הראי"ה זצ"ל
הראי"ה זצ"לצילום: ארכיון בית הרב קוק

לקראת הרצאתו של העיתונאי אורי רווח בבית הרב קוק בירושלים על עולם התקשורת שקלו אנשי בית הרב אם ראוי לעסוק בחולין שכאלה בבית בו הגה הרב קוק בתורתו ועסק בתפקידו כרב ראשי.

לאחר לבטים הגענו למסקנה שאין סתירה בין השניים, ובין השאר קיימת חשיבות רבה להיכרותו של הדור הצעיר עם עולם התקשורת בעיניים תורניות כנדבך לקראת השתלבותו בה.

כשבוע לפני ההרצאה נכנסתי לארכיון בית הרב ופגשתי בו את אברהם ווייס. לשאלתי במה עוסק מחקרו, ענה וייס שהוא חוקר את הקשר של הרב קוק לעולם העיתונות. הסתבר שאיש לא חקר את הנושא לפניו.

אז הנה, בית הרב קוק מציג את המחקר בפעם הראשונה לפניכם.

פנים רבות היו לפעילותו של הרב קוק בתחום העיתונות, שהייתה בתקופתו אמצעי התקשורת המרכזי. הוא יזם הקמת כתבי עת ועיתונים, ליווה את פעילותם של עיתונים רבים – עיתים בעצה, עיתים בתמיכה ועיתים בביקורת, והשתמש בעיתונים ככלי עבודה מרכזי - הן בפרסום יצירתו ההגותית והן בפעילותו הציבורית הנרחבת.

בין היוזמות העיתונאיות בהן הרב היה מעורב ניתן למנות: הקמתו ועריכתו של כתב העת התורני 'עיטור סופרים' בהיותו רב העיירה זיימל, (בן 23! ), בהמשך ניסיון לייסד ביטאון 'שלום לעם' (אורות הראי"ה טז') , ייסוד עיתון 'הניר' בשנת תרס"ט (בו הרב היה חבר המערכת, מאמרי ראי"ה 504), ניסיונות להקמת "עיתון הרבנות" בשנת תר"ע (אגרת רעז'), הקמת כתב העת 'התרבות הישראלית' בשנת תרע"ג, ולאחר מלחמת העולם – ניסיונות אינטנסיביים להקמת עיתון 'דגל ירושלים' במסגרת מאמציו לייסד את 'הסתדרות ירושלים' – ההשלמה הרוחנית ל'הסתדרות הציונית'.

על עיתון דגל ירושלים כתב הרב: "לשם מטרתנו הפוליטית עלינו ליסד עיתונים בעברית, באידיש, ובלשונות העמים שכולם יאדירו את התנועה "ירושלים" בכל מערכי החיים בישראל ובעמים" (חזון הגאולה, שב'). ב'אגרות הראי"ה' מופיעות בין השנים תר"פ – תרפ"ה אגרות רבות בהן הרב מתייחס לתכנית להקמת העיתון, בין השאר הוא מנסה לגייס מימון עבור העיתון בסניף 'דגל ירושלים בשוויץ' (אגרות א-קמה, א-קמט). בארכיון 'בית הרב' השתמרו גם מכתבים של הרצי"ה ושל הרי"מ חרל"פ, בנושא הנסיונות להקמת העתון – הרצי"ה מתייעץ במכתביו (שנכתבו על נייר לוגו רשמי של הרב הראשי, הרב קוק) עם אהרון אייזנברג, איש רחובות מראשי היישוב העברי, ומבקש עזרה: "בהמצאת ידיעות נאמנות, מדויקות וממפורטות מעניני הישוב המדיניים והישוביים, ובהוראת הדרך והעצה ע"ד פרסום הידיעות ועם מי להתקשר ואיך לסדר בזה".

הר"ים חרל"פ כותב לרב זאב יעבץ, ומבקש ממנו להשתתף בהקמת העתון: "הננו מבקשים בזה ממעלת-כבודו את השתתפותו הספרותית הקבועה". הדברים חשובים לציון, בין השאר לאור העובדה שהיו חוקרים שטעו וכתבו ש"עם בואו של הרב קוק לירושלים שוב אין אנו מוצאים כמקודם ניסיונות ליצור במות ספרותיות" (אורות וכלים, עמ' 177).

יש להודות, שהיוזמות אותן הצגנו לא הבשילו לכדי עיתונים או כתבי עת שהחזיקו מעמד לאורך זמן, אך יש בהן כדי ללמד על החשיבות הרבה שהרב ייחס לעיתונות, ועל המטרות השונות להן העיתונות שימשה בחזונו – במה תורנית לאיחוד עולם התורה, במה להתחדשות ויצירה רוחנית-ספרותית, ומכשיר מרכזי בהובלה והנהגה של הציבור.

את העיתונים אותם הרב ליווה, עודד וביקר, ניתן לחלק באופן כללי לשניים – עיתונים וכתבי עת השייכים לעולם שומרי התורה והמצוות, ועיתונים חילוניים. בין העיתונים מהסוג הראשון ניתן למנות את עיתון 'המוריה', אליו הרב כותב מספר אגרות ביקורת והדרכה (אגרות שח', שמ') בשנים תר"ע-תרע"א. בהמשך (בשנת תרע"ג, אגרת תקכג'), הרב היה מעורב ככל הנראה במאמצים לחדש את העיתון יחד עם מי שלימים היה שותפו לארגון 'מסע המושבות' – הרב יונתן בנימין הלוי איש הורוויץ, וכך הוא כותב: " והנני מוצא, שחוב קדוש הוא להחזיק במעוז המכתב-עתי "המוריה'", ולהשלימו השלמה רוחנית על-ידי שפעת מאמרים חיים, מלאים רגש ודעת, ומלושדים בלשד טל חיים של תורת-ישראל".

