התנגד למחוות לפלשתינים עד השבת האזרחים וחללי צה"ל. בנט השבוע
התנגד למחוות לפלשתינים עד השבת האזרחים וחללי צה"ל. בנט השבועצילום: אלכס קולומויסקי

השליח האמריקני ג'ייסון גרינבלט הסתובב כאן השבוע, בעיקר בצד הפלשתיני, כדי לעסוק בפרויקטים כלכליים והומניטריים למען תושבי הרשות. אבל אפילו הוא לא שיער בתחילת השבוע שסופו יהיה בכך שכל המאמצים שמשקיע הצד האמריקני בחידוש המגעים לשלום, ייגמרו בהצהרת קבינט שמסנדלת את כל התהליך. החלטת הקבינט בסופו של הדיון בעקבות הסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס, הציבה שורה של תנאים שספק אם אפילו אחד מהם יצליח להתקיים.

את מרב הקרדיט להחלטת הקבינט יש לזקוף לזכותו של השר נפתלי בנט, שהשתמש בשיטה שעובדת על ראש הממשלה שוב ושוב. השיטה די פשוטה, ואפילו גלויה לעין המיומנת – בנט מוציא בזמן הנכון הצהרה ימנית לוחמנית, דבר שגורם לנתניהו להוביל להחלטה שתעקוף את בנט מימין. בשורה התחתונה במאבק מי הכי ימני אולי נתניהו ניצח השבוע, אבל בנט השיג את המטרה המדינית שהוא רצה.

המהלך עצמו התרחש ביום שני, אז התכנס הקבינט לדיון. על פי גורמים מדיניים, בישיבה שהתקיימה בבוקרו של יום שני אמר ראש הממשלה כי ישראל אומנם לא תנהל מגעים מול ממשלה משותפת לחמאס ופת"ח, אך גם אינה מתכוונת לנתק את קשריה עם הרשות הפלשתינית, כפי שדרש השר בנט בתחילת השבוע. עוד נאמר בישיבה, על פי הגורמים, כי ישראל מתכוונת לבחון את הפיוס לאורך זמן כדי לבדוק האם הוא מסייע לאזרחי עזה מבחינה הומניטרית. עם זאת, הישיבה הסתיימה מבלי שהתפרסמו החלטות רשמיות.

למרות רוח הדברים הפושרת, בנט לא הוציא תגובה אחרי הישיבה. עם זאת, כעבור כמה שעות הוציא הודעה ובה פירט את התנאים שלדעתו צריכים להתקיים כדי לנהל מגעים עם הרשות, שאותה אף הגדיר כ"ישות טרוריסטית". "אין לנהל מול הרשות משא ומתן, אין להעניק לה מחוות עד להתקיימות התנאים: השבת האזרחים וחללי צה"ל לישראל, התפרקות כוללת מנשק ואימוץ תנאי הקוורטט", אמר בנט לפני הישיבה.

היו מי שהופתעו מהתגובה המאוחרת, אלא שבנט כיוון לישיבת ההמשך של הקבינט, שהוא ידע כי תתקיים שעות ספורות אחר כך. בסופה של ישיבת ההמשך יצאה הודעת ההחלטה הרשמית, וזו אכן כללה בסופו של דבר את התנאים שהציב בנט.

בנט, יש לציין, היה זה שמראש עורר את השיח בנושא, כשכבר במוצאי שבת אמר כי לאור ההסכם עם חמאס יש להתנתק מהרשות הפלשתינית, שוב על פי אותה גישה, לפיה כדי לגרור את נתניהו להשתתף בשיח הזה, גם אם לא בקולו ממש, אלא רק בתוך חדרי הקבינט הסגורים.

דרך השלום

האמריקנים בינתיים שותקים ביחס למצב החדש שנוצר בין ישראל לרש"פ, אך אין לטעות שמדובר בהלם מהמהלך הישראלי. בארצות הברית בסך הכול מחשבים מסלול מחדש. ישיבת מועצת התכנון העליונה והאישורים ליחידות הדיור בבית אל וביישוב החדש לאנשי מגרון ועוד, לצד ההתבטאות הברורה והחדה של הקבינט, אולי יחייבו אותם להיצמד לאחת הכוונות המקוריות שלהם - להתחיל בפרויקטים כלכליים משותפים, ורק אחר כך להביא לפגישה של ממש בין הצדדים.

