סמוטריץ': להגיע להכרעה עם תקווהחזקי ברוך

חברים, שותפים ופעילים.

אחרי מאה שנות ניהול סכסוך, הגיע זמן ההכרעה!

לפני חמישים שנה, ממש למחרת מלחמת ששת הימים, החל חבר כנסת בודד אחד לדבר על הקמת מדינה ערבית ביהודה ושומרון. חבר כנסת בודד, ממפלגה של ח"כ אחד בלבד (אז זה היה מספיק כדי לעבור את אחוז החסימה...).

בבחירות של שנת 1969 קיבלה מפלגת 'העולם הזה', שבמצעה הופיעה הקמת מדינה ערבית, שני מנדטים בלבד - אורי אבנרי יבד"ל ושלום כהן ז"ל. שני מנדטים שנתפסו אז, ובצדק, כשוליים הזויים.
כשהם התחילו לנהל מגעים עם אש"ף, שהוגדר אז כארגון טרור, זו היתה עבירה פלילית. רבין התנגד אז למדינה פלשתינית ופרס לא חלם על חלוקת ירושלים. אפילו מפ"מ, המ' של מר"צ של היום, התנגדו אז לקיומה של ישות ערבית עצמאית ממערב לירדן. הערבים והקומוניסטים היו היחידים שתמכו בו.

אבל הוא לא נבהל. הוא הלך עם העקרונות שלו, ואלו הפכו בתוך שנים מעטות לנחלתם של חלקים הולכים וגדלים בהנהגה הישראלית. תחילה בשמאל, ובהמשך למרבה הצער גם בימין, שאיבד במידה רבה את האמונה בצדקת הדרך ונגרר לרעיון שתי המדינות.

תראו את התהליך שעבר על הימין. כשאני הייתי בכיתה ט' קיבלנו כולנו מכות כשהשתתפנו בהפגנות נגד הסכמי אוסלו. הפגנו אז נגד תכנית האוטונומיה של רבין, שבעצמו עדיין התנגד למדינה ערבית של ממש.
השאר היסטוריה.

נכון להיום, 25 שנה לאחר מכן, למעט היושבים באולם הזה, אין אף מפלגה בכנסת שלא יישרה קו, במוצהר או שלא במוצהר, עם רבין והסכמי אוסלו. אין אף מפלגה שמאמינה שאפשר לסיים את הסכסוך הזה מבלי לאפשר הגדרה עצמית של ישות לאומית ערבית ביהודה ושומרון, יהיו שמה והגדרתה של הישות הזו אשר יהיו. לא יקום ולא יהיה!

היום, כאן בחדר הזה, אנחנו מתחילים בעזרת ה' לסובב את הגלגל הזה לאחור.

זה יכול לקחת קצת זמן אבל זה יקרה.
זה יקרה כי זאת האמת. זה יקרה כי זה כורח המציאות.
זה יקרה כי זה מה שעם ישראל רוצה.

זה מה שהוא רצה לפני חמישים שנה כשהוא הוקיע את אבנרי וחבורתו וזה מה שהוא רוצה גם היום. פשוט 30 שנה הוא לא שמע את הרעיונות האלה. מישהו כיבה לו את הסנסורים. מישהו אמר לו מה מותר לחשוב ומה אסור לחשוב.
זהו. זה נגמר. אנחנו חוזרים היום ומדליקים את זה מחדש וזה חוזר ונעור.

אני מאמין בכל מאודי שהחברה הישראלית בשלה לחשיבה מחודשת. היא נואשה מחזיונות תעתועים ומקסמי שווא, והיא כמהה לחזון אחר - מאמין ובוטח יותר, שמתחבר מחדש לעצמו, לערכיו, ולאלוקיו. כזה שמפיח רוח ונוסך תקווה. כזה שמרים את הראש וזוקף את הקומה, שמרים את הכבוד והגאווה הלאומית שלנו, כזה שמפסיק לייסר את עצמו ולהרגיש שהוא לא בסדר כלפי הערבים.

אנחנו טובים וצודקים ומוסריים יותר מכל עם אחר. מפעל התחיה הלאומית שלנו הוא הצודק והמוסרי ביותר שהתרחש בעולם במאות השנים האחרונות.

מותר לנו להרים את הראש, לנשום עמוק, לחייך בשמחה, להשיל מעלינו את רגשות האשם ונקיפות המצפון ולצאת לדרך חדשה.
עם ישראל אוהב את ארץ ישראל.
עם ישראל רוצה שלום וביטחון.
עם ישראל רוצה כבוד לאומי.

