליעקב אייכלר שהוא אדם חרדי יש כל יום שעה של אקטואליה, אני חושב שזו אמירה. במסדרונות התאגיד יש חרדים, דתיים ולא מעט עיתונאים ערבים".

השאלה היא אם זה ב'כאן תרבות', במחלקת הדיגיטל או ברשת ב', כלומר בלב ההשפעה.

"את שואלת אותי כמה הגיוון יבוא לידי ביטוי? אני לא יודע להגיד. ניפגש בעוד שנה. אני מאוד מקווה שהתאגיד ילך למקום שבו הגיוון ייראה ויישמע".

טלטלות התאגיד ייפתח-לא ייפתח לא הכניסו את ליבסקינד להיסטריה, שכן הוא נשען על שני מקומות נוספים. אבל חבלי לידת התאגיד הותירו אצלו פליאה וחוסר הבנה למהלכים של נתניהו. "יש כאן שני מישורים. האחד אישי: השקיעו עשרות מיליונים, לקחו משרדים, אנשים עזבו מקומות עבודה והתחילו לעבוד, הפקות רצות. פתאום אתה רוצה לסגור את כל זה? השני הוא: הקמת משהו, התגאית בו, בירכת עליו, ועכשיו מה?

"מה שהיה כאן זו טרללת ברמה שאי אפשר להסביר. נתניהו הוא איש שאני מעריך. הוא חכם ומנוסה מאוד. גם כשהוא עושה דברים לא נכונים בעיניי, אני מבין מה הוא רוצה. בסיפור של התאגיד אני עד עכשיו לא מבין מה הוא רצה".

התמיהה על התנהלותו של נתניהו מגיעה יחד עם ניתוח לא ממש מרגיע של הדרך שבה נתניהו מקבל תמונת מציאות. "ראש ממשלה הוא איש מנותק. לא נתניהו דווקא, אלא מעצם התפקיד. הם לא יוצאים החוצה ולא רואים אנשים בעיניים. כשאתה ראש ממשלה כל כך הרבה זמן, מי שמספר לך מה קורה מחוץ לחלון הם היועצים שלך. אז יועץ אחד אומר שאנשי התאגיד הם אנשי 'שוברים שתיקה' וזו הופכת להיות העמדה שלך".

ליבסקינד מתכוון לריאיון שהעניק נתניהו לערוץ 10 לפני עשרה חודשים. אז הוא אמר על התאגיד: "אני חושב שיש בעיה, הבעיה היא שאתה מעמיד כסף בלתי מוגבל לאנשים. נניח שיביאו את כל 'שוברים שתיקה' והם יאיישו את כל התפקידים השונים?". האמירה הזאת מוציאה את ליבסקינד מדעתו, כי במשא ומתן שניהלו איתו ראשי התאגיד הוא ראה "הגינות וניקיון". פרט לחופש שקיבל בהחלטות הנוגעות לתוכנית הבוקר, הוצע לו גם להיות פרשן פוליטי, מדיני ומשפטי בטלוויזיה. אחרי עניין 'שוברים שתיקה' הוא קיבל רשות ופרסם את ההצעה, כדי להגן על אלדד קובלנץ. "הרי אם אדם מגיע מתפיסת עולם כזאת, הוא לא מציע לי, קלמן, לשבת במהדורה בכל ערב ולהיות פרשן שכזה. הדעות של קובלנץ יכולות להיות כמו של 'שוברים שתיקה'. זה לא מעניין אותי. הוא היה הגון".

על הדרך חווה ליבסקינד פייק ניוז על בשרו. "שני עיתונאים ימניים בולטים כתבו עליי שדחפו לי את אסף ליברמן. התקשרתי לאחד מהם ושאלתי: מה זה השטויות האלה? זה לא נכון, למה אתה לא מרים אליי טלפון לבדוק? לא הצלחתי לשכנע אותו. ביקורת על התקשורת חשובה, אבל כדאי לשבת על מסד עובדתי".

עבודה 20 שעות ביממה

נראה שלא סתם מביא ליבסקינד את הדימוי של זוגיות ונישואין אל הרדיו. המשפחה היא העוגן שלו, והדבר ניכר במהלך כל השיחה. הוא נשוי לאילנה, אחות במקצועה, אב לחמישה וגר במושב נחושה. מכיוון שהוא מופיע פעמיים בשבוע גם בפאנל 'הפטריוטים' בערוץ 20, ישנם ימים שבהם העבודה נמתחת על פני 20 שעות ביממה. "הילדות מתלוננות שאני לא מספיק בבית", הוא מודה ומוסיף: "בחמישי בלילה תמיד יוצאים מהבית, לא משנה לאן ומה".

