הדתיים מקבלים במה

במשך 38 שנה היה פסטיבל עכו פסק זמן ממציאות החיים המורכבת, הקשה לעיתים, של העיר.

בימי חול המועד סוכות היה אפשר לפגוש ברחובות העיר הצפונית מופעי תיאטרון פרינג', תיאטרון שוליים שכל כולו בעיטה במוסכמות. ביניהם היה אפשר לפגוש ניחוחות תרבות תל-אביביים עדכניים, וגם תיאטרון שמאל פוליטי, שניפץ גם ערכים מקודשים ללא עכבות. עיריית עכו, ששיוועה לפרנסה ומבקרים, לא התערבה בתכנים, ובלבד שלא לפגוע בהצלחת הפסטיבל. כך התנהלו הדברים במשך שנים: עיריית עכו מצחצחת את הרחובות, המנהלים האומנותיים של התיאטרון קובעים את התוכן, ודוכני מיץ הרימונים עובדים שעות נוספות.

השנה הפסטיבל, המכנה את עצמו "תיאטרון אחר", יצדיק כנראה את השם בממד נוסף. בצעד נדיר הציבה הנהלת הפסטיבל קו אדום למנהל האומנותי, ופסלה את הצגתה של עינת ויצמן 'אסירי הכיבוש', שמתארת מחבלים פלשתינים עשוקים. בתגובה, המנהל האומנותי אבי גבסון בר אל התפטר, ארגוני האומנים הודיעו שהם מחרימים את הפסטיבל, והפסטיבל לתיאטרון אחר נותר ללא הצגות. המנהל האומנותי החדש, מוני יוסף, הוציא קול קורא לאומנים המעוניינים לנסות את מזלם מחדש ולהופיע בעכו. התוצאה היא שארבעה מופעי תיאטרון של אומנים דתיים ימלאו בעוד כחודש את מקומה של הברנז'ה הפגועה והאומנים הערבים שביטלו את הופעותיהם.

האם ההחלטה האמיצה של הנהלת הפסטיבל היא תוצאה של התחזקותה הסוציו-אקונומית והדמוגרפית של העיר, בהובלתו של שמעון לנקרי? האם זהו המקום המרכזי שתופסים אנשי הגרעין התורני החזק בעיר, או שמא הרוח הגבית משרת התרבות? נראה שכל התשובות נכונות.

"עכו היא ברומטר של המדינה", אומר אלברט בן שלוש, מנכ"ל הפסטיבל ב-18 השנים האחרונות. "המדינה מתפתחת - העיר מתפתחת, אנחנו חיים את החברה הישראלית. זה משפיע בכל דבר". לדברי בן שלוש, הדו-קיום בעכו הוא סוד הצלחתה, וגם המשבר הנוכחי אינו מבשר על סדק ביחסי היהודים-ערבים. "ועדת ההנהלה, כולל הנציג הערבי שבה, סברה שההצגה 'אסירי הכיבוש' היא פרובוקטיבית ומסכנת את הדו-קיום. זו הצגה שתומכת במחבלים ואויבים של המדינה, ועלולה לעורר מתחים. המנהל האומנותי מחויב למנוע הזדהות עם אלימות וטרור, והבהרנו לו את זה. ההצגה, אגב, לא נפסלה, כי היא עוד לא התקבלה בכלל. היה היצע שנדרשנו לבחור מתוכו, וביקשנו שלא יבחרו בהצגה המסוימת הזו".

האומנים וארגוניהם יצאו למלחמה כאמור, אך ההנהלה לא נשברה. "אני חייב לציין את שרת התרבות מירי רגב, שלאורך כל הדרך מאז המשבר תמכה ועודדה אותנו ועמדה איתנו בקשר", מחמיא בן שלוש. "לראות איך שרה מתערבת בפרטים הקטנים זה תענוג. בכל אופן, לא אלמן ישראל. להפתעתנו הרבה ניגשו קבוצות אומנים חדשות עם תוכנית מאוד מרגשת ומגוונת, שדנה בכל הסוגיות והשאלות הקשות של החברה הישראלית, ללא הסלקציה-מראש שעשה המנהל הקודם. סוף סוף אומנים דתיים מופיעים, ובעוצמה, בפסטיבל".

