חשבונות פוליטיים

קלמן ליבסקינד צודק מאוד שהחיים הם לא שחור-לבן, ובכל זאת, יש רגעים שבהם צריך לתפוס צד.

ח"כ בצלאל סמוטריץ' , כ"א באב תשע"ז

בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

קלמן ליבסקינד הוא עיתונאי בחסד, כזה שהולך עם האמת שלו ולא רואה אף אחד ושום דבר ממטר. זה היתרון שלו, אבל כמו בהרבה דברים - זה גם החיסרון שלו.

זה היתרון שמאפשר לו, לדוגמא, לכסח לאורי אריאל את הצורה כשהוא חושב שאריאל מוכר את הנגב לבדווים ובאותו זמן ממש לצאת להגנתו בתוקף בסוגיית הגרעינים, ובעבודה יסודית מאוד לפרק לגורמים את דו"ח המבקר שנכתב נגדו ולהראות שהכל קשקוש. ככה זה שהולכים עם האמת ולא עם חשבונות פוליטיים. הלוואי והיו לנו עוד כמה עיתונאים כמוהו. הבעיה היא שכמעט ואין, ולכך תכף נגיע.

אבל זה גם החיסרון שלו שגורם לו ללכת בכל הכח עם האמת שלו של המלחמה בשחיתות ולא לראות, פשוט לא לראות, איך בדרך נערך כאן סיכול ממוקד לדמוקרטיה. איך כמעט אף אחד סביבו לא באמת מתעניין בשחיתות שכל כך כואבת לו אלא בהפלתו של נתניהו. איך עדר שלם של עיתונאים וסתם שונאי נתניהו נושאים את שמה של השחיתות לשווא ומשתמשים בה כדי לעשות את מה שלא הצליחו לעשות בבחירות.

בעצם הוא כן רואה את זה, הוא אפילו כותב על זה במפורש באותו הטור ממש, אבל הוא כנראה לא באמת מפנים את זה, כי אם הוא היה מפנים את זה הוא היה מסיק מזה מסקנות מעשיות, והוא לא.

לא ברור לי איך האף שלו - שרגיש כל כך לריח שחיתות, אחרי שנים של מאבק עיתונאי אמיץ נגדה - לא מריח את הריח הרע שמדיף ה"פישינג" שעושים במערכות האכיפה לנתניהו. הוא לא מבין איך אפשר להטיל דופי במשטרה ובפרקליטות. מכעיס אותו שחברי כנסת מהליכוד מדברים לא יפה על המערכות הללו וזה עובר בלי כל תגובה.

צריך כנראה להזכיר לו כמה שמות כמו יעקב נאמן ז"ל, דרור חוטר ישי, ועוד, ואת ההתגייסות הפוליטית של מערכת המשפט כולה למכונת הגירוש של שרון ערב הגירוש מגוש קטיף תוך רמיסת כל נורמה של צדק ומשפט. כשנזכרים בזה אז גם כשרוצים מאוד מאוד להילחם בשחיתות מותר להטיל ספק בכנות המניעים ובתקינות ההליכים של המערכות החזקות והמסוכנות הללו.

הן קנו את הספק ואת חוסר האמון הבסיסי בהן בזכות ולא בחסד. האמרה של ההיסטוריון הבריטי לורד אקטון "כוח משחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט" נכונה מאוד כלפי המערכות הללו ומי ששם את המאבק בשחיתות בראש מעיניו לא יכול שלא לשאול את עצמו לפחות באיזה צד טמונה השחיתות בחקירות נתניהו. אני לא יודע את התשובה אבל אני מאלה שלא מפחדים לשאול את השאלה. אצל קלמן היא לא קיימת.