עיתון נוסף אותו ליווה הרב הוא 'העברי', עיתונו של הרב מאיר בר-אילן, בנו הצעיר של הנצי"ב מוולוז'ין, רבו הנערץ של הראי"ה – מהרגע הראשון הרב מביע רצון עז להשתתף בפעילות העיתון: "הנני מעצמי נמשך בחפץ פנימי להשתתף, במה שאוכל, בעבודתך הנכבדה, יקירי." (אגרת שמ"ג), ובהמשך הוא מלווה את העיתון בביקורת תכנית וסגנונית לאורך גיליונות רבים (אגרות שמט', שנה', שצח', תיא'). תקוותו הגדולה של הרב הייתה שהעיתונות שומרת התורה תיטול חלק בחזונו להתחדשות ולתחיה הרוחנית של היהדות שומרת המצוות – שהייתה חסרה את העיסוק בעולם הרוח, האמונה, המחשבה ופנימיות התורה. כך הוא כותב לעיתון 'חבצלת' לרגל מעברו משבועון לעיתון הנדפס שלש פעמים בשבוע: "הננו חפצים לראות ... רוח חיים חדשים, רעיונות חיים, ודברים חיים המושקים כולם מטל תחיית ארץ החיים"

בין העיתונים מהסוג השני – ניתן למנות את 'ההשקפה' של אליעזר בן יהודה (נגדו הוא כתב מחאה חריפה: מכתב גלוי ל'אחינו הצעירים היושבים על אדמת הקודש'), עיתון הכפירה 'עתיד היהדות' של ה'משכיל' ש"י הורוביץ (שביקש מהרב מאמר, אך הרב סירב ואף את מכתב הדחייה סירב לפרסם בעיתונו של הורוביץ, ופרסם אותו ב'העברי' – אגרות תט', תיא', תמה'), ועיתון 'דואר היום' של איתמר בן אב"י, בנו של מיודענו 'בעל ההשקפה' – בכסלו תרצ"ג הרב זעם על מאמר שהתפרסם בעיתון והאשים את היהדות באנטישמיות וב'מלחמות צוררינו נגדנו' – ופרסם כרוז חריף ביותר נגד בן אב"י: בו נכתב בין השאר: " הנני מוחה בזה... על דברי הנאצה והדופי אשר העיז איתמר בן אבי לדבר על עמנו ועל תורתנו הקדושה ... והנני מכריז בזה את מחאתי הפומבית נגד פה דובר נבלה, ואומר לו דיך, סתום פיך!". יש לציין שבעיתון 'דואר היום' התפרסמו מכתבים רבים של הרב, לרוב מכתבים קצרים בענייני הנהגת הציבור. במקרה חריג הרב פרסם תשובה הלכתית מפורטת על איסור 'שחוק כדור-הרגל' בשבת וביום טוב (במקרה זה, המערכת הציבה כותרת מסולפת מעל למכתבו של הרב: כדור הרגל מותר, אך לא המקושר בו. עוד באותו יום, הרב כתב למערכת דואר היום תגובה בה כתב בין השאר: "וחלילה ליתן שום ערך לדברי הטועים שנכתבו בדאר היום ובפרט למה שהוסיפו לפני תשובתי ... שההוספה הזאת היא ממש ההיפוך הגמור מכל דברי בתשובה".

לעיתונות היה מקום מרכזי בפרסום הגותו של הרב קוק. המאמרים הראשונים שלו פורסמו עוד בהיותו ברבנות בחו"ל, בביטאון 'הפלס'. עם עלייתו של הרב לארץ, ולאורך השנים מאז והלאה, פורסמה הגותו בעיתונים ובכתבי עת רבים מאד – בשנים הראשונות לאחר עלייתו לארץ, פורסמו מאמרים הגותיים ב'העברי', 'חבצלת', 'תחכמוני', ועוד. לאחר המלחמה החלו להופיע בארץ עיתונים וכתבי עת תורניים שהיו מזוהים עם המפעל הציוני – והרב פרסם בהם דברי הגות רבים, ביניהם 'התור' – עיתון המזרחי בעריכת הרב מימון, 'ההד' – בהוצאת המחלקה החרדית של קק"ל, 'היסוד' – בהוצאת ר' ישראל חבס, ועוד ועוד. הרב עשה שימוש בעיתונות גם לקידום הפצת ספריו – בארכיון 'בית הרב' השתמרו מכתבים של הסופר אז"ר שהרב פנה אליו בבקשה שיכתוב ביקורת על הספר 'חבש פאר', ומכתב של הרב נתן בירנבוים מברלין שמאשר את קבלת הספר 'אורות התשובה' ומודיע כי הוא יפרסם ביקורת על הספר בעיתונו Der Aufstieg.

היבט נוסף ליחסו של הרב קוק לעיתונות הוא הלכות הנוגעות לעיתונות. בין השאר הרב עוסק באגרותיו באיסור לשון הרע – ומבאר שהוא יותר חמור בעיתונות מאשר בחיים הפרטיים, בהתרעה על חילול שבת במערכת עיתון, איסור איסוף עיתונים בדואר בשבתות, ואיסור פרסום דברים שיש בהם משום פגיעה בצניעות.

לסיכום, הרב קוק ראה בעיתונות גורם חשוב ואף מכריע בתחומים רבים, ועסק בצורה נרחבת בהיבטים שונים של העיתונות, מעט מהדברים הוצגו כאן, והמשך יבוא.

(הכותב הוא יועץ התקשורת של בית הרב קוק)