קימברלי ופרופ' חוסה כהן
קימברלי ופרופ' חוסה כהןצילום: דוברות הדסה

קימברלי ווינקלר, סטודנטית להנדסה תעשייתית באוניברסיטת מינסוטה – ארה"ב, חברה לסטודנטים נוספים מהאוניברסיטה בה היא לומדת ויצאה למסע מטעם ארגון "תגלית" לארץ.

היא מאד נהנתה מהסיורים הארכיאולוגים והטיולים, וחגגה עם חבריה את יובל השנים לאיחוד ירושלים. בימים האחרונים של הסיור סבלה הצעירה מכאבי ראש עזים, ולמרות שציפתה בכליון עיניים לערב שבת ולסעודה עם חבריה לקבוצה, לא היה ביכולתה להשתתף.

"נשארתי במלון עם החבר שלי האנטר, אשר השתתף גם הוא במסע 'תגלית', מתוך תקווה שארגיש טוב יותר", היא מספרת. אך הכאבים רק הלכו והחמירו, עד כדי כך שקימברלי החניקה זעקות כאב ולא יכלה לסבול יותר. האנטר התקשר לאביה של קימברלי, רופא עיניים ברפובליקה הדומניקנית. האב לא היסס: "תשיגו לה עזרה מיד", אמר לבן זוגה המודאג. בשלב זה החלה קימברלי לפרכס.

האנטר התקשר למשרד הקבלה של המלון ואמבולנס של מד"א הוזעק ותוך דקות הייתה הצעירה בדרכה להדסה עין כרם. "מצבה של קימברלי עם הגעתה היה חמור ביותר", מתאר ד"ר גיא רוזנטל, מנהל היחידה לטיפול נמרץ נוירוכירורגיה ונוירוכירורג בכיר במחלקה לנוירוכירורגיה בהדסה. "היא סבלה ממפרצת שפקעה ודיממה באופן מאסיבי, שבהחלט סיכן את חייה".

כאשר מפרצת פוקעת, דבר נדיר ביותר בגילה של קימברלי, משתחרר דם לחללים העוטפים את המוח, מדובר באירוע מוחי מסכן חיים, והטיפול במצב כזה מתמקד בעצירת הדמם ותירום המפרצת ע"י קטימה, סליל (סטנט) או מעקף.

בסנטו דומינגו הרחוקה קיבל ד"ר ווינקלר את הדיווח הקשה, הבין את סכנת החיים בה נמצאת בתו והגיע להחלטה מהירה – הוא, אשתו ושתי בנותיו הנוספות יטוסו מידית לישראל ולו כדי להיפרד מקימברלי. היה ברור לכל כי מדובר במרוץ נגד הזמן. בכל עצירת ביניים בדרך הארוכה שעשו חייגו להאנטר, ובררו אם קימברלי עדיין בין החיים.

כאשר הגיעו להדסה עין כרם, המתח היה בשיאו מאחר וקימברלי הייתה בניתוח. פרופ' חוסה כהן, מנתח בכיר במחלקה הנוירוכירורגית במרכז הרפואי הדסה, החדיר קפיצי פלדה למוחה של קימברלי על מנת לעצור את הדמם ולעצור את המפרצת. מדובר בניתוח רגיש, שכן המיקום המדויק של קפיצים אלו הינו קריטי על מנת לגרום נזק מועט ככל הניתן לרקמות המוח שלא נפגעו.

"נכנסתי להלם כאשר ראיתי אותה", אמרה מרים וינקלר, אימא של קימברלי. "כל הצינורות הללו, והיא הייתה ממש דוממת וחסרת תנועה. לא הייתי בטוחה שזו אותה ילדה ששיחקה כדור עף ורקדה גא'ז".

"סריקות הסי טי שלה היו כל כך גרועות שכולם היו מופתעים מזה שהיא עדיין בחיים", אמר פרופ' כהן. במקרה, הוא והצוות כולם דוברי שפתה של המשפחה: פרופ' כהן הוא יליד ארגנטינה, המתמחה שלו – קרלוס רודריגז – יליד פנמה, האחות המטפלת הייתה קלאודיה פוג'י – ילידת אורוגואי, ודוקטור איסאל חסוס רמירז משלים את הצוות כיליד הרפובליקה הדומניקנית. ד"ר וינקלר הודה שהיה מופתע: "לא ציפיתי שכה רבים מאנשי הצוות ידברו ספרדית כשפת אם, זה בהחלט הקל על כל המשפחה".

מצבה של קימברלי היה קשה. היא נותחה שלוש פעמים, ניתוחים בהם גם נוקז דם ממוחה והושתלו סלילים לסגירת המפרצת.

"היה לה מזל רב שהייתה קרובה להדסה", אמר אביה, ד"ר וינקלר. "היא הייתה יכולה להיות גם במצדה או בשחייה בכינרת, או אפילו בבית. מה שבטוח - אם זה היה קורה במדינה שלנו היא לא הייתה שורדת".

הדרך להתאוששות לא הייתה פשוטה, היו בה אבני דרך מורכבות, אך המגמה הכללית הייתה מגמת שיפור. במהלך השבועות בהם שהתה בהדסה, בעבודה אינטנסיבית של צוותי המחלקה אט אט קימברלי חזרה ללכת, ואז גם לדבר.

האחות קלאודיה הלכה עם המשפחה לכותל המערבי, הצוות כולו חיבק ואימץ את המשפחה לחיקו, בין אם מדובר בתשומת לב והרגעה ואף בהזמנות לארוחות ערב ביתיות. כעת, עם עזיבתה את בית החולים, הרופא הקולומביאני מהדסה – ד"ר רמירז, ילווה אותם בטיסה, ואז יקפוץ לביקור מולדת.

"לעולם לא נוכל להודות מספיק להדסה על שהחזירו לנו את הבת שלנו", אמר בהתרגשות אביה של קימברלי, שמודע היטב לתקופת השיקום הממושכת שעוד לפניה, "אמונה ורפואה הם גורמים העובדים כאן בשילוב ממש מושלם".