זה יתחיל בלהחזיר את הימין לעצמו, לעקרונות היסוד שהיו פשוטים כל כך אצלו עד לפני קצת יותר מעשור. וזה ימשיך ויתרחב בעזרת ה' לחלקים גדולים יותר ויותר בחברה הישראלית, שיתחברו לתוכן ולא פחות מזה לתקווה ולאופטימיות שיוצאים מכאן.

חברים,
התהליך שההנהגה הישראלית עברה בעשורים האחרונים חייב להילמד על ידי מי שמבקש להנהיג את מדינת ישראל: כוחו של רעיון, אמונה בו, הצבתו ונשיאתו על נס בהתמדה ובנחישות, להוביל אליו את העם. בלי חזון ברור ומעצב אין הנהגה. יש אולי שלטון אבל אין הנהגה.

ואנחנו איננו מבקשים הרי שלטון. אנו נקראים להנהגה!
הנהגה היא היכולת להוביל את המחנה במעלה ההר.

הנהגה זה משהו שעושים כשמציבים חזון, כשמניחים על השולחן השקפת עולם סדורה וברורה ומשתתים אותה על יסודות אינטלקטואליים ואידיאולוגיים עמוקים. כשמסמנים יעד ברור, גם אם רחוק, וחותרים בנחישות להגשמתו. האנרגיות שנוצרות בתהליך הזה ממגנטות אליהן עוד ועוד מעגלים ויוצרות תנועה שלמה לעבר היעד. זאת מנהיגות. לא התואר, לא התפקיד הפורמלי.

כמי שחשים חובה, שלא לומר כורח, להנהיג את עם ישראל ואת מדינת ישראל, אנחנו מציבים היום חזון ברור. נרים אותו אל-על בלי לגמגם ובלי להתנצל. נקרא עליו בשם ה', כי הוא הנותן לנו כח לעשות חיל, ונשנה בעזרתו את השיח ואת הנחות היסוד הרווחות בחברה הישראלית.

למעשה, החזון של 'תכנית ההכרעה' אינו חדש. אלו הן הנחות היסוד שעליהן הושתתה הציונות ובשמן הקימו כאן הסבים והסבתות שלנו את מדינת היהודים.

אלו העקרונות שהיו בסיסיים כל כך בימין עד לבלבולי השנים האחרונות:
• ההכרעה התודעתית שאנו מדברים עליה היא למעשה קיר הברזל של ז'בוטינסקי.
• הריבונות היא משהו שאנחנו מדברים עליו כבר זמן רב.
• ההתיישבות כמעצבת תודעה באמצעות קביעת עובדות בשטח היא האסטרטגיה שמובילה את מפעל ההתיישבות מראשית היווסדו.

כל אלו אינם חדשים. החידוש הוא בהצבתם של העקרונות הללו לא רק כאידיאולוגיה אלא גם כתכנית מדינית ריאלית, שמתכתבת עם המציאות ונותנת מענה בכל המישורים - הגיאו-פוליטי, הדמוקרטי, הדמוגרפי והביטחוני.

בכדי שהחברה הישראלית תאמץ אותם היא נדרשת להאמין מחדש בצדקת דרכה, במוסריותו של המפעל הציוני, בזכותנו על הארץ ובתוקף המוסרי שיש לנו להדוף כל תנועה שמתנגדת לנו.

איננו מהאו"ם ואיננו מניחים שיש כאן שני נרטיבים שווים בצדקתם. בסכסוך הזה יש צד אחד צודק וצד אחד שחותר תחת קיומה של ישראל כמדינה יהודית. זה היה פשוט לבן גוריון ולמי שבאו אחריו וזה ישוב להיות פשוט לציבור הישראלי כשתהיה הנהגה אמיצה שתחזור לומר ולעשות את זה.
זאת הבשורה שיוצאת מכאן.

אני פונה מכאן, מעל הבמה הזו, ליו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן ולתושבים הערבים ביהודה ושומרון. עם ישראל אינו רוצה לאחוז בחרב. אך כדי להגן על עצמו ועל שאיפתו הלאומית הוא יהיה הראשון לעשות בה שימוש נחוש, חד ומנצח. אתם, שכנינו הערבים, צריכים ללמוד היטב את התכנית שקיבלנו היום. היא חשובה מאד גם לכם. שכנות טובה, עם זכויות ואיכות חיים עבורכם ועבור הילדים והנכדים שלכם תוכל להיות לכם רק לאחר שתיפרדו מהאשליה לממש את השאיפות הלאומיות שלכם כאן בארץ ישראל.

ברגע שתבחרו בזה תוכלו ליהנות לצידנו מהשפע הגדול שמביאה מדינת ישראל לאזור כולו.
הכריעו גם אתם!

שנה טובה ותודה רבה!