שנת הלימודים בפתח: לא הכל ורוד

שנת הלימודים אינה תמיד רק חוויה מכוננת, מצמיחה ומפתחת. לעיתים היא כרוכה בכאב של הצקות, חרמות והשפלות. מי אחראי לזהות ולמנוע?

שמעון כהן , ח' באלול תשע"ז

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: פלאש 90



טוען....

התקווה הגדולה של כולנו היא שתקופת בית הספר תיצרב בתודעה ובזיכרון של הילדים כחוויה בונה, מחזקת ומכינה לחיים שאחר כך, אבל יש בה בתקופה הזו לא פעם גם חוויות אחרות, בהן גם חרמות והתעללויות שדווקא הן אלה נצרבות בתודעה ובנפש.

על האחריות למניעת אירועים מעין אלה שוחחנו עם עורך הדין אלי דסה.

במהלך הראיון עמו מספר עו"ד דסה על מקרה בו ייצג ילדה שבעקבות חרמות והתעללויות מצידם של ילדי כיתתה הגיעה עד כדי ניסיון התאבדות. "ההתמודדות היא של ההורים והילדה והיא מלווה בטיפול פסיכיאטרי ובביקורים במקומות לא סימפטיים".

על רמת האחריות של בית הספר והצוות החינוכי הוא אומר: "במסגרת דיני הנזיקין שואלים את שאלת ההגדרה של החברה לסטנדרט ההתנהגות בבית הספר. על סגל בית הספר לצפות אפשרות לפגיעה. ככל שאותה התעללות או חרם נמשכים יותר זמן והדבר מובא לידיעת המורה בדרך כלשהי, אם על ידי ההורה או דרך קטטה או אירוע אחר שאמור להדליק נורות אדומות, יש חובה על בית הספר למנוע את הנזק.

"מאותו רגע שנודע למוסד על הבעיה כל המנגנונים צריכים לעבוד כדי למנוע את הנזק שהוא אותן בעיות נפשיות שצצות לאחר מכן".

על המקרה בו ייצג את הנערה הוא מספר: "באותו מקרה, החרם ומסכת ההתעללויות התגלו לאם הילדה במסגרת מסיבת יום הולדת לילד אחר. היא ראתה מה מתרחש ודיווחה למורה. המורה אמרה שהיא לא רואה בעיה חברתית במקום לבדוק. האם פנתה ליועצת שקבעה פגישה עם הילדה.

"הילדה לא הגיעה לפגישה משום מה – מדובר בילדים צעירים שלא תמיד רוצים לחשוף את מה שקורה להם מסיבות כאלה ואחרות כמו חשש לדימוי העצמי , האשמה ב"הלשנה" וכו' – אם ילד לא מגיע לפגישה תפקידה של היועצת לבדוק מדוע, אבל לאחר מכן הילדה הגיעה לניסיון התאבדות".

"השאלה הקשה היא איך ניתן לדרוש לדעת על החרם ולמנוע את הפגיעה. הדבר צריך להיות מגובה בראיות לכך שהמוסד לא מנע את הנזק למרות שידע או אמור היה לדעת. מדובר בראיות נסיבתיות כמו נתק חברתי וכו'. מורה אמור להכיר את המרקם החברתי ומתוך כך לזהות מצוקות".

באשר לתלונות שמגיעות לעיתים רק לאחר שחולפות שנים מתקופת הפגיעה, הן בשל שתיקת התלמידים מסיבותיו והן בשל העובדה שהשלכות נפשיות מתגלות לא פעם רק באיחור רב, אומר עו"ד דסה כי אמנם קיים עניין ההתיישנות, אך במקרה של קטינים ההתיישנות מתחילה מגיל 18, כך שעד גיל 25 יש לנפגעים די זמן כדי לאתר את הבעיה, לזהות אותה ולהתלונן.