הר הבית
הר הביתצילום: דוברות

שני חברי כנסת מימשו את האישור המיוחד שניתן להם ועלו להר הבית - ח"כ שולי מועלם ראש שדולת הר הבית מהבית היהודי וח"כ יהודה גליק מהליכוד.

מעבר למימוש השאיפה האישית של כל אחד מהם לעלות להר קודשנו ולקבל את פני המלך היוצא לשדה בחודש אלול, השניים גם הביאו גאווה רבה לעם ישראל הבריא, שחזה בחברי כנסת, הרי הם נציגי הריבון, מחזקים את אחיזתנו במקום המהווה את מרכז הוויתו של עם ישראל, הן במישור הדתי והן במישור הלאומי.

לרובנו יש זיקה חזקה למקום הזה – הרי הוא סלע קיומנו, פשוטו כמשמעו. יש בעליית יהודים להר הבית, ובעליית חברי כנסת בפרט, גם מהחיבור אל הקודש וגם מימוש ריבונות, ועל כך יבואו על הברכה כל העולים, שמספרם הולך ועולה משנה לשנה, ובתוכם ח"כ גליק וח"כ מועלם.

עוד בילדותנו, וממש אין זה משנה אם למדנו בבית ספר ממלכתי או ממלכתי-דתי, שרנו כולנו בשיעורי המוזיקה את שירה של נעמי שמר "שירו של אבא", המייחל כי "מן האבנים האלה ייבנה המקדש", ואת שירו של יורם טהרלב "על כפיו יביא", המספר על האיש הלגמרי לא צעיר, ש"חולם שכמו שאת העיר בנה, יניח למקדש את אבן הפינה".

אז עוד לא נכנסה לחיינו הקרן החדשה, ועוד לא כינו את זה "הדתה". וגם היום, מחזה שגרתי, אך מחמם את הלב, הוא לשבת יחד עם אלפי מבוגרים, רובם המוחלט חובשי כיפת שמיים, ולשיר את "ייבנה בית המקדש במהרה בימינו", בדיוק כפי שחוויתי בשבוע שעבר, בהופעתו של הזמר ששי קשת, בפארק בקריית מוצקין.

אכן, ישנם רבנים שאוסרים עליה להר, וישנם רבנים המתירים זאת, וכל אחד ינהג על-פי נטיות ליבו. אך חברינו מהשמאל הקוראים "שלא לעלות בחומה", ונתלים בדברים שאמר בעניין חבר הכנסת גפני, למשל, אינם אלא לוקים במוסר סלקטיבי.

בכל עניין אחר, החל מדמותה של השבת במרחב הציבורי ועד ממכר טרף, הם הראשונים לצאת בתוקף כנגד עמדת הרבנים כולם. רק כשנוגע הדבר לעלייה להר הבית, הופכות לפתע המפלגות החרדיות לאורים והתומים שלהם, על-פיהן יישק דבר.

הנזק הגדול ביותר שעלול להיגרם, נובע דווקא מאותם אלה החוזרים ואומרים שעליית חברי הכנסת להר תוביל למהומות, שבעקבותיהן תופסק עלייתם של נציגי הריבון.

בתורת המשחקים, שזה אחד התחומים שאני עוסק בו בחיי המקצועיים, יש משמעות רבה לאותות שפעולותינו משדרות ל"שחקנים" האחרים הפועלים בשטח (ולפני שמישהו יתלונן על השימוש במילה "משחק" – בעגה המקצועית שלנו, משחק הוא כל מערכת של קבלת החלטות, בה התוצאה נקבעת על-סמך החלטותיהם של כל המשתתפים, והדוגמא המוכרת ביותר ל"משחק" כזה היא מאזן האימה הגרעיני).

זאב ז'בוטינסקי אמנם לא למד את תורת המשחקים, אך נראה שהוא הבין את עקרונותיה יותר מרבים אחרים, כשכתב במאמרו הידוע "קיר הברזל", שרק עמידה נחושה שלנו על עקרונותינו, תשדר לאויבינו כי אין בכוונתנו להתקפל, ורק כשזה יקרה, תיזנח תקוותם להשמידנו.

בתקווה לגאולה שלמה ולחידוש ימינו כקדם.
ד"ר עודד סושרד הוא דוקטור לסטטיסטיקה, ויו"ר פורום "מרחיבים שורות" בבית היהודי