בשבע מהדורה דיגיטלית

ועכשיו חנינה

רוב הציבור בישראל מרגיש שלאלאור אזריה נעשה עוול, ומצפה ממי שהסמכות בידם לדאוג להמתקת עונשו. דעה.

עמנואל שילה , י"ח באב תשע"ז

לחון את אזריה
לחון את אזריה
Flash 90



טוען....

אלאור אזריה נכנס השבוע לכלא בראש מורם. בית הדין הצבאי הרשיע והוקיע אותו, אבל מזמן לא היה כאן אסיר שזכה לכזאת אהדה.

בכירי צה"ל החליטו להשתמש בסיפור שלו כדי לשרטט את הקו בין האסור והמותר על פי תפיסתם. התביעה הצבאית סירבה להצעות להגיע איתו לעסקה, ועמדה על כך שהוא יורשע בפלילים ויישב בכלא. טהרנים ומתייפייפים עשו סיבוב עליו ועל משפחתו כדי להפגין את מוסריותם. אבל הציבור הרחב לא השתכנע, גם לאחר הרשעה בשתי ערכאות עם פסקי דין ארכניים שהוקראו במשך שעות.

הציבור בישראל לא משוכנע שהליכי החקירה והשיפוט היו תקינים, הוגנים וצודקים, ושדינו של אזריה לא נחרץ מראש. הציבור לא בטוח שהירי של אזריה לא היה מוצדק מבחינה ביטחונית כפי שקבעו השופטים, ושהיה ברור בשעת מעשה שלא נשקפת כל סכנה מהמחבל הפצוע. ובעיקר, רוב הציבור לא רואה שום קדושה בחייו של אויב ורוצח, וסבור שמחבל לא צריך לצאת חי מזירת פיגוע. הציבור לא מבין למה רשויות המשפט רודפות את החייל שהביא לתוצאה הזאת, המתבקשת גם מוסרית וגם ביטחונית, כאחד העבריינים. ויש מי שסבורים שהירי אומנם לא היה מוצדק, אך עדיין מרגישים שהיחס המחמיר של התביעה והשופטים אינו פרופורציוני לחומרת המעשה, בפרט כשמשווים זאת למקרים אחרים שבהם מעשים דומים זכו ליחס הרבה יותר מקל.

לתחושה שיש צורך לחון את אזריה כליל או לפחות להמתיק את עונשו שותפים רבים מבכירי המערכת הפוליטית. חלקם התנגדו לעצם ניהול ההליך המשפטי, ואחרים קראו להעניק לחייל חנינה מיד עם סיומו. בין המתבטאים בזכות החנינה נמנים ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון ליברמן, שר החינוך נפתלי בנט ועוד. כל אלה, ובמיוחד שר הביטחון ליברמן הממונה על צה"ל, יידרשו להוכיח שפעלו כדי לפרוע את השטר.

גם הרמטכ"ל גדי איזנקוט דאג להוציא הודעה לפיה בקשה של אזריה להקלה בעונשו תישקל בכובד ראש. ההודעה של הרמטכ"ל נועדה בין השאר לשכנע את אלאור ומשפחתו לוותר על בקשה לערעור נוסף, ולסיים את הסאגה המשפטית המתישה ומורטת העצבים. את מבוקשו זה רא"ל איזנקוט קיבל, וכעת כדאי מאוד שיעשה את שלו וימתיק את העונש. יש לקוות שהרמטכ"ל ויועציו המקורבים ערים להלכי הרוח בציבור, אשר להם שותפים גם רבים מאוד מחיילי צה"ל. ראשי צה"ל קיבלו את מבוקשם בבית המשפט הצבאי, אבל אין בכוחה של ההחלטה השיפוטית להכריע את הוויכוח הציבורי הסוער. כל עוד אלאור יושב בכלא, ציבור גדול שחש כי נעשה לו עוול לא יניח לנושא. לאחר שהסוגיה האישית תיפתר והסערה תשכך, אפשר יהיה לחזור ולנהל באופן נינוח יותר את הוויכוח העקרוני בשאלה מה צריכות להיות הוראות הפתיחה באש על מחבל בזירת פיגוע.

אז אפשר יהיה גם לדון בדרך הפעולה של החייל ע' מנווה צוף, שנטרל את רוצחם של שלושת בני משפחת סלומון. אין ספק שהוא פעל בקור רוח ובמקצועיות ומנע את הירצחם של יהודים נוספים. ועדיין, על רקע ההחלטה שהתקבלה השבוע להעניק לו צל"ש, אי אפשר שלא לחזור ולתהות אם נהג נכון כשהסתפק בירייה בודדת שרק פצעה את הרוצח, ואם המסר שביקשה צמרת צה"ל להעביר בפרשת אלאור אזריה לא נלקח כמה צעדים רחוק מדי.

לבטל את הרגולציה

גם במקרה הבא מדובר באכיפה שהיא אולי נכונה על פי הספר, אבל צדק אין בה. קנס של יותר ממאה אלף שקלים הוטל על ערוץ 20 על ידי יושבת ראש מועצת הכבלים והלוויין, ששידורי ערוץ 20 מתקיימים תחת פיקוחה. העילה לקנס: הערוץ אינו נותן ייצוג בשידוריו לזרם הרפורמי והקונסרבטיבי, בניגוד לתנאי הזיכיון של הערוץ.

