בועז העצני
בועז העצניצילום: קדמיאלה העצני

"אין סיכוי להסדר קבע ולא להסדר ביניים, אין לזה פרטנר. מצד שני אנחנו צריכים להחליט לעצמנו שאנחנו לא רוצים מדינה דו-לאומית, ולכן כשאני שומע אצלנו גורמים שאומרים הנה ההזדמנות, כשיש ממשל אמריקני חדש, לספח שטחי C ולהתחיל לבנות בכל מקום... מזה אני מודאג. אני רואה לחצים מתוך הקואליציה שמושכים לכיוונים שלא התכוונו אליהם ולא עשינו אותם... בממשלה מאז 2009, למשל, לא הקמנו יישובים חדשים. עכשיו מקימים יישוב חדש (במקום עמונה), האם זה האינטרס שלנו? אנחנו צריכים לשאוף להיפרדות. ההיפרדות הפוליטית קיימת, ו(האופציה ל)היפרדות טריטוריאלית צריכה להישמר לטווח ארוך...".

את הדברים הללו אמר בוגי יעלון בכנס הרצליה לפני כשבועיים. פרט לעובדה שהוא לא העז לדבר כך כשהיה תלוי בקולות חברי הליכוד, מהווים דבריו הזדמנות מצוינת להבין את מדיניות ממשלת נתניהו-ברק-בוגי-ליברמן. נתניהו, כמו גם שותפיו המתחלפים, רוצה לשמור אופציה לנסיגה עתידית ולכן אינו רוצה בנייה וריבונות. בניגוד לתקופת אובמה, שסיפק לו תירוץ מעולה, כעת תם האליבי של ביבי. לכן ירושלים מוקפאת, לכן תוכניות מתאר ביו"ש תקועות, לכן כל הצ'קים שהוא פיזר בנוגע לבנייה בבית אל חזרו ללא כיסוי, לכן טוב לו עם פסיקות ההרס של בג"ץ. לכן גם לא מרחיבים את כביש 60 כדי לא להשקיע באזור שהוא מייעד למסירה. לכן יו"ש אינה קיימת על מפת מסילות הרכבת העתידית. לכן הבתים שנקנו בחברון, רכוש יהודי פרטי לכל דבר, נגזלים מבעליהם והתגובה להחלטת אונסק"ו הייתה קריאת פסוקים ולא מעשים. לכן המנהל האזרחי אינו מפסיק ליזום בנייה ערבית על חשבון שטחי C, ולעולם אינו יוזם בנייה יהודית אלא חונק אותה בכל דרך אפשרית. לכן נתניהו הסכים לנסיגה לגבולות הקרובים ל‑67', עם נוכחות צבאית בלבד בבקעת הירדן.

מה עושים? קודם כול יוצאים מהאשליות ומבינים מהי "הממשלה הימנית ביותר". מבינים שראש הממשלה מסובב אותנו בכחש והגיע הזמן לשים קץ לתמימות ולטיפשות שלנו. שנית, לא מוותרים לנציגינו המנומנמים הן מהליכוד והן מהבית היהודי. סדר הדברים הוא כזה: החנק יימשך, אלא אם כן תהיה סכנה אמיתית לשלטון נתניהו. נציגינו בכנסת ימשיכו לנמנם אלא אם כן נתבע מהם להתחיל לפעול. הם צריכים לדעת שהם גם ישלמו בפריימריז, וגם שיום הבחירות יכול בהחלט לשמש כיום פיקניק נטול קלפי, ובוודאי שלא יהיו להם פעילים ברחובות ובקלפיות. ארץ ישראל יותר חשובה מהמנדטים, הכיסאות והתפקידים שלהם, ועליהם למלא את חלקם.

קל מאוד בטכנולוגיה של ימינו להגיע אל נבחרי הציבור ולהעביר את המסר, ולכן המפתח הוא אצלנו, ואם לא תהיה התקדמות בנושאים הללו, זה סימן שלנו לא אכפת.