אריאל כהנא
אריאל כהנאצילום: מירי שמעונוביץ

התחלה/ ח' בתשרי תשל"ד, ירושלים. "זרקו את אמא שלי מבית החולים במוצאי יום כיפור כדי לפנות מקום לפצועי המלחמה". אביו נקרא למילואים ואת הברית שלו, שהייתה בסוכות, ארגנו סבא וסבתא. "הם קוששו מניין גברים, כי כולם היו במלחמה". בבר המצווה שלו התגלה שיש מחלוקת איזה שם נלחש באוזנו של המוהל, האם יוסף אריאל או יוסף אריה, שם הסב שעל שמו הוא נקרא. חמישה ילדים, הוא הרביעי.

דור שני/ שני ההורים ניצלו מהשואה בגיל צעיר. "בילדותנו נושא השואה היה עובדה יבשה". ההורים התייחסו לעלייה לארץ כלידה מחדש "ומה שהיה לפני לא עניין". העניין נפתח כשההורים בגרו מעט והחלו לעסוק בעבר שלהם. לאט לאט "הנושא הפך למאוד מאוד דומיננטי אצלי". הוא נסע לטיול שורשים עם האב ויצר עם אחותו סרט על הנושא. אמו כתבה ספר. "כשהילדים שלי נולדו, הרגשתי שכל אחד מהם הוא ניצחון".

אל ראש ההר/ בכ' במרחשוון תשל"ח עלו ההורים להקים את בית אל. "החוויה של הקמת יישוב נצרבה בבשר של האחים שלי ושלי. גם התיישבות, גם העובדה שאפשר להקים יש מאין, גם מסירות נפש. כשהיישוב הוקם ההורים שלי לא היו זוג צעיר, הם היו מסודרים. זה לא שהיישוב היה בשבילם פתרון דיור".

לימודים/ מחזור ג' של בית הספר היסודי הראשון של היישוב. כיתה של 13 תלמידים. "ברוב השנים היו תנאים מאוד ספורדיים, מבנים זמניים, אשקוביות. זה היה מאוד מיוחד, היינו קבוצה קטנה ומאוד מלוכדת". גם את הישיבה התיכונית עשה בתוך היישוב. "הייתי בתוך החממה עד גיל 18. כשהגעתי לגיל הזה, אמרתי לעצמי שיש עולם בחוץ ואני חייב לצאת החוצה כדי להכיר אותו".

בוקר טוב עולם/ הוא התחיל בקריית שמונה ועשה תקופה בעטרת כהנים, "אבל הייתי רשום כתלמיד ישיבת הסדר, לכן הייתי חייב ללמוד באחת כזאת". הוא עבר לאור עציון, ומודה לרב דרוקמן שקיבל אותו "למרות שידע את נסיבות בואי". הוא למד בישיבה ורכש חברים טובים, "אחד מהם, ירון חן, איבדתי כשנרצח בפיגוע. זו הייתה מכה קשה".

צבא/ תותחן טנק בשריון "מאוד גאה בזה". כמילואימניק השתתף בחומת מגן, "זה ציון דרך ברמה האישית והלאומית. זו הייתה לקיחת אחריות מחודשת על גורלנו וביטחוננו במקום להישען על נוסחאות האיוולת של אוסלו. זה קרה באיחור, אבל זה קרה".

באיחור/ כמתיישב וכעיתונאי תקופת האינתיפאדה השנייה הייתה כואבת. "אתה מגיע לזירות של פיגועים וזה קשה מאוד. אני זוכר את הפיגוע של אסף הרשקוביץ מעפרה, שנרצח אחרי אביו. זו הייתה מכה שלא כתובה בתורה".

זמר לספינה/ בסוף ההסדר הוא נרשם לאוניברסיטה. "באותה תקופה למד בישיבה טוביה רוזנפלד שעבד כשדר בערוץ 7, והוא אמר לי שחסר שדרן. חשבתי שזה יתאים כעבודת סטודנט. נבחנתי והתקבלתי. עד היום לא החלטתי מה אני עושה אחרי הצבא".

אקדמיה/ הוא למד לוגיסטיקה וכלכלה. בסוף התואר עשה עבודה סמינריונית עם חבר, שבמסגרתה רואיין כרמי גילון על יחסו לימין הקיצוני ולרצח רבין. "העברתי את הריאיון לחגי סגל, אז עורך 'נקודה'". הריאיון פורסם, גילון התלונן וכהנא נענש שלא לעשות תואר שני בבר אילן. אז הוא עשה אותו באוניברסיטה העברית. הפעם זה כבר היה תקשורתב.