גורמים בממשל אומרים שהניסיון הפלשתיני ליצור בצד האמריקני את הרושם שישראל מנסה לפגוע בהסכם הפיוס, לא באמת מצליח. האמריקנים, יש לציין, יודעים בדיוק עם מי יש להם עסק. אחד ממקורביו של גרינבלט אמר לא מזמן כי האמריקנים מודעים לעובדה שאבו-מאזן מחפש כל תירוץ אפשרי כדי להתחמק ממשא ומתן, בזמן שבחוץ הוא כמובן מדבר אחרת. זה גם היה ניכר במפגשים שקיימו האמריקנים עם אבו-מאזן ואנשיו ברמאללה ובבית לחם.

מי שקיווה למפגש פסגה בחורף, יכול לאפסן את החליפות. זה לא אומר שהניסיונות ייפסקו. גרינבלט ימשיך לנסות ולתווך, וסביר להניח שטראמפ, שרוצה מאוד לרשום על שמו הישג בזירה הישראלית-פלשתינית, ינסה להפעיל את כוחו כדי לשכנע את ישראל להתרכך. כשחמאס ברקע זה יהיה קשה יותר גם מצד טראמפ לבוא לנתניהו בדרישות, אבל האמריקנים יכוונו בזמן הקרוב לפן הכלכלי ולרווחת אזרחי עזה.

בוושינגטון רק מקווים שדרך השלום שלהם לא תהיה כמו דרך השלום בתל אביב - רחוב ארוך שבסופו בית עלמין גדול.

לא ממהרים לפרוש

ארצות הברית הפתיעה באופן מוחלט את ישראל עם ההצהרה של הנשיא טראמפ, לפיה ארצו תפרוש מאונסק"ו בגלל הנטייה האנטי-ישראלית הבולטת של הארגון. בירושלים לא ממש ידעו על הכוונה לשחרר הצהרה כזו, אבל כמובן שבירכו עליה בשמחה ואף הודיעו כי יחלו בהליכים כדי להצטרף למהלך האמריקני.

המהלך היה מפתיע כפליים, משום שהוועד המנהל של אונסק"ו החליט בצעד יוצא דופן לדחות את הדיון בכל ההצעות האנטי ישראליות, לאחר שהמדינות הערביות הבינו שחל שינוי לטובת ישראל ביחסי הכוחות.

האם ההודעה האמריקנית היא הפתעה טובה? לא בטוח. טראמפ הציב כיעד לפרישה את התאריך 31 בדצמבר 2018. זאת אומרת שהמהלך לא יקרה מחר וגם לא בסוף השנה האזרחית הקרובה, אלא רק בעוד שנה ורבע לערך. זה הרבה מאוד זמן במושגים דיפלומטיים, מה שאומר שמדובר בהצהרה חשובה, אבל מהסוג שאין שום ערובה שתתקיים.

ועדיין, באונסק"ו הבינו את המסר שוושינגטון העבירה. אחרי שהיה ברור כמעט לגמרי שהמועמד מטעם קטר, עבדול עזיז אל-קווארי, הוא זה שייבחר להיות המזכ"ל הבא של הארגון, המצב התהפך. בכל סיבובי הבחירות עד לגמר גבר נציג קטאר בפער ניכר על מתחריו, והנציגים הפלשתינים שמו את יהבו על אחד מארבעת המועמדים הערביים, הגיעה החלטתו של טראמפ וטרפה את הקלפים על קו הגמר. התוצאה העידה יותר מכול על השפעת המהלך: נגד כל הסיכויים, אודרי אזולאי, יהודייה שגאה ביהדותה אשר שימשה כשרת התרבות של צרפת, היא המזכ"לית הנבחרת.

בינתיים בישראל לא הודיעו לאונסק"ו על פרישה סופית, וגם לא ממש יזדרזו להודיע. המצב בארגון עשוי להשתנות, ובחירת אזולאי יכולה לקדם עוד יותר את האינטרסים הישראליים. טריקת דלת היא פתרון קל, אבל המלחמה מבפנים שניהלה המערכת המדינית, הדיפלומטיה הישראלית, משרד החוץ ושגריר ישראל באונסק"ו כרמל שאמה הכהן הביאה להישגים משמעותיים בשנה האחרונה.

