בשבע מהדורה דיגיטלית

תקווה לשמאל, בשורה לימין

בחירתו של אבי גבאי עשויה להביא לפיצול קולות מצביעי השמאל בין העבודה ליש עתיד, כך שאף אחת מהן לא תהווה איום על הליכוד

עמנואל שילה , י"ט בתמוז תשע"ז | עודכן: 07:31

אבי גבאי
אבי גבאי
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

1

בחירתו של הטירון הפוליטי אבי גבאי לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה ממחישה את עומקו של משבר המנהיגות שהמפלגה הזאת נתונה בו. בא אדם שאת הרקורד הפוליטי הקצר שלו עשה במפלגה אחרת, מצטרף לאחת משתי המפלגות הגדולות בישראל, ולאחר שבעה חודשים בלבד מצליח לנצח בפריימריז על ראשות המפלגה.

זה קרה לא משום שהכישורים של גבאי מבטיחים כל כך, אלא משום שהבוחרים השתכנעו שהוא עדיף על המועמדים המתחרים בנקודה העיקרית שחשובה להם: הסיכוי לחזור לשלטון כבר בקדנציה הקרובה. המועמדים האחרים נתפסו כבעלי סיכויים מופחתים, אם משום שכבר ניסו ונכשלו, אם בגלל היעדר כריזמה ואם מסיבות אחרות. במקום להבין שהבעיה היא באידיאולוגיה המנותקת מהמציאות ומהעם, אנשי מפלגת העבודה מחפשים פתרון פרסונלי. אבי גבאי טרם הוכיח כישורים שהופכים אותו למועמד ראוי לתפקיד ראש ממשלת ישראל. אבל דווקא בזכות היותו האיש החדש במערכת, הוא נתפס כמי שאולי יצליח להפיח רוח חדשה ולהוביל לניצחון בבחירות.

2

מאז המהפך הפוליטי של בחירות 77' התקיימו בישראל 11 מערכות בחירות. מפלגת העבודה הצליחה לנצח רק בשתיים מתוכן. בפעם האחרונה זה קרה לפני 18 שנה. למרות זאת, במפלגת העבודה לא נותנים הזדמנות נוספת ליו"ר שלא הצליח בניסיון הראשון לזכות בבחירות ולהרכיב ממשלה. עמרם מצנע, עמיר פרץ, שלי יחימוביץ' וכעת בוז'י הרצוג – לאיש מהם לא ניתנה הזדמנות שנייה להוביל לניצחון לאחר שיבסס את כוחו במפלגה, יצבור ניסיון ויארוב לשעת כושר פוליטית. אם לא תקרה הפתעה מרעישה, גם לאבי גבאי צפוי גורל דומה לזה של הרצוג, שרק לפני שנתיים הוביל את מפלגתו להישג נדיר של 24 מנדטים במערכת בחירות צמודה מול נתניהו. זה לא עזר לו בשבוע שעבר, כשנזרק הצידה על ידי מתפקדי העבודה כבר בסיבוב הראשון ולא הצליח לעלות לשלב הגמר.

3

המומנטום בסקרים עובד כעת לטובתו של גבאי, שהפך לתקווה החדשה של השמאל. אבל מאזן הכוחות הכולל בין המחנות הפוליטיים לא השתנה, וגם בסקרים החדשים הגוש הימני-דתי ממשיך ליהנות מרוב מוצק מול גוש השמאל. את המנדטים החדשים גבאי והעבודה שואבים ממפלגות אחרות בגוש השמאל - בעיקר על חשבונו של יאיר לפיד.

לפיד ומפלגתו 'יש עתיד' היו עד כה המרוויחים הגדולים ממשבר המנהיגות במפלגת העבודה. מאז הבחירות היה די ברור שהרצוג הוא מנהיג חסר תמיכה שחי על זמן שאול, עד להדחתו הצפויה בפריימריז. הרצוג נתפס כגווייה פוליטית, אך מחליפו בראשות העבודה טרם נבחר, וכך נותר מחנה השמאל בלי מנהיג.

אל הוואקום הזה נכנס יאיר לפיד, שהחל לשאוב אליו את מצביעי מפלגות השמאל. מדובר בתופעה מוכרת של מעבר מצביעי שמאל אל מפלגתו של מי שנתפס לפי שעה כבעל הסיכויים הטובים ביותר לנצח את נתניהו. בבחירות 2009 תקוות השמאל הייתה ציפי לבני ומפלגת קדימה, שהשיגו 28 מנדטים על חשבון העבודה בראשות אהוד ברק שהגיעה ל‑13 מנדטים בלבד, ועל חשבון מרצ שהתרסקה לכדי שלושה מנדטים. בבחירות האחרונות היה זה הרצוג שנתפס כמי שיכול לנצח את נתניהו, וכך הצליח לנסוק ל‑24 מנדטים של מצביעי שמאל, על חשבון לפיד ומפלגתו שצנחו מ‑19 מנדטים ל‑11 בלבד. מאז הבחירות עבד המומנטום בתוך מחנה השמאל לטובתו של לפיד, על חשבון מפלגת העבודה. הוא היה המנהיג הבולט במחנה השמאל הישראלי, וככל שעלה בסקרים וחצה את גבול 20 המנדטים כך התחזקה תדמיתו כמי שיוכל אולי לנצח את נתניהו והליכוד.