זה עדיין פסטיבל עכו, גם אם אין בו שום הצגה של יוצר ערבי?

"אם הייתה הצגה של ערבים היינו מחבקים אותה, הלוואי, אבל אין. בשנה הבאה אני מקווה שיהיו. מעכשיו יש תקנון חד-משמעי לפסטיבל עכו. כל מנהל אומנותי יהיה חייב לבחור רק באמצעות 'קול קורא' את ההפקות, נגמר הסיפור של חבר מביא חבר. ישבנו גם עם נציגי האומנים והסברנו להם שמנהל אומנותי חייב לשמור על החוק למניעת הסתה לאלימות וטרור. אז נכון, יש כאלה שלא מרוצים, והרבה אחרים שחוששים מפני החברים שלהם, אבל תדע לך שיש גם הרבה מאוד אומנים שסוף סוף מרגישים חופשיים ושמחים".

לדברי בן שלוש, ההתפתחות המתמדת של עכו וההשקעות בתשתיות בעיר העתיקה מביאים גם את האוכלוסייה הערבית, המהווה 30% מתושבי העיר, להבין ששקט ודו-קיום אמיתי עדיפים על פני אווירה לאומנית ומתחים פוליטיים. "עכו העתיקה מתרחבת מדהים. תושבים פתחו צימרים, חבר'ה צעירים פתחו מסעדות שף, פותחים עסקים. זה לא מה שחושבים. האוכלוסייה רוצה לשגשג. צריך לבוא ולראות בעיניים כדי להבין את המשמעות של השינוי".

אפשר גם בלי השמאל

'אסירי הכיבוש' הורדה מהבמה, ובמקומם יעלו ארבע הצגות של קבוצות תיאטרון דתיות, ביניהן תיאטרון נשי. אחת מהן עוסקת דווקא בגירוש יהודים מבתיהם. את ההצגה, שנקראת 'תיקון חצות', יצרו עמיחי חזן ועומרי ורבש. השניים הגיעו מהשומר הצעיר ומבודהיזם לגבעות איתמר, לחסידות ולתיאטרון.

חזן וורבש מנהלים ומשחקים בתיאטרון הילדים 'נקודה טובה', שמוכר להורים רבים בזכות ההצגה 'אבן הברקת' שרצה שנים ארוכות, ואותה הציגו מעל 1,000 פעם בשלל כיתות, כנסים ותלמודי תורה דתיים וחרדיים. חזן גדל בבית דתי, אך בגיל ההתבגרות פנה לבודהיזם ומדיטציות, אומנות ב'בצלאל' וחיפושי רוחניות במרחקים. בשירות הצבאי נוכח חזן שהרוחניות שעסק בה לא נוכחת באמת בחייו, והוא מצא עצמו בגבעות איתמר ובחיפושים פנימיים אחר ר' נחמן ור' שלמה קרליבך, ששבו את ליבו. באיתמר פגש את ורבש, קיבוצניק שלמד תיאטרון באיטליה, עד שהמאסטר שלו, אומן התיאטרון הרומני ג'רזי גרוטובסקי מטוסקנה, הציע לו להתחבר לתיאטרון דרך המקורות היהודיים שלו. ורבש לא ידע מה הם המקורות היהודיים שלו, וגרוטובסקי הגוי הגיש לו ספר של סיפורי הבעש"ט. זה היה קצה החוט שהוביל את ורבש אל התשובה והחסידות. השניים הקימו את 'נקודה טובה', ופעם אחת ויחידה בעבר הופיעו בפסטיבל עכו, בשנת 2009.

"עלינו לפסטיבל עכו עם עידו לוינגר והצגנו את 'טאטע', הצגה המתארת שלושה אנשים – דתי-לאומי, חוזר בתשובה חרדי, ומסורתי, שמחכים לרב, בהשראת דמותו של ר' אשר פריינד זצ"ל, כשלכל אחד יש בעיה משלו", מספר חזן. "תוך כדי המתנה, העולם הפנימי שלהם עולה ודווקא שם הם עוברים את החוויה של חיבור לעצמם דרך הכאב, שמרומם אותם להתחבר לה'. זו הייתה הצגה מאוד מיוחדת, לא קונבנציונלית, שלצעירים היה הרבה יותר קל להתחבר אליה מאשר לדתיים מהדור הישן, שנרתעים מהחסידות העמוקה של ר' צדוק הכהן ור' נחמן, שנוגעת בדברים הכי קיומיים ולא פשוטים. זה די זעזע חלק מהצופים, שמבחינתם חיים דתיים הם דבר פשוט ושלו, 'נורמלי' ככל האפשר".

