על הלהטבי"ם והפזונג"ע שבדרך

כשלא חיים בעולם של מילוי חובה, חיים בהכרח בעולם של מילוי החפץ (=התאווה). אין אמצע ולכן הלהט"בים עלולים להיות רק ההתחלה...

צביקה מור , ל' באב תשע"ז

סדרת חינוך
סדרת חינוך
צילום: צביקה מור

הדיון הציבורי בסוגיית הלהט"ב ובמכלול הסטיות החדשות המבקשות להפוך לזהויות, ילך וילווה אותנו בעשורים הבאים במדינת ישראל.

מעבר לסוגיות החמות כגון אימוץ ילדים בידי זוג חד מיני וזכויות "משפחתיות" למוטציות החדשות, נראה שכדאי לנו להביט קדימה, לבדוק ולשאול מה עוד יכול להתפתח מהתרבות הזו.

אני רוצה להאמין ש77% מהאוכלוסייה היהודית בארץ שצמה ביום הכיפורים ושרובה מגיע גם לבית הכנסת לקול נדרי ונעילה, לא מתחברים לסטיות הללו. מה לעשות, עם ישראל הוא עם מסורתי שלא בולע בקלות כל חידוש מהסוג הזה. גם אם קולו של רוב מוחלט של הציבור לא נשמע, הוא ודאי נמצא שם ומוטל עלינו, מחזיקי התורה להביע את דעת התורה, דעת ישראל שבכל הדורות, דעת האנושות הישרה שלמדה משהו מההיסטוריה. אינני שונא אנשים אלו באופן אישי. איני מכיר אותם ובאמת יש לרחם עליהם שלא יזכו להקים בית, ללדת ולגדל את ילדיהם ולהיות שותפים בנצח ישראל. אני יוצא כאן נגד התרבות והמגמה, נגד הרצון שלהם להכריח את כולנו לעדכן את ההגדרות האנושיות של משפחה ומוסר טבעי.

בואו ננסה להביט קצת קדימה ולראות באיזו ארץ נחיה בעוד עשרים שנה. מה יהיו המראות ברחובותינו ולאן התרבות הנוכחית עשויה לקחת את כולנו. אז בואו נרכיב לרגע את "משקפי העתיד" ונצלול לעתיד הקרוב מאד. אני מזהיר מראש שהדברים הבאים לא יהיו קלים לקריאה ולעיכול.

בעוד עשרים שנה ואולי פחות, נוכל לראות גבר מטייל ברחוב עם בת זוגו קיטי. הם לא ילכו יד ביד ואולי גם הקצב שלהם יהיה שונה וגם המבט. בעוד שהגבר יסתכל קדימה ולצדדים, בת זוגו תתמקד בסביבה הקרובה ותתעכב לעיתים קרובות כדי לבדוק מקרוב חפצים שונים ברחוב. פה ושם הגבר יצטרך להאיץ בבת זוגו כי אין מה לעשות, בעולם שלנו כבני אדם יש זמנים ומחויבויות. אי אפשר ככה סתם לחיות בלי זמן ובלי שעון.

אם לא ניחשתם עד עכשיו, קיטי בת הזוג אינה אחרת מאשר כלבה. נראה לכם תמוה? חכו וראו. אם לא ישתנה החוק "הפוגעני" והמפלה, קיטי תצטרך להיות קשורה וחסומה בפיה בטיוליה ברחוב עם בן זוגה האיש. אבל בואו נסמוך על רשויות החוק ועל דת השוויון שידאגו לתקן את העוול הנורא ולא יפלו בין בן זוג לבן זוג. מי אתם שתגידו שזואופיליה אסורה?

