לפני שנים רבות, בשיחה עם שמיניסטים בירושלים, נשאלתי מהו הנושא המרכזי שמדינת ישראל צריכה להשקיע בו את עיקר משאביה.
אמרתי אז לנערים ולנערות: אם זו שאלתכם, ראו באיזה עניין אומות העולם לוחצות אותנו, ודעו שזה הנושא שבו אנו חייבים להשקיע את עיקר מאמצינו.
מדוע ולמה גויי העולם עסוקים בנו באופן שאינו פרופורציונלי, זו כבר שאלה הגותית רבת שנים, שלא לנו במאמר קצר זה לענות עליה. אבל את ההיסטוריה של עמנו עלינו ללמוד ולשנן, ולנסות להבין למשל מה עלה במוחו המרושע של אדריאנוס קיסר, שבשנת 132 לספירה חורש את ירושלים ומקים על חורבותיה את עירו איליה קפיטולינה, מגלה את תושביה היהודים לרומא ומוכר אותם לעבדות בקרנות הרחוב. הוא ויועציו היו בטוחים שבהתנתקותה של האומה היהודית מארצה, התבוללותה בין העמים היא רק שאלה של זמן.
כה משתאים עמדו אנשי האינקוויזיציה הקתולית כאלף וחמש מאות שנה מאוחר יותר, נוכח הישרדותה של האומה הישראלית גם על אדמת ניכר, הצלחתה הכלכלית ודבקותה בתורתה ואמונתה. חישבו ומצאו, אולי בעצת יהודים משומדים משתפי פעולה, שאם תפגע בכספם ובבתיהם או אם תגרשם - כנראה יתבוללו ויעזבו את דתם. הגירוש הפך לדגל: גירוש ספרד ב‑1492, גירוש פורטוגל ב‑1494 ועוד ועוד גירושים.
היטלר ימ"ש עומד נפעם כ‑450 שנה מאוחר יותר, כאשר למרות הגזרות וההריגות והגירושים אירופה מוצפת ביהודים, ואז מניף הוא את חרב ההשמדה על תינוקות וזקנים, נשים וילדים. אבל גם שונא ישראל זה נכשל, ובחסדי ה' זכינו להקים מדינה חדשה שמתגוררים בה היום כשבעה מיליון יהודים.
את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק, ואם תרצו אין זו אגדה. היום לעשותם ומחר לקבל שכרם, ואם לא עכשיו אימתי. כולנו מצטרפים ליהודי ספרד שנוהגים לומר בימי חודש הסליחות את הפיוט הנודע "בן אדם מה לך נרדם / קום קרא בתחנונים / שפוך שיחה, דרוש סליחה / מאדון האדונים". ואם אומות העולם דורשות מאיתנו באופן אובססיבי להתנתק מארץ חיינו ולהתכנס לגטו ברוחב 13 קילומטרים בין חדרה לגדרה, נענה להם בהתיישבות ובעשייה, בקימה ובעלייה, נבנה וניבנה.
במציאות ההיסטורית שבה אנו חיים כעת, הולך ומתגלה תפקידו של הציבור הדתי-לאומי המחונך לשלמות מחשבתית, והדורש מעצמו הגשמה אידיאליסטית בכל תחומי החיים.
אין ספק שמעורבותו של ציבור זה בחיי המחשבה, ההתיישבות, הביטחון והפוליטיקה המדינית תלך ותתחזק, ובאופן טבעי תבוא לידי ביטוי גם בהנהגה הפוליטית של מדינת ישראל.
כל זה יבוא מחר אם לא היום, ואם לא מחר - אז מחרתיים.
הכותב הוא יו"ר מועצת המנהלים של ערוץ 7 ויו"ר האיחוד הלאומי לשעבר