ליל הבחירות האחרונות היה ליל הכלולות של הפוליטיקאים מימין ומשמאל. חתן הערב, בנימין נתניהו, לא ידע את נפשו מרוב אושר על שבירת תקרת הזכוכית של הבית הליכודי, החרדים המריאו בכוחם וכבר שיגרו לנתניהו הצעת נישואין, כחול לבן שזה עתה באה לעולם כבר הייתה למשפחה מרובת אוכלוסין ומנדטים. חגיגה של ממש. סקטור אחד, אחד בלבד, חטף את המכה של חייו. הציונות הדתית שהפכה לילד העזוב של הבחירות האחרונות.
הבחירות האחרונות נתנו לציונות הדתית מכה פוליטית קשה, והעמידו אותה בפני עובדה מאוד פשוטה: הכוח של הציונות הדתית הוא רק באיחוד. המחשבה שפיצול כוחות יגביר את כוחה של הציונות הדתית, מחשבה שעמדה בבסיס הקמתה של מפלגת הימין החדש, התבררה בדיעבד כשגיאה חמורה שהפכה את הציונות הדתית לשבר כלי מבחינה פוליטית.
כעת, כאשר כל המערכת הפוליטית קיבלה מועד ב' בלתי צפוי, המסקנה הראשונה היא אחדות. רק מפלגת ציונות דתית שתקבל עשרה מנדטים ומעלה (וזו משימה בהחלט אפשרית, כפי שכבר הוכח בבחירות 2013) תוכל לעמוד על שלה ולא להיות ילדת הכאפות של הקואליציה שתקום אחרי הבחירות הקרובות. אם הציונות הדתית לא תלך בבחירות הקרובות מאוחדת היא תסיים שוב שבורה ומרוסקת, ותיכנס לקואליציה הבאה בתנאי כניעה, בלי כל יכולת להיות פקטור משמעותי בקביעת המדיניות של הממשלה הבאה.
אם הציונות הדתית תתאחד ותצליח, היא תוכל למנף את כוחה לצורך התיקון שנדרש כעת בהנהגת המדינה. המציאות הפוליטית שנוצרה בחודשיים האחרונים, מאז הבחירות, מעלה בחריפות רבה את השאלה האם לא הגיעה השעה לשים קץ לעידן נתניהו. האם לא הגיע הרגע שבו נתניהו הפך מנכס למדינת ישראל לנטל עליה? האם העובדה שנתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה - בשעה שככל הנראה יש בכנסת מי שכן היו מצליחים להרכיב ממשלה - לא מעידה על כך שהמשך עידן נתניהו פוגע ביציבותה של מדינת ישראל ובחוסן שלה, מבפנים וגם כלפי חוץ?
מעמדת כוח תוכל הציונות הדתית להביא לכך שלאחר הבחירות הבאות עידן נתניהו יסתיים. בין אם בדרך הרצויה יותר, על ידי החלפת נתניהו במועמד ראוי מתוך הליכוד (גדעון סער, למשל, הוא בהחלט אופציה, גם אם לא היחידה), ואולי אפילו על ידי גנץ, יחד עם האגף הימני בסיעת כחול לבן. כן, גם האופציה הזאת איננה מילה גסה. ציונות דתית מאוחדת וגדולה תוכל לאכוף על גנץ כתנאי לחילופי שלטון שמירה על ההתיישבות ופיתוחה, ואולי אפילו החלת ריבונות חלקית, כפי שהתבטאו רק השבוע חברי הסיעה הנדל והאוזר.
נכון, לחלקנו קשה נפשית לחשוב על ברית פוליטית שתפיל את נתניהו, אבל בואו נסתכל ביושר במראה ונענה לעצמנו: האם הברית של הציונות הדתית עם נתניהו היא הדדית או חד צדדית? נתניהו לא היסס לקחת את תיק המשפטים תוך כדי שסמוטריץ' דורש אותו, ולהעניק אותו דווקא לח"כ אמיר אוחנה. הוא גם לא חשב שאם כבר ממנים שר משפטים מהליכוד יש מועמדים טבעיים מקרב בני הציונות הדתית במפלגה כמו אלקין או חוטובלי. נתניהו זלזל בציונות הדתית במשא ומתן הקואליציוני ב-2013, ב-2015 וגם ב-2019, איזו סיבה יש לחשוב שבפעם הבאה משהו יהיה שונה? לא מדובר בשמירה על האינטרסים הלאומיים, וגם לא בשמירה על האינטרסים המגזריים. הנאמנות לנתניהו, שאגב מקיפה כמעט את כל חלקי הציונות הדתית עד היום, היא תוצאה של קיבעון מחשבתי שהגיע הזמן להיפטר ממנו.
לא יכול להיות שבכל שדה עשייה חברתי, כלכלי וציבורי הציונות הדתית הפכה לאליטה מובילה, ורק בפוליטיקה היא נשארה ילדת הכאפות של נתניהו. צריך לשנות את המשוואה הזאת, והשינוי הזה צריך להתחיל עכשיו. במקום הצהרת נאמנות לנתניהו צריך להכריז כבר כעת על מדיניות חדשה: מפלגת הציונות הדתית המאוחדת תמליץ לנשיא אחרי הבחירות הקרובות על המועמד הטוב ביותר למדינת ישראל ועם ישראל באותה עת, בלי לקבוע כבר מעכשיו מי הוא יהיה. זה יכול להיות נתניהו, זה יכול להיות גנץ, ויכולות להיות עוד הרבה אפשרויות. אנחנו לא בכיס של אף אחד.
הכותב הוא העורך הראשי של אתר ערוץ 7