נכון, התקבלו החלטות אנטי-ישראליות, אבל היה ניכר שיש שינוי מגמה, שיותר מדינות מבינות את הנרטיב הישראלי. האם כדאי לוותר על כל זה? ישראל נתונה בין הפטיש לסדן. אם ארצות הברית תפרוש בסופו של דבר, לא תהיה לה ברירה אלא לפרוש גם. אם ארצות הברית תישאר, כנראה שגם ישראל תישאר. גורם מדיני אומר לנו כי 'אם נתניהו באמת רוצה להראות את ההישגים הישראלים בזירה הדיפלומטית, עדיף להישאר באונסק"ו כדי לקצור את פירות המאבקים הקשים שהתנהלו בשנים האחרונות שם".

היו"ר מדבר – כולם שותקים

אי אפשר לסגור את השבוע הזה בלי לדבר על תופעת אבי גבאי. די ברור מה הוא מנסה לעשות - להציע עמדה מתונה יותר שתוכל לאפשר למצביעי ליכוד מאוכזבי נתניהו להצביע בעד העבודה, מפלגה ששומרת על שקט יחסי, למרות הדברים שאמר בימים האחרונים.

תזכורת: גבאי אחראי למשפט "לא אפנה התנחלויות במסגרת הסכם עם הפלשתינים", וגם להצהרה שמפלגתו לא תשב בשום מצב באותה ממשלה עם הרשימה המשותפת. עוד? "אנחנו יותר חזקים מהערבים. אנחנו לא צריכים לפחד מהם - הערבים צריכים לפחד מאיתנו", גם זו אמירה של גבאי. ועוד אחת חשובה: אין פרטנר בצד הפלשתיני. אם הרצוג היה אומר דברים כאלה יום אחרי יום, באינטנסיביות כזאת, אני לא רוצה לדמיין איזה לינץ' הוא היה עובר במפלגתו. אצל גבאי, משום מה, התגובות פושרות. ציפי לבני שותקת, כי בבליץ התקשורתי האחרון יו"ר העבודה כבר הבטיח לה שריון. הרצוג שותק כי גבאי שמר על כבודו. מתמיה שרק ח"כ איציק שמולי קפץ בראש, וכל האחרים שבדרך כלל גועשים ורועשים - שותקים. היכן שלי יחימוביץ'? איתן כבל? האם מרב מיכאלי לא מגיבה בנושאים האלה? אגב, לפי דבריו של גבאי כדאי להם להתחיל לפחד. גבאי הקנה לעצמו זכות לשריונים, והוא מדבר בגלוי על ניסיון להביא את משה יעלון למפלגתו.

בימין מסתכלים על הצעדים של גבאי ומתאפקים לא לצחוק. יש מי שהגדירו אותו "שמאל בתחפושת", אחרים אומרים שהוא יכול להבטיח הרבה, כי ברור שכל עוד נתניהו בסביבה הסיכוי שלו להיות ראש ממשלה נמוך, ואולי גם כשנתניהו לא יהיה בסביבה, גבאי לא יהיה חביב העם.

את הסחורה שגבאי מייצר מישהו צריך לקנות. האם גבאי לא מבין שהצהרותיו אכן נשמעות, אבל ברגע שמביטים לשורה הארוכה שנמצאת מאחורי גבו, מגלים שם אנשים שחושבים אחרת? רק חלק מהשותקים שהזכרנו, ואליהם אפשר לצרף עוד רבים. אבי גבאי הוא אולי שינוי מרענן בנוף השמאל, אבל גם מחזק את הטענה בקרב השמאל שהאג'נדה של העבודה נשחקה עד דק. אין ספק שיושב הראש החדש של מפלגת העבודה מנסה בכל דרך לצאת מהריבוע המאיים כדי למשוך קהלים חדשים. אני מסופק אם בדרך הזאת הוא לא יאבד את הקהל הטבעי שלו.

לתגובות: [email protected]