בעולם שבו יש אמת אחת מוחלטת ואין בלתה - זו של המאבק בשחיתות, אין פרופורציות ואין איזונים ואין אינטרסים וערכים נוספים. יש רק את המאבק בשחיתות וכל השאר לעזאזל. אין את החשיבות של כיבוד ההכרעה הדמוקרטית ואין ערך ליציבות שלטונית, אין משמעות ללחץ הציבורי המטורף שמופעל על רשויות החקירה והתביעה ולחשש שככלות הכל הן תושפענה ממנו בצורה כזו או אחרת ואין צורך לאזן את הלחץ הזה ולהבהיר שיש 'צד שני' שלא יקבל בשום אופן הטיית משפט וכניעה ללחץ הפופוליסטי הזה.

בעולם שבו יש רק את המאבק בשחיתות אז לא נורא אם חוקרים רק את נתניהו על קשריו עם מוזס ולא נוגעים בכל מי שתמך בחוק ישראל היום, ואין משמעות לטוהר ההליך ולנראות הציבורית שלו, אז אפשר לאלץ איש אמון להפוך לעד מדינה ולקבל הקלות בתיק אחר בכלל, מה שאין שום מילה אחרת לכנות אותו פרט להזניה של ההליך הפלילי. אבל זה מותר כי המטרה של המלחמה בשחיתות מקדשת את כל האמצעים. יותר אפילו מהמלחמה בטרור.

קחו את המאמר של קלמן, תחליפו את המילה נתניהו במילה שחיתות ותראו שהוא נופל בדיוק באותה נקודה שבה הוא מאשים את חבריו בימין. קלמן מבכה את ראיית המציאות בצבעים של שחור לבן, ובסיווגה על ידי חבריו לטובים ורעים בהתייחסות לנתניהו. אבל הוא חוטא בדיוק באותו מבט ביחס לשחיתות ומסווג את כל מי שמתייחס לפרשיות נתניהו כטוב או רע בהתייחס לשחיתות השלטונית.

הוא לא מצליח להבין איך אפשר להתנגד לשחיתות, ואפילו לסלוד ממנה, ובכל זאת לחשוב שנתניהו לא צריך להתפטר אפילו אם יוגש נגדו כתב אישום (כי מה לעשות שזה מה שאומר החוק, ושבחוק הזה יש היגיון רב בשיטת המשפט שלנו - שמבוססת על חזקת חפות עד שבית המשפט אומר את דברו ומסרבת להעניק משקל כה גדול להחלטה של פקיד על הגשת כתב אישום).

הוא לא מבין איך אפשר להרגיש רע מאוד, ואפילו להיגעל, מול ראש ממשלה שמקבל טובות הנאה מחבריו העשירים ובכל זאת לא להסכים להצטרף לעדר צבועים, שטוהר המידות מעניין אותם כשלג דאשתקד ושמתעניינים רק בהפלתו של נתניהו, ו"בכל מחיר".

הוא לא מבין איך אפשר לחשוב שצריך להחליף את נתניהו, בין היתר בגלל הרגליו האישיים הרעים, אבל לסרב לשתף פעולה עם מי שמבקשים לעשות את זה בצורה לא דמוקרטית.

אז קלמן ידידי, כמו שאתה טוען - בצדק - שאפשר להיות ימני ולשאול שאלות קשות על נתניהו, תסכים בבקשה שאפשר להתנגד לשחיתות ובכל זאת לתמוך בסיטואציה הנוכחית בנתניהו ולשאול שאלות קשות על מי שרוממות המלחמה בשחיתות בגרונם. כמו שאתה מבקש שלא נסתכל על המציאות בצבעי שחור לבן בהקשר של נתניהו אל תסתכל עליה בצורה כזו בהקשר של המלחמה בשחיתות. זו מלחמה חשובה אבל לא הכל נבחן רק דרך הפריזמה שלה.

כי כשהמלחמה בשחיתות הופכת לחזות הכל אנחנו מאבדים רמטכ"ל מקצועי כמו יואב גלנט רק בגלל קשקוש, כן קשקוש, של בניה לא חוקית, ומקבלים מינוי פשרה בינוני כמו בני גנץ - שמוביל בהססנות פיקוד כבד ועייף שמפחיד את הקבניט וגורר אותו לנהל יותר מחמישים ימי לחימה מול חמאס בעזה בלי להביא להכרעה ברורה.

