ההפגנות וחסימת הכניסה לירושלים, בין אם כחלק ממאבקי הנכים ובין אם במסגרת מאבקי החרדים נגד הגיוס או כל סיבה אחרת מניבים לא רק אי נוחות זמנית עבור נהגים שמאחרים לחזור הביתה.
יש מי שנפגע ברמה קשה מההפגנות הללו. אחת מהן היא אלמונית עמה שוחחנו ביומן ערוץ 7, אם לילד מהחינוך המיוחד שמוצא את עצמו תקוע שעות ארוכות ברכב ההסעה.
"אנחנו גרים במחוז ירושלים והמענה לצרכים שלו בירושלים. לצערנו עם השנים אנחנו מרגישים שכל הזמן יש עוד ועוד אירועים שמגיעים לירושלים, מעבר להפגנות אנחנו זוכרים את הגעת טראמפ וראשי מדינות מגיעים לירושלים, מרתונים וצעדות, לפעמים זה יום אחר יום, והבן שלי והחברים שלו סובלים.
''אלו ילדים קטנים שיושבים בתוך הסעה סגורה, לפעמים שעתיים ופעם זה היה גם שלוש שעות. יש איתם מלווה, אבל אלו ילדים עם קשיים, לפעמים צריכים לאכול, לשתות לפעמים שירותים ולא ניתן לשבת כל כך הרבה שעות כששאתה לא יודע מתי זה ייגמר".
על התמודדות ההורים היא מספרת: "אנחנו חווים חוויה קשה, אנחנו כוססים ציפרניים בדאגה. קשה גם לקבל אותו אחרי יום כזה, הוא מותש". על רגעי החרדה והדאגה לילדים היא מספרת כיצד ההורים יוצרים קשר עם המלווה שנמצא עם הילדים בהסעה ואינו יכול לעשות דבר מעבר לניסיון להרגיע גם את ההורים וגם את הילדים.
"יש הסעות עם 10 ילדים ויש עם ארבעה. יושבים שם ילדים עם קשיים כמו פיגור, תסמונת דאון, אוטיזם, כל אחד ברמה שלו. המלווה מנסה להרגיע אבל זו חוויה מאוד טעונה ואנחנו מרגישים שהסיפור הזה הולך וגדל. כל מי שרוצה להביע מחאה עולה לירושלים, ובסופו של דבר יש כאן אנשים שמנסים לחיות את חיי השגרה שלה. אלו ילדים כל כך מסכנים והם נפגעים. כולם רוצים שיקשיבו להם אבל זה עוד אחד ועוד אחד וזה כבר יותר מדי".
על הפתרון הרצוי למציאות הזו אומרת האם כי גם הצעת פתרון לא נראית משימה פשוטה. "כשיש פקק והרכב שלנו תקוע אי שם, אני לא יודעת איך אפשר לתת לרכב לעבור כשיש כל כך הרבה כלי רכב לפניו, אולי צריך לאפשר תנועה כמו של אמבולנס, לא יתכן שכל מי שיש לו מה להגיד סותם את העיר ללא התחשבות באנשים שמנסים לחיות כאן.
''עם כל הכבוד לזכות ההפגנה גם לנו יש זכות לחיות", היא אומרת ומעירה כי ההפגנה התמוהה ביותר היא דווקא הפגנת הנכים שאמורים היו לחוש את מצוקת הילדים כדוגמת בנה שלה.
באשר להורים עצמם ואפשרות התארגנותם יחד, היא מספרת כי אלו "מחלקים את התסכול בינינו כשמחכים לילד שיחזור. אנחנו מדברים בינינו ומנסים לשאוב כוחות. אנחנו לא מאורגנים ואולי זה רעיון להתארגן. אנחנו מתקשרים לאחראי ולנהג והדברים היחידים שאומרים לנו זה תתאזרו בסבלנות. אולי צריך לחשוב איך מתארגנים כל ההורים וחושבים מה לעשות ולהציף את זה בפני המחוקק".
עוד היא מוסיפה ומעירה כי "אנחנו לא היחידים. יש עוד תושבים בירושלים שסובלים. אנחנו לא המקרה האנושי הטעון היחיד. אני מבקשת להביא את הקריאה הזו בפני כל האנשים שכל אחד חושב שהוא צריך להשמיע את קולו שידעו שיש כאן כל כך הרבה אנשים שסובלים על לא עוול בכפם.
''כמו שיש חשיבה על מקרי חירום בהשבתת בתי חולים גם כאן צריך להיות סוג של חשיבה. זה סוג של פיקוח נפש. אולי מדובר על משהו שצריך לקדם ברמת המחוקק שצריך לקבוע את מגבלות ההפגנה".