לפני שנבחן מה צריך לעשות אחרי הפיגוע הנורא בנווה צוף, עלינו לברר לעצמנו מנין נובע רצח כזה.
יש כאן מאבק לאומי בין שני עמים שרוצים לרשת את הארץ הזאת. הערבים שמעולם לא פיתחו את הארץ או יישבו אותה, בראותם את עם ישראל שב לארצו, הבינו ששאיפותיהם לעצמאות אינן יכולות להתגשם אם תתגשם שאיפתו של העם היהודי בארץ ישראל.
אחרי שנבין שזאת מטרתם, נוכל גם להתייחס למעשי הרצח שלהם בראייה הנכונה.
את מעשי התגובה אחלק לשניים, הראשון במישור הלאומי והשני במישור הפרטי. במישור הלאומי - מכיוון ששאיפתם היא לגרשנו מן הארץ, עלינו להוכיח להם שכל מעשה רצח רק מגביר את אחיזתנו בארץ. הוכחה זאת תבוא אם נחיל את ריבונות ישראל על שטחי יהודה ושומרון.
עמדתי האישית היא כי אין לחשוש ויש להחיל את הריבונות על כל יהודה ושומרון. אך מכיוון שלצערנו אין לכך רוב, אני מוכן להסכים אפילו להחלה מינימלית על מעלה אדומים או כל אזור אחר. החלת הריבונות תהפוך את הקערה על פיה. הערבים יבינו כי בכל מעשה רצח, הם מאבדים עוד שטח.
במישור הפרטי - לדעת מומחי הביטחון, גירוש של משפחות המחבלים הוא הצעד המרתיע ביותר לאותם רוצחים שפלים. על פי האמנות הבינלאומיות איננו יכולים לגרשם מחוץ לישראל, לכן אני מציע להעביר את משפחת הרוצח למחנה הפליטים בג'נין. זהו גירוש לייט - בתוך יו"ש, כך שמבחינה משפטית הוא עשוי להתקבל גם על ידי בג"ץ.
אני בטוח ששני צעדים אלו יביאו את הערבים למסקנה כי הרצח אינו משתלם, לא במישור הלאומי שלהם וגם לא במישור הפרטי.
ח"כ אלי בן דהן
סגן שר הביטחון