אבל הזעזוע העיקרי נרשם בטקס הסיום של הפסטיבל, כאשר חילקו את הפרסים להצגה המבוססת על מאמריו של גדעון לוי על עוולות הכיבוש. "במהלך קבלת הפרס, אחד היוצרים של ההצגה הקריא תגובה שקיבל ממישהו בקהל, עד כמה הוא מתבייש להיות חלק מהמדינה הפשיסטית הזו שהוא חי בה", מספר חזן, "אני לא יודע מה עבר עליי, אבל עליתי לבמה, נטלתי את המיקרופון ואמרתי שזו בושה וחרפה שהמדינה מממנת פסטיבל שמדבר נגד הקיום שלה וצדקת דרכה. הייתה סערה כמובן, וצעקו עליי מימין ומשמאל, אבל אני חושב שזה היה חשוב".

כשחזן וורבש שמעו על המתרחש בפסטיבל השנה, הם החליטו להירתם לעזרה. "עכשיו, לאחר הסערה של עינת ויצמן, החלטנו להרים את הכפפה ולעשות יצירה יש מאין, ולו כדי להוכיח שהתיאטרון, התרבות וחופש הביטוי לא נעצרים רק בגלל שמנעו מהשמאל הקיצוני להציג מרצחים כלוחמי חופש וגיבורים".

חזן וורבש כתבו יצירה, אבל התקשו למצוא במאי וצוות מקצועי, בגלל החרם שהוזכר לעיל. לבסוף נמצא להם אושרי מימון מהתיאטרון הדתי 'סצנה', וכשחקנים נבחרו אסף ליאל ושחר לב-אל, המוכרים לצופי ערוץ מאיר לילדים.

"'תיקון חצות' מספרת על גבעה בשומרון בלילה האחרון לפני שיהרסו אותה ויגרשו את תושביה", מספר חזן. "בהצגה הזו הצופים הם חלק מההצגה. כל הצופים הם בעצם תושבי הגבעה. הם מקבלים 'אישור תושב' בכניסה - לוודא שהם לא שב"חים – ומתיישבים ב'בית הכנסת' של היישוב, שם רב היישוב, הרב מנחם, מדבר עם האנשים על הכאב שלהם, ומודיע שיערכו 'תיקון חצות' אחרון ביישוב כזעקת השכינה וזעקת הפרידה שלנו מהמקום. ומחר בבוקר, הוא אומר, נעלה על האוטובוסים ונתפנה בשקט.

"הרב הוא תלמיד של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, והוא מדבר על הגאולה ותהליכיה. לעומתו יש את בנו, שובאל, איש מעשה, בעל כרם וחוות סוסים בגבעה, שלא מוכן לעזוב את מפעל חייו בלי מאבק. ברקע ישנו עוד בן, גיבור ישראל שקבור באדמת היישוב. האב ובנו מנהלים מאבק ביניהם, מערבים את הקהל בשיח, ועושים איתו 'תיקון חצות' - תפילה שהיא גם זעקה על החורבן והגלות וגם כמיהה לגאולה שלמה".

זו הצגה שהקהל הרחב יכול להתחבר אליה?

"זו הצגה על נקודת הכאב ולא על פוליטיקה, ומתחת לכל התחפושות כולנו בני אדם שקשורים לבית שלנו, לאבא שלנו, לקהילה שלנו, ורוצים לדבר בשפה של בני אדם. הייחודיות שלנו היא שאנחנו יודעים לדבר שפה שהיא גם מאוד דתית".

קשה לדעת כיצד ייראה פסטיבל עכו לתיאטרון אחר בעוד שנה, אולם היוצרים הדתיים והקהל הדתי, אם יצביע השנה ברגליים - עשויים מן הסתם להשפיע על התשובה.