פופ כמו חול ואין מה לאכול
פופ כמו חול ואין מה לאכולצילום: משה שי. פלאש 90

ניגון | שבט אחים | שמח תשמח

יש משהו לבבי מאד במשפחה שמתכנסת ומספרת בשפה מוזיקלית משותפת על אחווה בין דורית, אחוות החליל, הפסנתר, אחוות המשפחה, האחים - מה טוב ומה נעים שבתם יחד.

ההרכב האינסטרומנטלי 'שבט אחים' מצרף למשפחה אלבום נוסף, חמישי במספר העוסק בז'אנר הכה מבוקש- ניגוני חתונות.

בניגוד לאלבומים דומים אחרים, באלבום 'בגן עדן' לא שכחה המשפחה לשלב בין חמש עשרה הרצועות גם כמה פיוטים (ישמח חתני, מקהלות עם) לצד ניגונים מחסידויות שונות בין להיטי הרחבות הקבועים.

כמו באלבומם הרביעי, גם כאן מנגן עם השבט אמן הקלרינט חיליק פרנק שכבר הפך לבן בית.

חכמינו למדונו שאין אדם מתקנא בבנו. ובאמת, כאשר מוזיקה ללא שירה או סולנים מונעמת על ידי הורים, אחים וילדים, אין דבר טהור ונטול קנאה מזה. בלי אגו ועם הרבה נשמה.

גרסת כיסוי | עמירן דביר | דספזלטוב

יש לי קושי עם גרסאות כיסוי כאלה. לוקחים את הלהיט המצליח ביותר בעולם (שעקף את כל השירים ביוטיוב בסכום הצפיות), מצמידים לו מילים טהורות ומלאות במשמעות (במקרה הטוב) או כשרות אך חלולות (במקרה הזה) ובלי להתאמץ הרבה, מתחילים לגלגל את מונה הצפיות.

מה היינו מצפים מגרסת הכיסוי של עמירן דביר ל'דספסיטו'? שיהיה טוב לפחות כמו המקור. ומה זה טוב? אז ככה:

כאמור, במילים אין יותר מידי עומק. מסופר של עמירן שעולה שוב כל ערב לבמה ומשמח את החתן והכלה ועוד כמה חרוזים יותר וחרוזים פחות.

הלחן – נו. כבש את העולם, את רחבות הדתיים לא יכבוש?

ההפקה – ללא ספק מושקעת ביותר. אם זה הקליפ המהפנט כולל הרקדנים המקצועיים והכוראוגרפיה של האחד והיחיד – קלוד דדיה, אם זה העיבוד המוצלח של איש האלקטרו החסידי שהפך את עולם המוזיקה האלקטרונית-יהודית – שרולי ברונכר ואם זה הנגנים המוכשרים, שמלווים את דביר ערב ערב על הבמה.

ועם כל זאת, להבא – בואו נהיה קצת מקוריים. תודה.

חדשיר | איציק אורלב | בוא נדליק ת'אש

ועוד באותו הפופ:

יש כמה מילים שאם נוציא אותן מלקסיקון השפה היהודית, הז'אנר הים תיכוני יתמוטט. ואלו הן: 'הלילה', 'אש', 'קצב', 'ידיים', 'שמח', 'אינשאללה', 'יאללה'.

אז לא למוטט ז'אנרים באנו וגם לא לגרוע חלקים משפתנו ומשפת שכננו, אבל הבנתם את העיקרון – על שבע מילים עולם הפופ המזרחי עומד. ורק עליהן. כמו ב'בוא נדליק ת'אש' - שירו החדש של פורץ דרך הפופ בזמר החסידי, איציק אורלב.

ושוב – מילים כמו חול ואין מה לאכול. לחן חסר טעם ועיבוד אלקטרוני כיפי. רק שהפעם גם הקליפ המוגזם מצטרף לזילות השיר. תנועות ידיים משונות, מעברים חדים ומהירים מידיי בין סצנות הצילום והתלהבות בלתי מוסברת. כשניסיתי לחשוב על צדדים חיוביים בשיר ועל משהו קדוש כמו 'הדלקת אש התורה', נאלצתי לגנוז את מחשבותיי כשהופיע רכב הדאווין בלי קשר לכלום באמצע הקליפ ובישר על אש אחרת – אש גיל ההתבגרות.

אני מאמין שלא מעט בחורים ייהנו מהקליפ ומהשיר, אבל אני מוכרח להודות שעליי זה פחות עבד. איפה שמתי את השיניים התותבות שלי?