המזרחיים ינהרו לקלפיות בהונדה סיוויק שחורה. הפריימריז בעבודה
המזרחיים ינהרו לקלפיות בהונדה סיוויק שחורה. הפריימריז בעבודהצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ביום שני מדינה שלמה, ואני מדבר כמובן על מדינת תל אביב, כססה את ציפורניה במתח לקראת ההכרעה הגורלית בשאלה מי יהיה היו"ר החדש של מפלגת העבודה – האם עמיר-לא-זוכר-באיזו-מפלגה-אני-היום-פרץ, או שמא אבי-אני-הכי-חדש-ולכן-הכי-מתאים-גבאי.

בסופו של דבר אבי גבאי הוא זה שזכה להיות המנהיג הבא שישמור על נתניהו מאוחדת, אבל האמת היא שזה לא באמת משנה. לפי הררי הפרשנויות שנשמעו פה מאז שפרץ וגבאי ניצחו בסיבוב הראשון, לא חשוב מי מהם יהיה היו"ר. גם לא מעניין מה המצע המדיני-כלכלי שלהם, ומה כל אחד מהם עשה (או לא עשה) עד היום. מה שחשוב הוא ששניהם, גם פרץ וגם גבאי, הם מזרחיים. ליתר דיוק - מרוקאים, שזה אפילו עוד יותר טוב. זאת אומרת הם לא באמת מזרחיים, כי מרוקו נמצאת בכלל במערב, אבל מה זה משנה. העיקר המנטליות.

כי המנטליות המזרחית, כידוע, באה מהבטן ולא מהראש. בגלל זה, כידוע, המזרחיים מצביעים כמו עדר מוסת, כידוע, למפלגת הערסים של מירי רגב ודוד ביטן, ולא, כידוע, למלכת האינטליגנציה ציפי לבני.

אבל עכשיו, אומרים הפרשנים הלבנים, עכשיו הכול ישתנה. כי עכשיו המזרחיים יראו שבראש מפלגת העבודה עומד אחד משלהם, והם ינהרו לקלפיות באוטובוסים ובטנדרים ובהונדה סיוויק שחורה עם גג נפתח ושירים של עומר אדם בפול ווליום שרק מזרחיים שומעים, כי מי שיש לו שכל מקשיב לאביב-איך-זה-ששלטון-נגנב-מכמה-יריות-בגב-גפן האינטליגנטי. אבל הנה, עוד רגע המדינה תחזור לידיים הנכונות, כי בראש מפלגת העבודה עומד מזרחי. ואלה, אתם הרי יודעים, אלה רק הגאווה חשובה להם, אז ברור שהם ירוצו להצביע לאחד משלהם ולא משנה מי הוא.

הבעיה היא שהאשכנזים, כידוע, פועלים על פי היגיון צרוף. לכן אשכנזים אינטליגנטיים לא יצביעו למזרחי שפועל מהבטן אלא למועמד רציני שפועל מהראש. בעיקר אם גם המפלגה שלו היא, אתם יודעים, על טהרת אנשים מהעדה החושבת. למשל ישראל אייכלר האינטליגנטי, שאמר בהיגיון רב שהפרענקים מתגייסים לצבא כי יש אצלם רפיון.

כך שלפי ההיגיון הזה, בבחירות הבאות כל המזרחיים יצביעו עבודה וכל האשכנזים יצביעו ליצמן. גם מרצ אפשרית. העיקר, כמו שקוראים לזה בשמאל האינטליגנטי, רק לא ביבי.

הצרה שבהצהרה

אחרי שחפרתי לה הלוך וחזור שתחליט מה שטוב לה ושאין לי בעיה שהיא תתגייס לצבא, הפסיכולוגיה ההפוכה עשתה את שלה והבת שלי הלכה להצהיר ברבנות שהיא שומרת תורה ומצוות, לקראת התגייסות לשירות הלאומי.

ההיגיון אומר שהרבנות הראשית, שעמדתה הרשמית מתנגדת לגיוס בנות לצבא, תעשה הכול כדי לעודד אותן להצהיר. אבל היגיון, כבר למדנו, הוא עניין של שמאלנים. בכל עיר יש לשכה של הרבנות, אבל לא בכל עיר אפשר להצהיר. את הבת שלי ואת החברות שלה, לדוגמה, שלחו להצהיר ברבנות בירושלים. שזה אומר אוטובוסים, כסף, פקקים, ביורוקרטיה.

אולי בגלל זה הפקיד האדיב בלשכת הרבנות אמר לבנות לשבת ולהמתין עד שיקראו להן. אחרי חצי שעה הן באו לשאול אם זוכרים אותן. הפקיד אמר שיחכו בסבלנות. אחרי שעה וחצי הבת שלי התקשרה כדי לשאול אותי אם זה הגיוני. אמרתי לה שתרים צעקות. חמש דקות אחר כך קראו להן להיכנס. אחרי עוד שתי דקות הן כבר היו בדרך ללשכת הגיוס עם ההצהרה החתומה.

