"אף ערוץ לא עומד בהתחייבויות. לחלט ערבויות לערוצים שלא מחזיקים את הראש מעל המים זה לא הפתרון" - מילים אלה נאמרו על ידי יפעת בן חי שגב, יו"ר המועצה לכבלים ולוויין, בנוגע לערוץ 'הלא TV', ערוץ בשפה הערבית, כאשר היה במשבר. אותה בן חי שגב המליצה לפני כשבוע לחלט את הערבויות של ערוץ 20 מפני שלא עמד בתנאי הרישיון שלו, ולמעשה איימה בסגירתו. מדוע ערוץ אחד כן וערוץ אחר לא?
זו לא הפעם הראשונה שאנחנו עדים למוסר כפול ואפליה שכזו. לפני חמש שנים עמד ערוץ 10 בפני משבר קיומי משום שהפר את תנאי הרישיון שלו וצבר חובות של 60 מיליון שקלים. ערוץ 10 זכה להתגייסות כוללת ובלתי רגילה לטובתו, כשאפילו ערוץ 2, המרוויח העיקרי מקריסתו, חש לעזרתו. המשבר הסתיים בכך שהרשות השנייה, הרגולטור האמון על ערוץ 10, ויתרה לו על חובותיו למען הגנה על חופש הביטוי.
אז איפה אותם קולות כעת, כשערוץ 20 במשבר? ייתכן שהם נעלמו משום שערוץ 20 לא מזמר במקהלה הראשית של ערוץ 10 וערוץ 2.
קשה להתעלם מהחמרת האכיפה הסלקטיבית נגד ערוץ 20, מהבעיה החמורה באופן הפיקוח ובעצם קיומו של הפיקוח. סגירת ערוץ תקשורת בישראל תיקח אותנו צעד אחורה בשמירה על תקשורת חופשית, ייצוג מגוון דעות וחופש בחירה אזרחי. ערוץ 20 הפר אומנם את תנאי הרישיון שלו, אך מלכתחילה נקבעו לו תנאים שרירותיים שלא מאפשרים לו לשרוד. שוק התקשורת במתכונתו כיום פגום מיסודו ושרוי תחת רגולציה דרקונית. מי שמבקש לקבל רישיון שידור עומד בפני מחסומים רגולטוריים נוקשים, ומי שכבר זכה לקבל את הרישיון המיוחל נתון תחת פיקוח כבד והתערבות בוטה בתכנים המורשים לשידור. האבסורד מתגבר כשמביאים בחשבון את העובדה שאף ערוץ תקשורת בישראל לא עומד בתנאי הרישיון שנקבעו לו, ולכן יש צורך ברפורמה מקיפה. על כן יזמתי את הצעת החוק לפתיחת שוק התקשורת בישראל, אותה אגיש בתחילת מושב הכנסת הבא.
ח"כ שרן השכל
ליכוד