קשה לכתוב על זנות באתר דתי. ומצד שני, אם לא נכתוב על זה, כיצד יחליט הציבור הדתי מהי עמדתו בנושא החוק לאיסור צריכת זנות? כאשר בכירים בציונות הדתית מקדמים את החוק, אין מנוס מלהתייחס אליו, ולקוות שהנזק שבעיסוק התקשורתי יפחת מהתועלת שבו.
החוק מיישם את מה שקרוי "המודל השבדי", לאחר שחוק דומה בשבדיה הצליח, כביכול, לחולל פלאים ולהפחית באורח ניכר את תעשיית הזנות באותה מדינה. בעקבות שבדיה חוקקו חוקים דומים גם בנורבגיה, איסלנד וצפון אירלנד. חשוב לדעת, עם זאת, כי הנושא שנוי במחלוקת עזה בעולם המערבי. מדינות אחרות – כמו ניו זילנד – נוקטות גישה הפוכה ודווקא הופכות את הזנות לחוקית, אך כופות עליה פיקוח בריאותי ומיסוי.
החוק יקים מנגנון יקר בהתבסס על מידע לא אמין, ואין שום ראיה חותכת לכך שהוא באמת יפחית את צריכת הזנות בישראל. עוד מימד מדאיג של החוק הוא העובדה שבמקביל להפעלת החוק בשבדיה, זכתה מדינה זו לתואר המפוקפק של "בירת האונס של העולם", ועל כך – ועל הקשר האפשרי בין הדברים – בהמשך.
עוברות לבארים ולאינטרנט
אחת התוצאות של החוק, עליהן מדברים מבקריו, היא יצירת לחץ על הנשים העובדות בזנות ברחובות. בשל חוק ההפללה, כאשר ניגש לקוח אל אחת מאותן נשים, הוא דורש ממנה להיכנס למכוניתו בלי להשתהות בכדי שיוכל להתרחק מהמקום במהירות, מחשש להיעצר ע"י המשטרה. לאישה יש פחות זמן לתהות על קנקנו של הלקוח לפני שהיא נכנסת למכוניתו והיא חשופה יותר לסכנות.
עוד תוצאה, לדברי המבקרים, היא דחיפת הזנות מהרחובות למקומות אחרים – כמו דירות פרטיות, בארים והאינטרנט. ה"וושינגטון טיימס" כתב ב-2014 שעל פי הסטטיסטיקה הממשלתית, בתשע השנים הראשונות מאז חקיקת החוק ב-1999, נפל מספר הנשים שעובדות ברחוב מ-730 ל-300. "אבל המספר גבוה בהרבה, כשסופרים את אלו שעובדות מתוך בארים ומשדלות לקוחות דרך האינטרנט", נכתב. הפובליציסטית השבדית פטרה אוסטגרן אמרה לעיתון שלממשלה אין כלל מחקרים התומכים בטענות ההצלחה שלה.
פי ג'קובסון, פעילה בקבוצה המסנגרת למען נשים העוסקות בזנות בשטוקהולם, אמרה שלדעתה, החוק לא צמצם את הביקוש לשירותי זנות בשבדיה. "אני שומעת [את הנשים] מתלוננות על הרבה דברים, אבל אף אחת לא מתלוננת על מחסור בלקוחות". לדבריה, הממשלה מתמקדת בזנות רחוב, "אבל ישנם מיקומים מרובים. יש העובדות מתוך בתי הימורים, יש המחפשות הזדמנויות בבארים, או באופן מקוון".
פתרון: דירות Airbnb
בדו"ח של המרכז לזכויות אדם וחוק הומניטרי של American University Washington College of Law מ-2012, נכתב כי "שלא במפתיע, הניסוי [השבדי] נכשל. ב-13 השנים מאז יישום החוק, ממשלת שבדיה לא הצליחה להוכיח שהחוק צמצם את מספר הלקוחות או המוכרות... או ששם סוף לסחר. כל מה שיש לה להראות הוא תמיכה ציבורית לחוק (שמצויה בספק) ויותר סיכון לעובדות ברחובות".