בדיקה לא מייצגת שעשיתי מראה שאין חוקיות. לפעמים תהליך ההצהרה נמשך 5‑10 דקות, לפעמים הבנות מתייבשות שם במשך שעה ארוכה. השאלה היא למה הרבנות לא הולכת לקראתן. למה אי אפשר להצהיר ליד הבית, למה לפעמים צריך לחכות כל כך הרבה זמן (ובינתיים לשמוע מהחדרים הסמוכים צרחות של בני זוג שהגיעו לדיון בתיק גירושין מכוער), למה הרבנות לא מעבירה את ההצהרה לצה"ל במקום לטרטר את הבנות.

האמת? היוזמה החדשה של מנהלת השירות הלאומי, להביא דיינים לאולפנות כדי להקל על הבנות להצהיר, קצת מקוממת. כי אם המורה אומרת שיש עכשיו דיינים שמקבלים קהל בחדר המנהלת, שיעור חופשי למי שתיגש אליהם וציון נמוך במתכונת למי שלא, לא נראה לי שהרבה בנות יצהירו שהן לא מוכנות להצהיר. מצד שני, אפשר אחר כך לבטל את ההצהרה בלי להסתבך עם המורה. אבל לנוכח מסלול הייסורים שבנות עוברות לפעמים בדרך אל ההצהרה, היוזמה הזאת נראית דווקא די הגיונית. באמת שאין לי בעיה שמי שחושבת שזהו מקומה הנכון תתגייס לצבא, אבל בזמן שיותר ויותר בנות חושבות ככה השורות של השירות מידלדלות, ועם כל הכבוד לצה"ל – השירות הלאומי לא פחות חשוב ממנו. אז אולי לא יזיק לעודד אותו ולפשט קצת את הביורוקרטיה.

יחד עם זה, לא יזיק גם לאולפנות להתייחס אל הצבא בצורה פחות שלילית. אתם יודעים, פסיכולוגיה הפוכה.

אל תהיו דמגוגים

חניתה היא קיבוץ בגליל המערבי, ממש על הגבול עם לבנון, מהסמלים הבולטים של יישובי חומה ומגדל שהוקמו בן לילה בשלהי שנות ה‑30 של המאה הקודמת. לפני די הרבה שנים ביקרתי שם עם כמה חברים, וכשקיבוצניק אחד גילה שאחד מאיתנו מתגורר בבית אל, הוא בירך אותו בחום שיפנו את כל ההתנחלויות במהרה בימינו ושלום על ישראל.

"אתה מודע לזה שגם חניתה היא התנחלות, נכון?", אתגר אותו הבחור מבית אל.

"אל תעז להשוות בינינו", רטט שפמו של הקיבוצניק (סתם, זה היה כבר אחרי שהתנועה הקיבוצית הפריטה את השפמים), "אנחנו פה מ‑1938! חניתה שומרת על הגליל!"

"ובית אל שומרת על ירושלים", ענה המתנחל.

"בית אל היא התנחלות לא חוקית", חרץ הקיבוצניק.

"מה עושה את הקיבוץ שלך יותר חוקי מההתנחלות שלי?", שאל המתנחל.

"שאני פה לפי החלטת האו"ם, ואתה לא", רעם הקיבוצניק בגאווה. זה לא היה ממש נכון, כי הגליל המערבי לא נכלל בשטח המדינה היהודית שאושרה באו"ם ב‑29 בנובמבר 1947.

"ואם מחר האו"ם יתכנס ויחליט שחניתה היא יישוב לא חוקי?", שאלתי, "תפנה את חניתה?"

"האו"ם לעולם לא יקבל החלטה כזאת", הוא אמר.

"ואם כן?", לחצנו.

"אל תהיו דמגוגים, אין שום סיכוי שזה יקרה", הוא גער בנו וחתם את הדיון. חניתה היא תפארת ההתיישבות, בית אל היא מכשול לשלום. לשירת התקווה הקהל מתבקש לקום על רגליו. בעצם לא. האו"ם לא קבע שהתקווה חוקית.

נזכרתי בדיון האומלל הזה בשבוע שעבר, כשארגון אונסק"ו (בעברית: אונס-כול, בעיקר את ההיסטוריה) קבע שמערת המכפלה היא אתר מורשת פלשתיני. יכול להיות שלידידנו הקיבוצניק אין בעיה עם זה, כמו גם עם הקביעות הקודמות של אונסק"ו שמפקיעות את ירושלים ואת בית לחם מהעם היהודי. אבל מה הוא יעשה כשנסראללה ילך בעקבות אבו-מאזן וידרוש מאונסק"ו להחליט שחניתה, שהייתה יישוב יהודי עוד בתקופת הבית השני, היא בעצם אתר לבנוני קדום?

בעצם, למה להיות דמגוגים. אין סיכוי שהאו"ם יקבל החלטה כזאת.

לתגובות: [email protected]