ערוץ 20 עושה דברים טובים, אבל אין לו המון רייטינג. לאן אתה חושב שיצמח?

"מרתק לראות את כמות הטירוף והשנאה שהערוץ הזה מצליח להוציא מאחרים. מי שרוצה ללעוג לו אומר שיש לו שברי אחוזי רייטינג, מצד שני כמות הפעמים שהערוץ הזה הופיע במדור ביקורת הטלוויזיה של 'הארץ' היא מטורפת. או העיסוק בפוסט שנכתב בדף של הערוץ (נגד הנשיא ריבלין, ע"ל): יושבים במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 ומקריאים טוקבקים של אנשים שמגיבים על פוסט של ערוץ 20. אתם רציניים?". ליבסקינד לא שולל את כל הביקורת שנאמרת על הערוץ. הוא רק חושב שיש כאן אינפלציה לא פרופורציונלית. "אגב, 'הפטריוטים' מביאה נתוני רייטינג לא רעים בכלל, ומדובר בערוץ נישה". לדבריו, המלחמה בערוץ, גם זו המשפטית, קשורה בכך שגם שני האחוזים שהוא לוקח לערוצים המסחריים הם משמעותיים.

ליבסקינד נהנה מהתוכנית, וגם מהעובדה שהוא יכול למתוח עליה ביקורת, אפילו בשידור. "נבנתה חבורה מרתקת של אנשים שאת רובם הכרתי שם. למשל יריב אופנהיימר, שהוא כוכב ענק בתוכנית. 'הפטריוטים' עשתה לו המון טוב בימין, אני לא בטוח שבשמאל. אני מאוד אוהב אותו וכיף לשבת לדבר איתו. יש לו המון הומור, גם הומור עצמי".

התוכנית הזאת מאוד מוטה לכיוון אחד.

הוא צוחק. "בוודאי שיש הטיה לימין. אבל עדיין היא הרבה יותר מאוזנת מ'אולפן שישי' של ערוץ 2, שהיא תוכנית אקטואליה קשה ולא של צחוקים ומצב רוח טוב. יש ב'פטריוטים' שמאל עמוק ושמאל מתון יותר, וגם שמאל חרדי".

אין כזה דבר עיתונאי אובייקטיבי

האהבה לתקשורת ובעיקר לעיתונות הכתובה הייתה קיימת אצל ליבסקינד (47) כבר בילדותו. את ארגזי העיתונים הרבים ששמר במחסן ההורים בניר גלים "מישהו דאג לסלק בלי להשאיר טביעת אצבע". אבל הוא מפצה את עצמו. כבר 20 שנה שהוא בתחום. עם הקמת 'מקור ראשון' ניסה להתקבל ככתב. אבל רק בפעם השלישית שפנה, נענה. עד מהרה הפך לכתב התחקירים של העיתון, כשההיסטוריה הקצרה שלו כחוקר פרטי מסייעת לעבודתו.

בגין תחקיריו, הוגשו במהלך השנים שמונה או תשע תביעות דיבה נגדו. על מצעד תובעי ליבסקינד נמנים שלום שמחון כשר החקלאות, יחזקאל ביניש - בעלה של דורית ביניש, הפטריארך היווני של ירושלים ועוד. אבל באופן מפתיע, ליבסקינד לא חש תסכול מתביעות שמוגשות נגדו. הוא דווקא רואה בהן כלי מאזן חשוב לעבודתו העיתונאית. "אני חסיד גדול של תביעות דיבה. בשבילי הן כאב ראש לא נורמלי, אבל יש לנו עוצמה ענקית ביד. אם אין לנו חרב מתהפכת מעל הראש כל הזמן, הכוח הזה יהיה חסר מעצורים. לידיעה שמישהו בצד השני יכול לתבוע אותך, יש חשיבות".

מה אתה אומר על יגאל סרנה?

"זה מקרה קיצוני מאוד שבו הוא הודה שאין לו על מה להתבסס. מתוך 100 עיתונאים רק סרנה היה מפרסם את הסיפור הזה. אין הרבה עיתונאים שמפרסמים סיפור על כלום עיתונאי".

כשמגישים תחקיר, הברכיים לא רועדות? בסוף אתה יכול להשפיע על חיים של בני אדם, לפעמים על מדינה שלמה.

