מלחמת הכשרויות – אידאל ופשרות

בתנועת 'נאמני תורה ועבודה' רואים בפסיקת הכשרות של בג"ץ צעד של התקדמות גם אם לא פתרון אידאלי: מצטמצמת יכולת ההטעיה.

שמעון כהן , כ"ג באלול תשע"ז

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: yaakov Naumi/Flash90



טוען....

בג"ץ קבע שבית עסק יוכל להיחשב כשר גם ללא תעודת הכשר של הרבנות. עסק יוכל להציג את עצמו ככשר במידה ויצהיר על כך שאין בידו תעודה של הרבנות אך הוא מקפיד על כללי הכשרות.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת 'נאמני תורה ועבודה' שהיו חלק מהתהליך המשפטי בבג"ץ מתוקף הגדרתם כידידי בית המשפט.

בראשית הדברים נשאל פרנק אם משמעות הפסיקה של בג"ץ אינה מסבכת ומסרבלת את היכולת להבין איזו כשרות יש והיכן, שכן ההנחיה כעת היא שכל בית עסק יכתוב את הסטנדרטים ההלכתיים שבהם הוא עומד, והציבור אינו בקי בכך דיו. לדבריו אכן זה "קצת מייגע, אבל בית המשפט חיפש את הדרך לאזן בין עובדת המונופול של הרבנות על הכשרות לבין העובדה שלא סביר שאדם שומר תורה מצוות לא יוכל לומר את האמת ללקוחות שלו, שהוא שומר כשרות".

באשר לסירבול הצפוי בשלטי החנויות אומר פרנק כי הא מניח ש"אף אחד לא הולך לקרוא רשימה של פרטים, יירשמו העקרונות ואת השאר אדם יוכל להשלים לבדו. הכלל העקרוני הוא חשוב כי הוא אומר שמאפשרים לצרכן לבחור לבד על מה הוא מקפיד ועל מה לא, ואנחנו אומרים שיעשו את זה ללא הונאת הציבור ולכן לפחות יצוין שאין לך תעודת כשרות של הרבנות".

על הצעת הכוכבים שהועלתה בעבר, ולפיה במקום פירוט מבלבל יהיו מספר כוכבים שיינתנו לכל בית עסק על פי רמת הכשרות שלו, ובהתאם יוכל לבחור הצרכן את המקום ממנו ירכוש, אומר פרנק כי אכן הצעה זו שהובלה על ידי השר בנט וסגן השר בן דהן היא אחת מכמה הצעות שהועלו, אך למעשה מדובר במצב דומה למדי למציאות הקיימת שכן כעת ישנן תעודות המבטאות רמות כשרות שונות.

"המצב הקיים הוא לא טוב וגם הרבנות הראשית מקדמת מתווה לתיקון מערך הכשרות בעקבות לחץ של בג"ץ. יש קונצנזוס סביב זה שמצב מערך הכשרות הוא לא תקין". פרנק מציין בדבריו כי הבעייתיות מתחילה בהשוואת הכשרויות שכן לא ברור לאזרח הפשוט מה ההבדל בין כשרות בעיר כזו או אחרת ובפסיקתו בג"ץ הגביר את היכולת שלנו להבין במה מדובר. אם אני מבין מעכשיו אילו כללים נשמרים בבית עסק כזה או אחר זה הרבה יותר טוב ממה שהיה קודם. יש כאן מצב של שקיפות. זה אמנם לא המצב האידאלי אבל יש פחות הטעיה של הציבור".

באשר לחשש שהעלו נציגי הרבנות ולפיו המצב החדש ייצור בלבול בקרב הציבור הרחב שאינו בקי בדקויות ובניואנסים ההלכתיים, וממילא הדברים יובילו להטעיה, אומר פרנק כי מדובר ב" אמירה מאוד אבסורדית. הרב לאו עצמו אמר שיש מקומות שלא ניתן לסמוך על הכשרות שלהם, יש רבנויות מקומיות מסוימות שלא ניתן לסמוך עליהן. אז מה שהוא אומר זה שכיום מטעים את הציבור בחסות ומחר זה שבעל עסק יגיד על אילו כללים הוא שומר, זה מה שיגרום לבלבול? להיפך, הפסיקה הזו מחדדת את מניעת ההטעיה כשהיא דורשת לציין במפורש שאין לבעל עסק תעודה של הרבנות וכל אחד יחליט אם הוא סומך או לא".

על הצעת החוק שתנועתו מציעה הוא מספר: "המצב הנוכחי בעייתי. בית המשפט קיבל מצב קיים והיה צריך לפרש את המצב. יש הרבה צרכנים שלא יודעים מה כשר ומה לא ובאיזה מקומות. מה שאנחנו מציעים הוא שהרבנות תהיה הרגולטור ולא תבצע את ההשגחה אלא רק תוודא שההשגחה מבוצעת. היום יש פקחים שמפקחים על המשגיחים, אבל דו"ח המבקר גילה שמפקחים משבצים את עצמם כמשגיחים, כלומר הפיקוח לא איכותי. בעיה נוספת היא שאין צורך בכפילויות של השגחות, של רבנות ושל בד"ץ יחד".

מוסיף פרנק ומציין את הליקויים שהתגלו שנה אחר שנה בדו"חות המבקר, ולשם כך לטעמו יש לאפשר לרבנות הראשית להיות הרגולטור שיעניק את רישיונות הפיקוח לגופים פרטיים כדוגמת 'רבני צוהר', 'כושרות' או כל גוף אחר.

על כך נשאל פרנק אם כוונתו היא לרגולטור שיוודא שהמשגיח עומד בקריטריונים שהוא עצמו קבע או שמדובר ברגולטור שגם קובע בעצמו את הכללים והקריטריונים. על כך הוא משיב: "האידאל הוא שכל אחד יקבע את הסטנדרטים של עצמו והרבנות רק תוודא שאתה עומד בסטנדרטים שהצהרת עליהם, אבל אנחנו מבינים שצריך לתת לצרכן משהו נוסף, ולכן הצענו שיהיה סטנדרט בסיסי שבו צריכים לעמוד ומעליו כל גוף יוסיף את ההקפדות שלו ויושגח שהוא עומד בסטנדרטים שקבע לעצמו".

פרט נוסף שהוא מזכיר ואמור להיות תחת פיקוח ואחריות הרבנות הוא החובה של גוף משגיח לשלוח את אנשיו גם למקומות מרוחקים במידה והם כלולים באזור בו הם משגיחים.

לקראת סוף הדברים נשאל פרנק אם להערכתו העובדה ששני השופטים שהתנגדו להכרעת בג"ץ, רובינשטיין וסולברג, הם השופטים הדתיים אינה מלמדת שגם בבית המשפט מי שרגיש יותר לתחום ואכפת לו מהנושא מודע גם בעייתיות ובהתאם גם התנגדותו.

פרנק אינו מקבל את הקביעה שבשאלה ומציין ש"השופט רובינשטיין הוא שהוביל פסק דין מקביל שצוין בפסק הדין הזה והיה הרבה יותר אקטיביסטי מהפסק הזה שנותן פתח לבעל עסק להגיד שהוא שומר על ההלכה, אבל בבג"ץ הגינות שלטונית הכריח השופט רובינשטיין את הרבנות לבצע את מהלך התיקון וקבע צו לנתק יחסי משגיח-מושגח. זה לא נוגע לכיפה אלא תלוי בסוגיה. השופט סולברג נוטה לשמרנות משפטית ונוטה יותר לכבד את לשון החוק המקורית והשופטים האחרים פחות".