אתר VICE ציטט בשנה שעברה את העיתון השבדי Dagens Nyheter שדיווח כי עסקי הזנות בשבדיה עושים כיום שימוש בכ-200 דירות באמצעות השירות המקוון Airbnb, ושירותים אחרים להשכרת דירות וחדרים. זאת, לדברי משטרת שטוקהולם עצמה. אם המשטרה עולה על שימוש בדירות אלה למטרות זנות, היא מיידעת את בעלי הדירות, ואלה פועלים בדרך כלל להיפטר מהדיירים ואף למכור את הדירה.
הגירסה הישראלית של החוק היא פרי לחצים של הסניף המקומי של תנועת הפמיניזם הקיצוני. יישום החוק יעלה מיליארדים וייצור מנגנון פקידותי שיפרנס מאות או אלפי פמיניסטיות. תוקם ועדה בין משרדית וימונה גוף מפעיל וגופי תחזוקה לצורך העברת קורסי הדרכה מונעת לגברים שייתפסו בקלקלתם כצרכני זנות. לעומת זאת, הזנות עצמה, כולל השידול לזנות, יהפכו חוקיים לחלוטין, ואסור יהיה להגיש כתבי אישום נגד הזונות עצמן.
בירת האונס
ממשלת שבדיה קוראת לעצמה "הממשלה הפמיניסטית הראשונה בעולם", אך כאמור, שבדיה גם זכתה בשנים האחרונות לתואר "בירת האונס העולמית". חפשו את המילים הללו בגוגל ותיווכחו לבד. שיעור האונס במדינה הרקיע שחקים, במקביל לכיבוש חלקים מהמדינה על ידי מהגרים, שחלקם הגדול מוסלמי. אותן הפמיניסטיות הקיצוניות שקידמו את החוק נגד צריכת זנות, הן אלה שלוחצות להכניס לשבדיה את המוסלמים, והמוסלמים מצידם נוהגים לתקוף נשים שבדיות. מעשי אונס הפכו כל כך נפוצים בהופעות רוק בשבדיה, עד שחלק מהלהקות הפסיקו לערוך הופעות במקומות פתוחים.
גם בישראל, אותו ממסד שלוחץ לקדם את החוק לאיסור צריכת זנות, לוחץ גם להכניס למדינה עוד ועוד מהגרים מארצות זרות, ומעודד אותם להתנהג באדנות ובתוקפנות. הממסד הפמיניסטי הזה מעלים מהתקשורת ומהכנסת את הפשעים המיניים החמורים שאוכלוסיה זו מבצעת. האם הממסד הפמיניסטי ינקוט צעדים גם נגד מהגרים צרכני זנות? האם יעודד זנות של מהגרות בכדי לזכות אותן בדיור ממשלתי ושאר פיצויים כ"שורדות זנות"? הכל אפשרי ואף אפשרי מאוד.
התנועה הפמיניסטית ידועה כתנועה שהשקר הוא אמנותה. הפמיניסטיות שתולות באקדמיה, בפוליטיקה ובתקשורת, ונדמה לי שבכל שנות המעקב שלי אחרי מעלליהן, לא תפסתי אותן פעם אחת דוברות אמת בעניין מהותי. השקרים שלהם מושקעים ובנויים לתלפיות, והן משמיעות אותם בתיאום מופלא. ה"מחקרים" שלהם הם פרי דמיונן הפורה. כשהן מצביעות על הצלחה, אפשר להיות בטוחים שמדובר בכישלון, ולהיפך. בואו נחשוב טוב לפני שניתן גם אצלנו עוד כוח לפמיניסטיות הקיצוניות. אם רוצים לחוקק חוקים נגד הזנות, אפשר לעשות זאת בלעדיהן, ובלי השקרים שלהן, ובהתאם לכללי המוסר – לא כללי "התקינות הפוליטית".
הכותב הוא יו"ר תנועת המשפחה