"התערבות בג"ץ פוגעת קשות במעמדו"

הפעיל החברתי חרדי-ישראלי, עו"ד רוזנבלום, מבקר את התערבות בג"ץ בסוגיות חברתיות פוליטיות כדוגמת גיוס חרדים: בג"ץ פוגע במעמד עצמו.

שמעון כהן , כ"ב באלול תשע"ז

ארכיון
ארכיון
צילום: Yonatan Sindel/Flash90



טוען....

בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס עורך הדין יחזקאל רוזנבלום, פעיל חברתי חרדי ישראלי לסערת החלטת בג"ץ לראות בחוק הגיוס חוק מפלה שיש לשנותו בתוך שנה.

את דבריו פותח עו"ד רוזנבלום בתיאור המורכבות שבחיי מדינה המשלבת בה ציבורים בעלי תפיסות שונות. "מערכת היחסים בין המדינה לציבור החרדי לא החלה כעת אלא עוד ערב קום המדינה. עם ישראל עומד בפני משימות היסטוריות רבות והוא צריך לחלק את הקשב שלו בין הדברים. אחרי השואה האיומה היה עולם שמם, עולם התורה חרב והיה צריך לקומם אותו מהריסותיו. היה צריך גם להתמודד מול שבע מדינות ערב שביקשו לחסל אותנו. כל שבט בעם פנה למלא תפקיד והציבור החרדי הפיח רוח בגחלים של אותו לפיד הדורות, לפיד קיום התורה כלוז של העם היהודי, באופן יפה מאוד וטוב מאוד. אחרים עשו דברים חשובים אחרים כשהקימו מדינה צבא וכלכלה. יכול להיות שהגיע הזמן לערבוב. אנחנו כיום יותר חזקים וכך גם עולם התורה, וניתן לחשוב על הסדרים חברתיים אחרים, אבל זה לא עניין שיפוטי. זה עניין להסדרים חברתיים שהם אולי פוליטיים ולכן צריך לטפל בהם במערכות הפוליטיות".

עו"ד רוזנבלום מציין כי במסגרת ההתקרבות והשינויים שחלו התקיימו דיונים משותפים שהובילו להסכמה אותה יכולה החברה בישראל להכיל, ואין מדובר בתהליך שיתקיים בשנה או שנתיים אלא מדובר בתהליכים הנמשכים דורות. במציאות שכזו, אומר רוזנבלום, בית המשפט אינו יכול לקצר תהליכים ולאכוף עמדות חברתיות, "בית משפט יורה לעצמו ברגל, כי כשבית המשפט, כמו כל מנהל, נותן הוראה שלא ניתן לעמוד בה המעמד שלו נפגע".

עו"ד רוזנבלום נשאל אם אין מקום להבין את ההתערבות של בית המשפט בסוגיות מעין אלה לנוכח העובדה שהיה מי שעתר לבית המשפט ותבע שוויון בפני החוק, וכשמגיעה תביעה לכאורה לא ניתן להתעלם ממנה. במענה הוא מזכיר כי "במדינת ישראל יש קבוצות אוכלוסייה נוספות שלא משרתות בצבא ולא דורשים מהם שוויון. יש בדואים שמי מהם שלא מתנדב לא קוראים לו, ועוד לא דיברנו על הערבים. כשמדברים על השוויון צריך להסתכל במבט רחב. בנוסף, התהליכים שעליהם מדברים הם ארוכים ואכן יש שינוי והתקדמות. יש הרבה חיילים חרדים והצבא לומד להתמודד עם מציאות של חיילים חרדים ומצמיח מפקדים, אלו לא דברים של מהיום למחר. זה ניסיון לדחוק פיל לחנות חרסינה".

ואולי, נשאל רוזנבלום, יש גם למנהיגות החרדית אחריות להתפתחויות האחרונות, שכן בסערת ההתקפות האלימות של קיצוני המגזר החרדי נגד החיילים החרדים לא נשמע קולם, ובכך אולי גררו מנהיגי החרדים את השיח למחוזות דווקאיים. תובעי השוויון בנטל סבורים שאם ההנהגה החרדית מגבה בשתיקה את תוקפי החרדים המתגייסים הרי שיש להציב מולם עמדה דווקאית תקיפה בדמות החלט בג"ץ.