בעוד עשרים שנה ואולי פחות, תקומנה משפחות ותדרושנה להתיר בחוק קיום יחסי מין במשפחה בהסכמה מגיל 16 וחצי. כלומר, לבטל את חוק איסור גילוי עריות הארכאי הקיים היום. למה לא? כולם מסכימים וכולם מרוצים. הילדים מגיל 16 וחצי הם בני בחירה ואחריות על חייהם ועל חיי אחרים (שהרי יכולים כבר ללמוד נהיגה בדרך לרישיון), ובטח במה שקשור לגופם וחייהם הפרטיים. לא תראו כאן התעללות ושום ניצול. מי אתם שתגידו שזה אסור? לא הגון? תועבה?

בעוד פחות מעשרים שנה, כנראה שגם הפדופילים יתארגנו תחת קורת גג אחת כדי להגן על נטיותיהם המיניות ולהסדירן בחוק. למה פחות מעשרים שנה? כי כבר עכשיו יש בעולם ארגוני פדופילים ואתרים התומכים באנשים אלו ואפילו בארצנו הקטנטונת יש אתר ישראלי כחול לבן (אלו גם צבעי האתר. לא תאמינו אך הסמל של הארגון מורכב ממגן דוד גדול שבתוכו מגן דוד קטן. לא פחות ולא יותר.

ומה עם הנקרופילים? למה נשכח אותם? להם לא מגיע ארגון גג? קצת התחשבות ושוויון? הרי לנקרופיליה יסודות מושרשים בתרבות המצרית העתיקה, ולדעה אחת בגמרא גם הורדוס היה בעניין הזה.

נכון שהתיאורים האלה נראים מפלצתיים ובדיוניים? כך חשבנו גם על הלהטבי"ם לפני עשרים שנה. מי האמין שיצעדו בגאון בתל אביב ובטח לא בירושלים? מי האמין שידברו בכלל על אימוץ ילדים בידי זוג גברים או נשים שיוכרו כמשפחה? והנה זה בא.

הטענות של חברי הפזונג"ע (פדופילים, זאופילים, נקרופילים ומגלי עריות) יהיו בדיוק הטענות של הלהט"ב: הזכות לכל אדם להיות נאהב על פי בחירתו. גם כיום, "אוהבי" הילדים טוענים כי: "אהבה, משיכה ומחשבה הן תחושות ואינן פעולות ועל כן לא יכולות להיחשב פשע באף מדינה חופשית." (מתוך האתר הנ"ל).

כשלא חיים בעולם של מילוי חובה, חיים בהכרח בעולם של מילוי החפץ (=התאווה). אין אמצע. התרבות כולה, החל ממערכת החינוך ועד למערכות הביטחון והמשפט מיוסדות אצלנו על מילוי החפץ. למה לומדים בבית ספר? לא כדי להיות אדם טוב וישר אלא כדי ללמוד איך לקחת מהעולם כמה שיותר ולתת כמה שפחות. למה משרתים בצבא? כי אין ברירה וזו הדרך לקבל מענקים בעתיד. מערכת השיקולים הביטחוניים, כפי הנראה לאדם פשוט שכמוני, אינה מיוסדת על ערכים נצחיים אלא על "ניהול סיכונים" והגדרות מערביות נוספות שמטרתן להוציא אותך כמה שיותר טוב בעיני הצופים, כפי שראינו רק לאחרונה בפרשת הביש של המגנומטרים.

הרחוב של עוד עשרים שנה קורא לנו עכשיו, תופסי התורה, לומר את דברנו בגאון. לא להיכנע לגיבורי התרבות בהווה – חבורת אנשים ונשים לא מוסריים, בדרך כלל ללא משפחות ואם כן אז משפחות יציבות וכמובן שכמעט בלי ילדים ובלי עתיד. ינסו להשתיק אותנו, יגידו שאנחנו חשוכים ולא מקשיבים, יאשימו אותנו בחוסר סובלנות אך אנו נגיד את האמת שאסור לאומרה כיום: משפחה זה אבא, אימא וילדים. כל השאר הם בגדר סטייה שצריכה טיפול והרבה חמלה אך בשום אופן לא הכרה וזכויות.