משפחה/ לימור, מורה לתנ"ך ומתמטיקה ומדריכה פדגוגית. ההיכרות הייתה באמצעות "השדכן הלאומי" חיים פלק. "בשיחת הטלפון הראשונה די החלטנו שאנחנו מתחתנים", אבל הצעת הנישואין בכל זאת חיכתה עוד כמה פגישות. לזוג שבעה ילדים מגיל שלוש ועד 17, וזה מה שמותר לכתוב עליהם.

אדם/ "הגענו לכאן אחרי שגרנו בעמונה מתוך רצון לא לגור במקום שבו כולם דתיים. חיפשנו את הגיוון, ואכן מצאנו את עם ישראל לשבטיו ולגווניו". הוא פעיל ביישוב. "יש אתגרים, יש הישגים והרבה אהבה למקום ולאנשים".

ערוץ 7/ הוא החל כשדרן רצף על האונייה, שהכניס מוזיקה ופינות פובליציסטיות. "מאוד נהניתי, היה אז צוות על הכיפאק". הוא המשיך לחדשות. "הרבנית מלמד הפנתה אותי לחגי סגל שהפך למורי ורבי בתקשורת". הוא היה כתב, כתב בכנסת, ערך והגיש את היומן, וגם כתב בעיתון הזה. "אני מאוד גאה בפרק הזה". אחרי עשור החליט "להמשיך הלאה".

הלאה/ הוא הגיע ל'מקור ראשון', שם עבד עם אורי אליצור. "הוא קיבל אותי, טיפח אותי והיה לי דמות אב מקצועי. אני מאוד מתגעגע אליו". בשנים האלה היו לו כמה הישגים מקצועיים משמעותיים. אחד מהם היה החשיפה כי ארגוני שמאל רבים מקבלים מימון משמעותי ממדינות אירופה, מה שהוביל לחקיקת חוק לפיו יחויבו הארגונים לדווח על מימון ממדינות זרות.

החוק/ הוא דווקא לא מרוצה. "בשורה התחתונה ההשתוללות נמשכת. מדינות אירופה מממנות עשרות ארגונים ומתערבות בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל באופן חסר תקדים".

דיפלומטים מצייצים/ חשיפה נוספת הייתה "לא מסובכת, כל אחד יכול היה לראות את זה בטוויטר". הוא שם את הזרקור על כך שדיפלומטים ישראליים מביעים בטוויטר עמדות שסותרות את המדיניות של קברניטי ישראל. "התופעה נפסקה. משרד החוץ די מוחלש היום, אבל מי שנשאר הוא לויאלי לדרג המדיני".

מדיני/ הוא החל להיות כתב מדיני לפני תשע שנים, מתוך מטרה ברורה: "להביא את צורת החשיבה הימנית אל השיח המדיני. להיכנס ללופ של הכתבים המדיניים. עד אז, רק אם אמרת את סיסמת הקודש 'מדינה פלשתינית' מערת הקסמים נפתחה ואתה היית בפנים. לא הייתה אלטרנטיבה". זה הצליח "ולא רק בזכותי, השיח הימני מקבל היום יותר הכרה. גם נתניהו מתחמק ממדינה פלשתינית".

ישראל היום/ כשהחל לעבוד בעיתון הוא תהה מי קהל היעד. "הסתובבתי ברחוב וראיתי משאית ש'ישראל היום' מקופל אצלה ליד השמשה הקדמית, אמרתי לעצמי: זה עם ישראל". הוא מאוד אוהב את סביבת העבודה. "מערכת שיש בה את כל סוגי האוכלוסייה. זה הדבר האמיתי". קיבלו אותו מאוד יפה "וזה לא מובן מאליו".

ביביתון/ "שטויות". המלחמה להביא את האמת היא יומיומית, והמתקפות שמולן עומד העורך בועז ביסמוט ואיתו צוות העיתון הן יומיומיות וקשות. "התחושה היא שבגלל שהעיתון לא בברנז'ה דינו לחטוף מתקפות ודה לגיטימציה. זה עיתון עם ערכים לאומיים, שמביא את הקול של רוב עם ישראל".

טראמפ/ הוא שמח על "שבירת הפוליטיקלי קורקט שטראמפ והנשיאות שלו מביאים איתם". במקביל "יש הרבה דברים שאני לא אוהב", אבל "הפסקת הצביעות, העמדות הפנים, מה מותר ומה אסור לומר, היא מרשימה". הוא מסכים עם נתניהו שהנשיא האמריקני ייכנס לשרשרת המנהיגים שסייעו לישראל לאורך ההיסטוריה.

