מחיר הפרהסיה - דעה

אפשר להתדיין סביב השאלה האם גואטה מייצג כהלכה את מטרותיה של סיעת ש"ס. ברגע שהמרחב הפרטי הופך לציבורי זו כבר בעיה

בן שאול , כ"ג באלול תשע"ז

יגאל גואטה
יגאל גואטה
צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

לא מעט חרדים ודתיים הרימו גבה בשנה האחרונה לנוכח מאבקי המפלגות החרדיות על עבודות הרכבת הממשלתיות בשבת.

הרי עבודות ממשלתיות בשבת תמיד התקיימו במינונים מצומצמים ותמיד יתקיימו. מה נשתנתה שנה זו מקודמותיה.

התשובה פשוטה: ברגע שחילולי השבת הממשלתיים מקבלים פומביות – קדושת השבת נפגעת. ברגע ששרי ממשלה מתכננים ומקדמים בריש גלי עבודות רכבת לשבתות וחגים – השבת מחוללת. אין דין חילול שבת במרחב הפרטי כדין חילול שבת במרחב הציבורי. הפרהסיה היא הבעיה.

אף אחד לא באמת חשב בסיעת ש"ס ומחוצה לה שחבר הכנסת יגאל גואטה מסגל לעצמו בשגרת חייו הפרטיים אורח חיים סגפני על פי ד' אמות של חסידות. מטרת הצנחתו של ח"כ גואטה לש"ס ערב כינון הקדנציה הנוכחית היתה הרצון לגייס קהלים חדשים מחוץ למפלגה, קהלים מסורתיים שאינם מקפידים על קוצו של יו"ד על כל ד' חלקי שולחן ערוך.

בעבר דרעי עצמו הצליח לסחוף המונים בעזרת הצ'ארם האישי. מאז חזרתו פג הקסם. אריה דרעי נזקק לעזרים חיצוניים. גואטה היה המענה המושלם. כמעט מושלם.

דרעי כנראה לא לקח בחשבון את הפה הגדול של גואטה. אולי דווקא לקח בחשבון אך סבר שיוכל לשלוט בו. מה שהפיל את גואטה על הקרשים בסיפור השתתפותו בנישואי אחיינו המשתייך לקהילת הלהט"בים לא היתה ההשתתפות עצמה שבכלל אירעה עוד בטרם היה חבר כנסת אלא הפטפטת המיותרת וההתרברבות ב'גלי צה"ל' אודות הרוח הליברלית המאפיינת את משפחתו.

אפשר להתדיין ולהתחבט בשאלה האם ש"ס, הנחשבת ליותר פלורליסטית מיהדות התורה, יכולה להכיל בתוכה מחוקק כיגאל גואטה ובאותה מידה שאפשר להתדיין סביב השאלה האם חברי כנסת ושרים אמידים בעלי נכסים יכולים לייצג את השכבות החלשות. כל עוד הדברים נעשים במרחב הפרטי הדיונים ימשיכו להתנהל בחדרי חדרים. ברגע שהם מקבלים פומביות – זו כבר בעיה.

הסערה הציבורית הראשונה בקרב קהלים בציונות הדתית אודות מידת דתיותו של נפתלי בנט פרצה לא מעט שנים אחרי שהפך למייצגה הבולט של הציונות הדתית, רק כאשר הביע תמיכה פומבית בדוברת שלו השייכת לקהילת הלהט"בים. רגע לא לפני. נכון, הפרהסיה.

מהסיבה הפשוטה הזו רוב חברי הכנסת משתדלים לא להעניק ראיונות בנעלי בית ובשל הרצון לשמר את המרחב הציבורי סטרילי וחף מכל מבוכות בזירה האישית. חז"ל כבר טבעו את הכלל הידוע לפיו מוות וחיים ביד הלשון. יש חבר כנסת אחד שפחות מקפיד על כך. קוראים לו אורן חזן. אחד יחיד ולא מיוחד.