"כן, אבל אחרי שאת יושבת על משהו כל כך הרבה זמן, את כבר בטוחה. לא כל כך מפריע לי להשפיע על חיים של אדם שעשה משהו שלילי. מפריע לי שיש לו אישה שלמחרת לא תרצה לצאת החוצה לשפוך את הזבל ויש לו ילדים שהולכים לבית ספר. אלה מקומות שבהם אנחנו צריכים מאוד להיזהר. לא לפגוע איפה שלא צריך".

בעקבות התחקיר שלך, יואב גלנט לא מונה לרמטכ"ל. אולי הפסדנו רמטכ"ל מוכשר יותר?

"אני לא יודע מאיפה ה'הפסדנו' הזה. אני מציע להיות יהודי מאמין, לעשות את מה שצריך ולתת לקב"ה לקחת את זה מפה הלאה. אני לא ממנה ולא מדיח אנשים. אני שם אמת על השולחן. מי שמחזיק בטענה שלך, יש לו קצת בעיה באמונה בעיניי".

לא תמיד ליבסקינד מבקר את נבחרי הציבור. לפעמים הוא ניצב לצידם, כמו במקרה של השר אורי אריאל. עם צאת דו"ח מבקר המדינה האחרון שעסק בעניינו, כתב ליבסקינד ב'מעריב': "שר החקלאות, אורי אריאל, לא תיעדף את מקורביו הפוליטיים או את הגרעינים התורניים הדתיים, כמו שהוצג השבוע, בדיוק להפך. אריאל משלם עכשיו מחיר כבד על כספים שבחר להוציא מהפה של אותם גרעינים דתיים, כדי להאכיל בהם גם גרעינים חילוניים, כולל כאלה המשתייכים לארגונים פוליטיים ולתנועות פוליטיות המזוהות באופן מובהק עם יריביו הפוליטיים".

אולי פשוט לא ראית את כל הנתונים?

"קראתי את דו"ח מבקר המדינה וראיתי הכול. כמות המילים שכתבתי נגד אריאל בעניינים אחרים הייתה הרבה יותר גדולה ממה שכתבתי להגנתו. כשהייתה לי ביקורת עליו כתבתי, וכשחשבתי שעושים לו עוול כתבתי. אני לא בעדו ולא נגדו".

אתה חושב שעיתונאים נופלים על יושרה?

"לעיתונאים יש יושרה כמו לבנקאים וכדורגלנים. בכל חברה יש אנשים כאלה ואנשים כאלה". אגב יושרה, ליבסקינד חושב שעיתונאים צריכים לומר בגלוי למי הם מצביעים ואף קרא להם להכריז על כך, למרות שבפועל, "כשאת קוראת אותי, את רביב דרוקר, רזי ברקאי, נחום ברנע ורינו צרור, את יודעת למי כל אחד מצביע". ליבסקינד היה רוצה שהמסכות יוסרו באופן רשמי, כי אין כזה דבר עיתונאי אובייקטיבי. "צירפו אותי לצוות שצריך לחבר את הקוד האתי של התאגיד. אני נגד קוד אתי, אני לא מאמין בזה. הצעתי לעשות קוד של שורה אחת: 'עיתונאי צריך להיות הגון'. תראי את חוק הרשות השנייה. יש שם איסור הבעת דעה. זה לא מעשי".

ליבסקינד עצמו אמר ועשה. לפני שנתיים וחצי הכריז במעריב "לראשונה בחיי אצביע ליכוד". ונימק: "זה המעשה שצריך לעשות כל מי שלא מוכן לאפשר לעיתונות הישראלית לגנוב כאן שלטון באמצעים לא הגונים". הוא הוסיף ש"הפתק 'מחל', בנקודת הזמן הנוכחית, הוא פתק המחאה הנכון". היום הוא מדייק: "לא קראתי להצביע ליכוד. אני לא אדמו"ר שקורא והחסידים רצים להצביע".

ואתה עומד מאחורי ההצבעה ההיא?

"לפני הבחירות הבאות נדע. אין מפלגה שיושבת עליי בול. יש לי ביקורת על המפלגות. רק על אשתי אין לי ביקורת, ודווקא היא לא רצה לבחירות".

סלפי בבית 'ידיעות אחרונות'

בתום חמש שנים ב'מקור ראשון' עבר ליבסקינד למה שהיה אז עיתון גדול ובעל תפוצה נרחבת ביותר - 'מעריב'. היה זה לאחר שעורך העיתון דאז, אמנון דנקנר, הרים אליו טלפון באופן אישי. "אני יכול להגיד לך על איזו בלטה עמדתי כשהוא התקשר אליי. הוא צלצל ואמר 'שלום, מדבר מעריץ גדול שלך'. אז לא משנה אם הוא העריץ או לא, עובדה שאני זוכר את זה".