4

כעת השתנתה המשוואה. למפלגת העבודה יש מנהיג חדש משלה. כמו לפיד הוא אמנם אדם מוכשר, אבל לא ברור אם עד כדי שיהיה ראוי לתפקיד ראש הממשלה. כמו לפיד הוא בעל ניסיון פוליטי וציבורי לא עשיר במיוחד. כמו לפיד, בעיני רוב מוחלט של הציבור הוא לא נתפס כמתחרה רציני לנתניהו על תפקיד ראש הממשלה. אבל לתחרות בין גבאי ללפיד צפויה אולי להיות תוצאה מעניינת. מעתה לא יהיה לשמאל מועמד דומיננטי אחד שישאב אליו את קולותיהם של כל מי שרוצים להפיל את נתניהו ולהחזיר את השמאל לשלטון. במקום מועמד אחד יש כעת שניים, לפיד וגבאי, שעשויים לפצל את קולות השמאל בין מפלגותיהם כך שאף אחת מהן לא תתקרב לכוחו של הליכוד. בין לפיד לגבאי צפויה להתפתח תחרות קשה לא פחות מזו שבין כל אחד מהם לנתניהו. כדי לזכות בכתר מנהיג השמאל-מרכז והמתחרה העיקרי מול נתניהו, לפיד צפוי להציג את עצמו כאיש מרכז ואת גבאי כאיש שמאל קיצוני. נתניהו יוכל להתבונן מהצד בהנאה בשני יריביו כשהם מתישים ושוחקים זה את זה.

5

אם אכן יתממש התרחיש הזה, גם בנט והבית היהודי עשויים לצאת נשכרים. כפי שהוכח בעבר, במצב של תחרות צמודה בסקרים בין הליכוד ובין מפלגה מתחרה דומיננטית, בוחרי הימין נוטים לחזק את הליכוד. לעומת זאת, כאשר ניצחונו של הליכוד נראה בטוח, הם מרשים לעצמם להצביע למפלגה שמייצגת אותם באופן מדויק יותר.

בבחירות 2013 הליכוד רץ ביחד עם ליברמן ברשימה משותפת, והתחושה הייתה שניצחונו מובטח. זו אחת הסיבות ל‑12 המנדטים שהצליח בנט להשיג במערכת הבחירות הראשונה שלו כיו"ר הבית היהודי. לעומת זאת, בבחירות האחרונות מצבו של הליכוד נראה קשה, ולכן מצביעים רבים נטשו את הבית היהודי כדי להציל את נתניהו. כך הגיע הליכוד להישג שיא של 30 מנדטים, בעוד הבית היהודי מאבד שליש מכוחו ויורד לשמונה מנדטים. אם אכן קולות השמאל יתפצלו בין שתי מפלגות בינוניות שלא יצליחו לאיים על ניצחון הליכוד, הבית היהודי יכול לקוות לעלייה משמעותית בכוחו בכנסת הבאה.

6

מעל לכל הניתוח הזה מרחפת עננת החקירות נגד נתניהו בפרשיות השונות. הכול יכול להשתנות אם בעקבות החקירות נתניהו ייאלץ לפרוש, ואת מקומו בראשות הליכוד יתפסו ישראל כץ, גלעד ארדן או גדעון סער. כל אחד מאלה בשל ומנוסה יותר מגבאי או לפיד, אבל החיים בצילו של נתניהו לא אפשרו להם לפתח כראוי את הפרופיל המנהיגותי שלהם. מי שייבחר ליו"ר מפלגת השלטון העיקרית בישראל עדיין ייהנה ממקדמה משמעותית. אבל במצב כזה ייפתחו יותר אפשרויות, ויחסי הכוחות והקואליציות במערכת הפוליטית עשויים להיות פחות צפויים.

כמו גולני, לא פחות

מג"ד קרקל, גדוד חי"ר קל שמערב לוחמים ולוחמות, הודח לאחרונה מתפקידו בגלל רומן בהסכמה שהיה לו עם קצינה מהגדוד ששירתה תחת פיקודו. פרט לבעיות של מוסר דתי ומשפחתי, רומן בין מפקד לפקודתו אסור בפקודה ונחשב להפרת המשמעת הצבאית, ומכאן ההדחה הנכונה והמוצדקת. יש להעיר שלא פורסם אם גם הקצינה נענשה, למרות שגם היא הייתה שותפה להפרת המשמעת.

אם הרמטכ"ל היה שואל אותי, הייתי ממליץ לו לקרוא לסדר את המג"ד עוד קודם לכן, בגלל דברי תעמולה כוזבת שכתב לחייליו. הדברים הוסרו בינתיים מאתר צה"ל, אך צוטטו על ידי כתב 'ידיעות' יוסי יהושע. וכך כתב המג"ד המודח: "אחרי שנה בתפקיד מפקד גדוד קרקל, אני יכול להגיד בפה מלא שהיכולת המבצעית של הגדוד לא נופלת מזו של אף גדוד חי"ר אחר, ושיכולתן הפיזית של הלוחמות לא נופלת מזו של לוחמי גולני שעליהם פיקדתי בתפקידיי השונים".

לפני שלושה חודשים פרסם קלמן ליבסקינד ב'מעריב' נתונים שהגיעו לידיו מדו"ח שמשווה בין הציונים שקיבלו לוחמי גולני במבחני ההכשרה, לאלה שקיבלו חיילי וחיילות הגדוד המעורב ברדלס, שמקבלים הכשרה דומה באותו בסיס אימונים. הפער העצום שעליו מצביעים הנתונים, שמעמיד באור מופרך ומגוחך את דברי המג"ד, קיבל אישור רשמי בדו"ח נציב קבילות החיילים על הגדודים המעורבים, שפורסם לפני כמה שבועות.

מותר למג"ד לעודד את חייליו, להחמיא להם ולהפיח בהם מוטיבציה וגאוות יחידה. אבל השוואת רמתם הפיזית והמקצועית של חיילי קרקל לזו של חיילי גולני שעליהם פיקד בעבר היא עלבון ללוחמים ועלבון לאינטליגנציה.

לתגובות: eshilo777@gmail.com