'חינוך זה לא לדפוק כרטיס וללכת'

בין מצטייני משרד החינוך גם כפר הנוער 'הודיות'. איך מוסד חינוכי שרבים מחניכיו הם נוער מתקשה או במצוקה מתברג ברשימה היוקרתית?

שמעון כהן , ל' באב תשע"ז

עבודה בכפר. ארכיון
עבודה בכפר. ארכיון
צילום: כפר הנוער הודיות.



טוען....

בין מוסדות החינוך המצטיינים שפורסמו על ידי משרד החינוך נמצא גם כפר הנוער 'הודיות' העוסק בעיקר בנוער עולה ונוער ממשפחות במעמד סוציואקונומי נמוך.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אלי שטיין, מנהל הכפר, על האתגרים הכרוכים במוסד שכזה והדרך שהובילה אותו להיכלל ברשימה הנחשבת.

הפרמטרים שמזכים את המוסד ומוסדות אחרים בכניסה לרשימה כוללים הישגים חינוכיים, תרומה לקהילה מחויבות אישית ועוד. המוסדות מקבלים ניקוד שממצב אותם בטבלה הקובעת את רמת המצוינות. להערכתו של שטיין מדובר בפרמטרים שוויוניים לכל מוסדות החינוך ולא מדובר בפילוח על פי חתכים סוציואקונומיים ואחרים.

כבר בראשית השיחה אתו, כשהוא נשאל על מורכבות העבודה מול ועם נוער מתקשה מדגיש שטיין כי עבורו "מי שעובד בכפר נוער, בכל תפקיד, זה דרך חיים. אין לדפוק כרטיס וללכת. החיבור לילדים הוא בכל יום ולאורך כל היום, גם בחופשות גם בחגים, לא עוזבים את הילדים. אלו ילדים שצריכים השקעה. הם סבלו חסכים בתחומים רבים ושונים וזו מעטפת מאוד גדולה שכוללת את החיבור בין בית ספר לפנימייה ועוד".

בדבריו מציין שטיין את תרומתם של העובדים החל מהשומר שבשער דרך בנות השירות הלאומי והחיילות והלאה לשאר העובדים. את כולם הוא רואה כאנשי חינוך ומציין את האופן בו מתבוננים בני הנוער על כל אחד ואחד מהם.

"מדובר במקום שמכיל את הילדים מבוקר ועד ערב, הבית השני אחרי הבית הביולוגי. המקום נותן להם את ההשכלה, שבה אנחנו נבחנים, ומצד שני המשימה החשובה יותר היא המשימה הערכית שלהם. הם מגיעים מנקודות רחוקות בקצה המעגל וצריך להוביל אותם אל המרכז, אל קו הגמר כמו בסוגיית הגיוס לצבא שאינו מובן מאליו למשפחות וילדים שרואים חשיבות הגיונית ברווח של כסף שחסר כל כך, כך גם בהליכה למכינות, למה לתת עוד שנה? והם בוחרים ללכת למכינות".

כשהוא מספר על השקעת הצוות שאינה מתחילה בכיתת הלימוד אלא נמשכת גם לשיחות ארוכות על ספסלי הכפר בשעות הלילה, עולה השאלה אם עצם הגדרתו של המקום ככזה המתמודד עם נוער במצב קשה אינה מתייגת אותם בפני עצמם כנחשלים וכקשי-יום. שטיין דוחה את ההגדרה מכל וכל ומציין הצלחות מרשימות מאוד בהיבט הלימודי, הצלחות שמגיעות מתוך מסלול ייחודי שנבנה לכל אחד מבני הנוער על פי צרכיו ויכולותיו.

בדבריו מעיר שטיין כי הכפר זכה באחרונה גם בתואר פנימייה מצטיינת של תנועת ההתיישבות, וממילא נשאלת השאלה מה הלאה, מה היעדים שאותם הוא מציב לעצמו ולצוות לקראת ההמשך כאשר באמתחתו תעודות ההערכה הללו, ולדבריו בשיחתו עם הצוות הוא מתכוון להבהיר כי תעודות אלה אינן אלא הבסיס להתקדם אל הקומה הבאה, והקומה הזו כוללת חיזוק מהבחינה התורנית, חיזוק היבט הנתינה היומית בין אדם לחברו, עלייה נוספת ברמת ההישגים הלימודיים, "ל-100 אחוזים או 98 אחוזים... תמיד יש לאן לעלות", הוא קובע.