רוזנבלום משיב ואומר: "אני לחלוטין מסכים לגינוי כלפי המנהיגים שלא נקטו במעשים ובפעולות כדי למגר את התופעה המבישה הזו. באופן אישי הופעתי בפני ועדות שונות בכנסת שעסקו בעניין והבעתי מחאה ברורה. אנחנו רואים שגם המשטרה נוקטת בפעולות מסוימות. זה אולי מעט מדי ומאוחר מדי, אבל טוב יותר מכלום. עם זאת אני לא חושב שלבית המשפט צריכה להיות אמירה בהקשר הזה. גם אם יש קיצוניים שמכניסים אצבע בעין, זה עדיין חלק מהדיאלוג החברתי ולא חלק מהדיאלוג המשפטי. יש קיצוניים לכאן ויש לכאן והרוב נמצא באמצע".

"ההתערבות של בית המשפט בהסדרים חברתיים היא לא דבר חדש. כשמישהו לא מצליח לשכנע את הצד השני יש לו שחקן חדש שובר שוויון, בית המשפט, שיוציא עבורו את הערמונים מהאש. זה פוגע קשות במעמדו של בית המשפט ובאמון שהציבור רוחש לו. הציבור כבר לא אומר שיש שופטים בירושלים, אלא שיש עמדות של שופטים ועמדותיו שלו אינן פחותות משל השופטים".

מוסיף רוזנבלום ומדגיש: "לגיטימי שהעותרים יעתרו כי הם בעלי אינטרס, אבל בפסק הדין רואים שהשופטים כמעט ולא נשענים על אמירות משפטיות אלא על אמירות של השקפת עולם, שהיא לא טובה יותר מזו של כל אדם אחר. שמו אותו להיות שופט עליון בגלל הידע המשפטי ושיקול הדעת המשפטי שלו ולא בגלל עמדה חברתית. קולו בסוגיות כאלה שווה לקולו כל אחד אחר. לא הוגן שהם משתמשים בכסף של המשכורות שהם מקבלים מאיתנו כדי לכפות את דעתם האישית הפרטית והלא משפטית עלינו".

עם זאת שב רוזנבלום אל חלוקת המשימות בחברה הישראלית ומשווה אותה לחלוקת המשימות בכל משפחה: "בכל תקופת חירום כל אחד מתגייס לעשות כפי יכולתו. באותה מידה שהציבור החרדי צריך לקחת חלק במערכות המדינה, אני מצפה שהצבור הכללי ייקח אחריות על היהדות שלו ועל היהדות שלו, מה שעד היום עשה הציבור החרדי".

על דבריו אלה נשאל רוזנבלום אם ההגינות אינה מחייבת להודות שבכל פעם שניסה גורם חילוני להביע עמדה יהודית על פי פרשנותו ותפיסתו הוא נדחה על ידי הציבור החרדי בזלזול שמשמעו שהזהות היהודית והתורה אינם של עם ישראל כולו אלא של מגזר זה בלבד. רוזנבלום עורך בתשובה הפרדה בין יחסם של גורמים ואישים שונים לזהות היהודית, קובע ששולמית אלוני המנוחה הוציאה את עצמה מהשיח הזה בהיותה מחבקת את הקהילה הרפורמית, ואולם עם זאת הוא מוסיף "תן לי הרבה יוסי שרידים במובן המחויבות הערכית להיותם יהודים ואשמח להתווכח איתם על מה זה להיות יהודי".

באשר לעתיד המאבק המתעורר הוא אומר: "אנחנו ברוטינה. יש כאן נשיאה שמותירה מורשת לפני פרישה, כפי שעשתה קודמתה, הנשיאה בייניש, שפסיקתה האחרונה הובילה לחוק הנוכחי. אני מסופק אם יש כאן יותר מאמירה שיש רצון שתהדהד, כי יהיה חוק חדש ונגיע לקראת הבחירות הבאות, ויש כאן דלק לקיצוניים משני הצדדים להתלהם לפני הבחירות הבאות. הנשיאה כאן קבעה סדר יום לבחירות הבאות, סדר יום שיתאים למנהיגות הפוליטית חרדית ולמנהיגות הפוליטית האנטי חרדית והגורמים המרכזיים ושפויים הם אלה שיצאו ניזוקים מההחלטה הזו, אבל המים יזרמו ויהיה חוק חדש וגם עליו יהיה בג"ץ וכן הלאה...".