אתה קורא על ההחלטה הזאת ולא יודע אם לצחוק או לבכות. ערוץ 20, ששידוריו החלו רק לפני שלוש שנים, הוא כבשת הרש הטלוויזיונית של ציבור גדול מאוד במדינה, הציבור הדתי-מסורתי, שבקושי זוכה לפירורים בתוכניות שמשדרים ערוצי הטלוויזיה הגדולים. הרבה מאוד מהתוכניות המשודרות בערוץ 2, בערוץ 10 ובערוץ הראשון הן כאלה שמדירות מלכתחילה את מי שמבקש לשמור על ערכיו הדתיים. יהודי שומר מצוות אינו יכול לשבת ולצפות בטלוויזיה בלי להרגיש שערכיו נתונים כל הזמן תחת התקפה. בתוכניות הסאטירה ילגלגו על המצה בפסח ועל הסופגנייה בחנוכה, יתקפו שוב ושוב את הציבור הדתי שמתגורר ביישובי יו"ש, או לשם גיוון יעסקו בהטפה נגד האמונה בבורא העולם.

בתוכניות הריאליטי מקוששים רייטינג באמצעות החפצת נשים וגירוי יצרים, תוך פגיעה בערכי המשפחה והצניעות. גם סדרות ותוכניות בידור לא עומדות בתקן ההלכתי. ערוצי הטלוויזיה הגדולים, עתירי התקציב והרייטינג, הם גם ערוצים מחללי שבת, על כל הבעייתיות הכרוכה בכך לשומרי מצוות שמבקשים לעבוד בהם או להצטלם לתוכניות המשודרות בהם. ידוע למשל שתוכניות האקטואליה המשודרות בשבת לוקות בהטיה כרונית כלפי שמאל, משום שרוב הדוברים בעלי הדעות הלאומיות נמנעים מלהצטלם לטלוויזיה בשבת.

הציבור הדתי והמסורתי בישראל זכאי לקבל ערוץ טלוויזיוני משלו ועל פי רוחו. לא ערוץ נישה שהצפייה בו בכבלים או בלוויין כרוכה בתג מחיר של מאות שקלים בחודש, אלא ערוץ טלוויזיה מרכזי, מבוסס פרסום, שמשדר מגוון רחב של תוכניות, כולל חדשות.

אילו היה כאן שוק חופשי של תקשורת משודרת, יש להניח שערוץ 20 היה נפתח מלכתחילה במתכונת הזאת. ההגבלות הרגולטוריות הן שגרמו לכך שהערוץ יצא לדרכו תחת הכותרת של ערוץ מורשת. גם אם אכן כלולה בהגדרת הזיכיון שלו חובה לתת במה לזרמים שאינם אורתודוקסיים, הוא לא יהיה הראשון מבין ערוצי הטלוויזיה שלא עומד בתנאי הזיכיון שלו.

ערוץ 10, למשל, לא עמד בתנאי הזיכיון שלו במשך שנים רבות, אבל בכל פעם נמצאה הדרך להימנע מלסגור אותו ולאפשר לו להמשיך בשידוריו. בעלי ההון שמחזיקים את ערוץ 20 הם יהודים אורתודוקסים. הם לא השקיעו עשרות ומאות מיליונים כדי לתת ביטוי לזרמים המתחרים, הרפורמי והקונסרבטיבי, שבלאו הכי מקבלים בכלי התקשורת המרכזיים בישראל במה נרחבת הרבה יותר מחלקם היחסי בציבור.

ערוץ 20 צריך להתפתח ולהיות אלטרנטיבה טלוויזיונית ברוח יהודית מסורתית. הוא צריך להיות ערוץ מסחרי שרשאי לשדר ככל העולה על רוחם של בעליו ומנהליו, וכך גם ערוץ 2 וערוץ 10. הגיע הזמן להסיר את הרגולציות ולפתוח את שוק התקשורת המשודרת לתחרות. כל מי שרוצה לנסות לשדר טלוויזיה יוכל לעשות זאת, והציבור יוכל לבחור במה הוא רוצה לצפות. מי שיהיה ביקוש לשידוריו יחזיק מעמד, והשאר ייסגרו. כן, גם הרפורמים והקונסרבטיבים יוכלו להחזיק תחנה משל עצמם. אם היא תהיה פופולרית כמו בתי הכנסת שלהם, ספק רב אם היא תהיה כלכלית. אבל אולי היא תשרוד בזכות תרומות של קהילותיהם בחו"ל.

בציבור הדתי-לאומי מדברים על הצורך בשוק חופשי של תקשורת משודרת עוד מימי המאבק על זכות השידור של ערוץ 7. נגד הרעיון הפשוט והצודק הזה עומדת חומה בצורה של אינטרסנטים בעלי עוצמה: פוליטיקאים שרוצים לשלוט בשוק התקשורת, בעלי הון וערוצי תקשורת שחוששים מתחרות, ועיתונאים ושדרנים שתחרות חופשית עלולה לפגוע ברייטינג שלהם, וממילא גם בשכר הגבוה שהם מקבלים.

בנאום שנשא בכנס לזכרו של אורי אליצור שהתקיים באביב האחרון, הביע ראש הממשלה את תמיכתו בפתיחת שוק התקשורת המשודרת לתחרות. הראיונות שהעניקו נתניהו ורעייתו בזמן האחרון דווקא לערוץ 20 מוכיחים עד כמה הם צמאים לערוץ טלוויזיה שאינו מחפש את ראשם. לאחר שהורחק ממשרד התקשורת, ולנוכח החקירות שמתקיימות נגדו ונגד יד ימינו במשרד, המנכ"ל שלמה פילבר, לא ברור אם התמיכה העקרונית של נתניהו תוכל בעתיד הקרוב להיות מתורגמת למעשים. אבל עם סיוע מנתניהו או בלעדיו, המאבק למען שוק חופשי של רדיו וטלוויזיה צריך להימשך הלאה, עד להשגת המטרה.

לתגובות: eshilo777@gmail.com