נתניהו/ "ברמה האידאולוגית וההצהרתית הוא מצוין. לא היה ראש ממשלה ישראלי שבעת כהונתו היה כל כך מפורסם בעולם וזה לטובת המדינה". אבל יש גם ביקורת. "יש פער גדול מדי בין אמירות למעשים. וכמו שזה נראה כרגע השילוב בינו ובין טראמפ ייזכר כהחמצה".

החמצה/ "לפני שנתיים נתניהו היה צריך לשים על השולחן תוכנית שמורידה מסדר היום את המדינה הפלשתינית ומביאה אלטרנטיבה, עומדת על בנייה ב‑E‑1, מחברת את מעלה אדומים לירושלים ועוד. במקום זה נתניהו זורם עם המדיניות של טראמפ. ההיסטוריה תשפוט אותו על כך".

עיתונאות ויהדות/ "אנחנו בדור שבו שמירת מצוות היא לא רק עניין פרטי או קהילתי אלא מדינתי ולאומי. צריך לקחת את כל תחומי העניין של החיים המודרניים ולדעת איך עושים את זה נכון, על פי ההלכה". הוא כתב ספרון בשם 'מיקרופון, מקלדת והמקורות'. "כתבתי אותו לעצמי, ניסיתי לעשות סדר ולראות איך מגשרים על הפער כי אין ברירה. אני מקווה שמצאתי את שביל הזהב".

קול בודד/ "מי שחי היום לא יכול להבין עד כמה לפני עשרים שנה הייתה חד גוניות וקול אחד בתקשורת. כלי התקשורת היחיד שנלחם על חופש הביטוי במוזיקה ששידר ובקולות הימניים שהביא זה ערוץ 7. מגיע למקימי הערוץ קרדיט על פריצת הטאבו".

הזירה הנכונה/ "כעיתונאי הבנתי שההכרעות מתקבלות בדרג המדיני ואז מאבקי השטח לא עוזרים. עשינו את המחאה על ההתנתקות הרבה אחרי ההחלטות הפוליטיות. כך היה גם בסיני. אם רוצים להשפיע, צריך להיות מעורבים בשיח המדיני. גם התיישבות היא חלק מהעניין, אבל זה לא מספיק".

אם זה לא היה המסלול/ "אין לי שמץ של מושג".

*** במגרש הביתי ***

בוקר טוב/ משתדל לקום בחמש וחצי, "לא תמיד מצליח". תפילה, חברותא ו"עבודה עבודה עבודה". סדר היום, מטבע התפקיד, אינו קבוע.

פס קול/ מקשיב לחדשות גם מהעולם, ובמוזיקה הטעם מגוון: אנדרה ריו, מרסדס סוסה ועוד. "פתוח לכל מוזיקה. אין כללים".

אוכל/ "של אשתי".

אחזקת הבית/ "בגדול הניקיון הוא עליי". במקביל יש פרגון גדול ללימור, "היא נושאת בעול שהוא בלי יום ובלי לילה, במיוחד בעידן האינטרנט".

שבת/ "הצלה. אלמלא האיסור לפתוח טלפונים בשבת לא הייתה לנו שבת. מתקיים בי יותר מששמרו ישראל על השבת שמרה השבת על ישראל". זהו זמן של משפחה חברים, שלוות הנפש ולימוד.

רגע מכונן/ שני הסבים שעברו את השואה, חזרו אחרי השחרור לבתיהם שלפני המלחמה. "כל אחד מהם החליט לשקם את החיים היהודיים בקהילה שלו". אחד מהם ישב במאסר בסיביר. "הרגע הזה שבו הם אמרו 'אנחנו חוזרים לחיים' אחרי החורבן הכי מוחלט הוא רגע משמעותי. אני תמיד חוזר לשם וחושב שלא משנה כמה קשה, אם הם יכלו לחזור משם לחיים, על אחת כמה וכמה אנחנו, בחיי המותרות שלנו היום". מלבד זאת מעריך מאוד את הרב יונתן זקס ואת הרבי מלובביץ', "שניהם הציבו גשרים איתנים בין המודרנה והיהדות".

כשתהיה גדול/ "אם נגיע למצב שעם ישראל חי בשקט ובשלווה בארצו אז אולי אחפש עיסוק אחר". כרגע הוא עמוק בעבודה הנוכחית, ובכל זאת הוא מחזיק חלומות: ללמוד לנגן, ללמוד ערבית, "אפילו קצת התחלתי", וגם צרפתית. "אבל לא נראה לי שזה יקרה בעתיד הקרוב".

לתגובות: [email protected]