עכשיו תגידו לי אתם מה חשוב יותר - הביטחון של כולנו או הכמה עשרות מטרים שגלנט בנה או סיפח באופן לא חוקי. לצערי אני יודע מה התשובה של קלמן לשאלה הזו, הוא נתן אותה כשהוביל את ביטול המינוי של גלנט אחרי שהוא אושר בממשלה.

חשבתי אז ואני חושב גם היום שהוא טועה בענק. תהרגו אותי אבל אני לא מבין מה הקשר בין בניה לא חוקית לבין כישוריו והתאמתו של גלנט לתפקיד הרמטכ"ל. בניה לא חוקית היא משהו חמור שממש לא נכון לזלזל בו, אבל כשבוחנים אותו באופן יחסי מול ביטחונה של מדינת ישראל ומול האינטרס המובהק של אזרחיה שימונה האדם המתאים ביותר לתפקיד הרמטכ"ל אז היא פשוט קשקוש. כן, בפעם הרביעית - קשקוש.

אני לא מזלזל בשחיתות ולא מקל ראש בבניה לא חוקית, אבל יש אצלי פרופורציות ודברים חשובים יותר וחשובים פחות. וזו כנראה המחלוקת שלי עם קלמן. אצל קלמן אין דבר כזה באופן יחסי. הכל נמדד במונחים מוחלטים. שחיתות היא שחיתות היא שחיתות. דין פרוטה כדין מאה, ודין פרוטה מול מאה כדין מאה מול פרוטה. זה נחמד אולי כסיסמא אבל זה הרסני ומזיק כהשקפת עולם.

זה לא שאין אמיתות מוחלטות ואין קווים אדומים שלא חוצים. יש כאלה, אבל הם נמצאים במישור אחר. לא בנהנתנות ובסיגרים ושמפניה וגם לא בעבירות בניה. כשהופכים "זוטי דברים" כאלה, מרגיזים ומכוערים ככל שיהיו, לקווים אדומים מוזילים את המונח "קו אדום" ופוגעים ביכולת להציב אותו כשזה באמת נדרש.

קלמן צודק מאוד שהחיים הם לא שחור-לבן, ובכל זאת, יש רגעים שבהם צריך לתפוס צד. וכשבצד השני נמצאים חברי כנסת שהמחנה שלהם הפסיד בקלפי והם משתתפים בהפגנות שנועדו להפעיל לחץ פסול על היועץ המשפטי לממשלה כדי לנצח דרכו את העם, זה מפחיד אותי ומסוכן למדינת ישראל פי אלף מתיק 1000 או 2000, ואפילו מתיק 10,000 אם יהיה כזה - אז אני בוחר בצד השני. זה עניין של פרופורציות וסדרי עדיפויות, שאצלי כאמור - יש גם יש.

לדעתי מסר שמוקיע את השחיתות הציבורית, הדמוקרטית והפוליטית הזו - וכן, לפעמים כדי להוקיע משהו צריך לעבור לצד השני שלו ממש - חשוב פי אלף מהמאבק בנהנתנות של נתניהו.

ומילה אחת לסיום - אפשר לאהוב את עמדתי בסוגיה הזו ואפשר גם לא, אבל אני לפחות משתדל להיות עקבי. כתבתי דברים דומים לפני שנה וחצי בעיצומה של החקירה נגד בוז'י הרצוג, ולמרות שזה נגד באופן מובהק את האינטרס הפוליטי שלי (שדווקא הסתדר אז לא רע בכלל עם החקירה, שטרפדה - כך לפחות לפי חלק מהפרשנים הפוליטיים - את כניסתו של בוז'י לממשלת אחדות).

גם היום, כמי שחושב שהימין ראוי למנהיג טוב יותר מנתניהו וכמי שחבר בסיעה שמבקשת להיבנות כאלטרנטיבה לשלטונו, ההתייצבות לצידו נוגדת את האינטרס הפוליטי שלי.

אני אמנם פוליטיקאי, אבל כמו קלמן - גם אני משתדל ללכת עם האמת ולא רק עם החשבונות הפוליטיים.