ליבסקינד מכנה את דנקנר "רבי ומורי ואיש אהוב". הוא מרגיש בחסרונו. "אני הרבה פעמים רוצה להרים אליו טלפון, להתייעץ איתו. כשעבדנו יחד כמעט לא היה יום שלא נכנסתי אליו לשיחה. הוא היה חבר מבוגר וחכם, איש משכיל בצורה בלתי רגילה. אין איש שקידם יותר עיתונאים דתיים ממנו". ליבסקינד מעריך את דנקנר גם בשל העובדה שהיה חובב פולמוסים, אשר נהנה מכך שהכתב הצעיר ליבסקינד כותב נגדו בעיתון שאותו הוא עורך. מצד שני, "הוא היה איש מורכב שתמיד היה כדאי להיות בצד של אלה שהוא בעדם". ליבסקינד מוקיר תודה לעיתון שהוא הבית בשבילו למרות התהפוכות שעבר, כולל שינויי בעלים, גודל ותפוצה. "במהלך השנים הגיעו הצעות מכל מיני מקומות, אבל טוב לי מאוד בעיתון והוא במה שאני אוהב. מי שבא מהפרינט יודע שאי אפשר לעזוב את הנייר. המחשבה של ללכת למקום אחר כמעט לא קיימת".

בפעם הראשונה שבה נכנס לערוץ 20 ששכן בבניין של ynet הוא הרגיש "כמו דוד הנחלאווי שנכנס לרובע א-דחייה בביירות. עשיתי סלפי ולא עשיתי איתו כלום. לא שלחתי אותו לאף אחד. הייתי צריך לראות את קלמן בבית 'ידיעות אחרונות' כדי להאמין".

"תוכנית 'המגזין' של קוטלר איבדה בשבת האחרונה את שפיותה סופית", כתב ליבסקינד בטור שלו ב'מעריב' לפני ארבעה חודשים. בהמשך המאמר כתב: "זו הייתה כתבה נחותה, שחוץ מלסמן ימניים כבלתי לגיטימיים, לא התעניינה בכלום". לפני חודש כתב על דן מרגלית המפוטר מ'ישראל היום' שהוא "שימש, תמורת נזיד ענקי של כסף, עלה תאנה שכיסה על ערווה עיתונאית גדולה", וכי בעשור האחרון מרגלית "מכר את גופו העיתונאי ואת המוניטין המשובח שלו כדי שאלה יוצבו בחלון הראווה של העיתון".

כבר שנים שאתה לא מפסיק לכתוב לעמיתיך כמה הם טועים. איך מתנהלים ככה? אתה פוגש את העמית הזה אחר כך, ואז מה?

"אחד, אני משתדל מאוד לעשות את זה ממקום נקי. אני לא בא לסגור חשבון עם מישהו. אין לי ריבים או שונאים. שנית, אני שומע לפעמים טיעונים לפיהם לא צריך למתוח ביקורת על קולגות ואני חושב שזו טעות גדולה מאוד. התקשורת צריכה לבקר כל מי שיש לו כוח ביד: ראש הממשלה, שרים, ח"כים, מנהלי חברות גדולות. גם לתקשורת יש המון המון כוח, ולכן צריך לבקר אותה". האם הביקורת מחוללת שינוי? הוא לא תמים. "אני מניח שבחלק כן ובחלק גדול לא". במהלך השנים גם הוא ספג לא מעט ביקורת. "כשזה בא ממקום של סגירת חשבונות קטנה, אני לא סופר את זה. אבל כשזה בא ממקום אחר אני אומר אוקיי, אני יכול להסכים או לא, אבל זה בסדר".

היה לך פעם עימות עם מישהו על הרקע הזה?

"יש הרבה מאוד אנשים שכתבתי עליהם והגיבו על זה. נשארנו בוויכוח ואני ביחסים מצוינים איתם. להגיד לך שבכל כך הרבה שנים לא זלגתי הצידה לביקורת לא עניינית? לא יודע, אבל אני משתדל".

אתה חושב שאתה משלם על זה?

"טוב לי מאוד איפה שאני נמצא", הוא קובע ועם זאת מוסיף: "אני מניח שיש אנשים שמערכת היחסים שלי איתם הייתה יכולה להיות טובה יותר אילולא מתחתי עליהם ביקורת. אבל בסדר, זה חלק מהתפקיד. שלי יחימוביץ' אמרה פעם בריאיון למוסף 'הארץ', עוד כשהייתה עיתונאית, ש'עיתונאי צריך שהמשפחה שלו תאהב אותו'. זהו".

ofralax@gmail.com