זוגיות
זוגיותiStock

אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן...וחולות בכרמים.

ראוי לשים לב לא רק למחולות ולבגדי הלבן,אלא גם לדו שיח המתקיים בין המחולל לבין הבחורים המחזרים.

וכך מפורט במסכת תענית ל"א: ת"ר: יפיפיות שבהן מה היו אומרות- תן עיניך ביופי,שאין אשה אלא ליופי. מיוחסות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם למשפחה,לפי שאין האשה אלא לבנים. מכוערות שבהן מה היו אומרות קחו מקחכם לשום שמים, ובלבד שתעטרונו בזהובים.

אם נתייחס לרובד הפשט שבדברים נבין שיש לפנינו אמירה. שניתן ליצור קשר של זוגיות, קשר של קיימא, כל אחד מהמקום שבו הוא נימצא רוחנית ,נפשית, חברתית. כל הדרכים לגיטימיות וכל דרך היא טובה.

ולמרות שההמלצה בסופו של דבר תהיה "אשה יראת ה' היא תתהלל", חז"ל לא פוסלים את הדרכים האחרות.

כל אחת מהאפשרויות הללו היא ראויה כאשר היא מהווה את הפתיח של הקשר,מכאן ואילך הכל תלוי בעמל ובעבודה של כל רגע ורגע מחיי הנישואין.

אישה לא תישאר יפה בעיני בעלה, אם לא יתפתח קשר עמוק וריגשי. איש ואישה לא יוכלו לחיות האחד עם חברו אם לא ישאו חן במהלך חיי הנישואין. היחוס הוא כלי טוב כאשר הוא תשתית למידות מתוקנות שיעזרו לבנית הקשר.

אבל זוגיות אינה ניתנת לאף אחד על מגש של כסף. יש הרבה משימות בדרך לזוגיות מתוקנת. מכל היבט שנתסכל. כדי לעמוד במשימות אלו, צריך גם להכיר את הקשיים. וגם להכיר את תפקידם בבניית הקשר הזוגי. לדעת ש'יגעת ומצאת תאמין'.

טו" באב מסמל את תחילת הקשר הזוגי, יום הכיפורים מסמל את שיאו. שיא שנרכש בהשקעה ומאמצים. "וביום שמחת ליבו - זה יום הכיפורים. בבואת הזוגיות תשתקף ביחסינו לקב"ה. האפשרות להגיע, לאהבת ה' ולמחויבות כלפיו עוברת דרך הזוגיות המתוקנת. זאת הדרך.

ניתן להסתכל על הדברים במבט נוסף. בדור שלנו יש אתגרים חדשים לזוגיות, מסביב הומה הסער. אפשר לומר שמציאות זו, משקפת את הסערה שמתחוללת בעולמות העליונים, את געגועי הדוד לרעיה. כדי לעורר גם בנו את הגעגועים מציב הדוד קשיים שיעוררו לקשר.

ומשיבנה הבית יבנה גם ביתנו.