מילה על "הדתה"

העיתונאי הוותיק מיכאל טוכפלד מספר בעמוד הפייסבוק שלו על צום י"ז בתמוז האחרון עת התעלף בבית החולים אסותא.

מיכאל טוכפלד , י"ט בתמוז תשע"ז

מיכאל טוכפלד
מיכאל טוכפלד
צילום: מתוך הפייסבוק

ביום שלישי הלכתי עם אשתי לבית החולים אסותא. היא הייתה צריכה לעבור פרוצדורה רפואית ואני המתנתי בחדר ההמתנה.

בינתיים ניצלתי את הזמן לעבוד קצת על המחשב. כנראה שהצום ומזג האוויר עשו את שלהם וחשתי לפתע ברע תוך שאני מאבד את ההכרה. כשהתעוררתי היו מעלי צוות רפואי שלם שהחל לטפל בי, אני חייב לציין, במסירות ובדאגה.

התאוששתי די מהר עם האינפוזיה אלא שאז עברתי מעלפון לתדהמה. האחיות והרופאה שאלו אותי אם שתיתי בבוקר. עניתי שלא כי היום יום צום. "איזה צום?" שאלו כולם. עניתי: י"ז בתמוז.

מה זה?! י"ז בתמוז? מה זה י"ז בתמוז? הם הסתכלו זה בזה ולא הבינו מה אני אומר.

למען הסר ספק: מדובר ברופאה, אח אחד ושתי אחיות, כולם בני עמנו היהודים. לאיש מהם לא היה מושג מה זה י"ז בתמוז, ובודאי שלא למה צמים ביום זה ולמה צמים בכלל.

הם היו בשנות השלושים -ארבעים - חמישים לחייהם. רובם עלו מזמן ממדינות חבר העמים. הרהרתי לעצמי, מילא הם, הם כבר מבוגרים אבל האם הילדים שלהם, בגן או בבית הספר, כן ידעו מהו י"ז בתמוז?

האם מישהו מלמד אותם שם פרק או שניים בתולדות עם ישראל בעת העתיקה? האם למישהו איכפת שגדלים פה בארץ בורים ועמי ארצות בכל הקשור למקורות שלנו? זה שכל ילד אמריקאי יודע מהי ה"מייפלאואר" ומה בדיוק עשו אנשיה זה בסדר גמור.

אבל האם גם ילדי עירי גבעתיים הגדלים בעידן ראש עיר כמו קוניק שנכנע כרכיכה מול צווחות מיעוט של הורים, גם ידעו פרק או שניים בתולדות עמנו?

מה שאנו צריכים זה לא ראשי ערים שייבהלו מכמה צרחנים המגובים באג'נדות פוליטיות ואישיות של פוליטיקאיות קטנות ממפלגה קטנה אלא ראשי ערים שיגלו מנהיגות, ידעו מה נכון לעשות ומה לא נכון ויעמדו בעוז על דעתם (אם יש להם כזו) שלילדי העיר (במקרה שלי - גבעתיים) גם מגיע לדעת משהו מההיסטוריה של העם שלנו, ממקורותיו היהודיים ומעושר ארון הספרים היהודי שלנו.

חבל שכרגע אין לנו אחד כזה בעיר.