בתל אביב הלך לעולמו חתן פרס ישראל הפרופ' ששון סומך שהיה מגדולי החוקרים של הספרות הערבית במדינת ישראל.
סומך היה פרופסור אמריטוס בחוג ללימודי הערבית והאסלאם באוניברסיטת תל אביב, שם לימד לאורך עשרות שנים.
פרופ' ששון סומך נולד ב-1933 בבגדד. את לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר שַמָש, אחד ממוסדות החינוך של הקהילה היהודית בבגדד. "העניין בספרות הערבית צמח אצלי בעודי נער בבגדאד. כבר בבית-הספר כתבתי ואפילו פרסמתי שירים בערבית קלאסית", צוטט באתר פרסי ישראל.
ב-1951 עלה עם משפחתו לארץ במסגרת מבצע עזרא ונחמיה והתגורר ברמת-גן. "בבואי לארץ", הוא מספר, "החלטתי ללמוד עברית כהלכתה ולהתמחות בה כדי להפוך למתרגם השירה הערבית לעברית. תוך כדי כך התאהבתי בעברית ואפילו תכננתי להתמחות בה.
באתי ללמוד את השפה כדי להיות מתרגם, ופתאום המדיום תפס אותי". אהבת השירה הייתה המניע העיקרי לרצונו להנחיל אותה גם לדוברי השפה העברית, "ולא מתוך רצון להבין, כביכול, את האויב", כפי שהוא אומר, "ולא חשבתי להיות פרופסור לספרות ערבית".
לאחר שחרורו משירות צבאי בחיל האוויר עבד לפרנסתו, וב-1958 החל את לימודיו באוניברסיטה החדשה של תל-אביב, שפעלה באותם הימים במבנים ארעיים באבו-כביר שבגבול יפו-תל-אביב. הוא למד בחוגים ללשון העברית ולתולדות עם ישראל, ובשנת 1961 סיים את לימודיו בהצטיינות. מיד עם סיום לימודיו החל ללמד ערבית והבעה עברית. שנה אחר-כך החל ללמוד לשון עברית ובלשנות שמית באוניברסיטה העברית בירושלים, ובה בעת התמנה למזכיר המדעי של האקדמיה ללשון העברית.
בשנת 1965 נשא לאישה את טרי לבית וייצנר ונסע לאנגליה ללימודי בלשנות ב-SOAS בתמיכתהמועצה הבריטית. "קיבלתי מלגה לכתיבת דוקטורט בתחום הבלשנות, אבל אוניברסיטת תל-אביב באה בהצעה שאֶלְמַד ספרות ערבית ואבוא ללמד בחוג חדש לערבית". את ההצעה הזאת הוא מגדיר כ"תפנית השנייה" בחייו. את הדוקטורט שלו על הסופר המצרי נגיב מחפוז סיים ב-1968.
כעבור ארבע שנים פורסם בהולנד ספרו המקצב המשתנה: עיון ביצירת נגיב מחפוז, שהיה המונוגרפיה האקדמית הראשונה שפורסמה על הסופר המצרי הנודע, 15 שנים לפני שמחפוז זכה בפרס נובל לספרות. כאשר הגיעה עבודתו של סומך לידי מחפוז, אמר שלא האמין כי ישראלי כותב על מצרי ומנתח את יצירתו על אף העובדה ששתי המדינות נמצאות במצב מלחמה. לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים זכו השניים להיפגש פעמים רבות, "ומאז", אומר פרופ' סומך, "אנחנו ידידים בנפש". סומך גם פרסם שלושה ספרים בערבית על יצירתו של הסופר המצרי יוסוף אידריס (ב-1976, ב-1980, וב-1984).
עם סיום הדוקטורט שב פרופ' סומך לארץ והחל ללמד באוניברסיטת תל-אביב. בה בעת חקר את השאלה איך, "אחרי 1500 שנה של יצירת שירה קלאסית בערבית הצליחו לקום משוררים מודרניים בלי להשתמש במסורת הפיוטית או להפליג ממנה וליצור משהו חדש". הוא גאה על כך שתלמיד שלו, המשמש היום ראש החוג לספרות ערבית באוניברסיטת תל-אביב, תיעד וחקר את כניסת זרם התודעה לספרות הערבית והמשיך את עבודתו שלו. ב-1980 הועלה סומך לדרגת פרופסור מן המניין, ובשנת 1992 נוסדה הקתדרה לספרות ערבית ע"ש הלמוס, והוא עמד בראשה מיום היווסדה.
במשך שלוש שנים – בין 1995 ל-1998 – היה ראש המרכז האקדמי הישראלי בקהיר. בשנים האלה העמיק את קשריו עם סופרים במצרים וברחבי העולם הערבי, וגם לאחר שסיים את תפקידו בקהיר המשיך לבקר את ידידיו במצרים.
פרופ' סומך פרסם מחקרים רבים בתחום התמחותו - בספרים ובכתבי-עת אקדמיים באירופה, בארצות-הברית ובישראל. לצד המאמרים האקדמיים הוא כותב במשך יותר מארבעים שנה בעיתונות היומית ובכתבי-העת הספרותיים בארץ מאמרים המיועדים לציבור הרחב בתחומי הספרות הערבית החדשה והלשון העברית.
בין העיתונים וכתבי-העת שהוא כותב בהם בסדירות: הארץ, ידיעות אחרונות,מאזניים, הליקון, עיתון 77 ומקרוב (בשני כתבי-העת האחרונים הוא משמש זה שנים חבר-מערכת פעיל). משנת 2003 הוא מפרסם טור קבוע, עובר כל גבול, במוסף התרבות והספרות של הארץ, שעניינו נושאים ספרותיים ערביים-יהודיים.
בעת האחרונה פרסם פרופ' סומך ספר אוטוביוגרפי, בגדאד, אתמול, על נעוריו בעיר הולדתו. הספר תורגם לאנגלית ולערבית, ובקרוב יראה אור בשתי השפות האלה. תרגומים של הספר לאיטלקית ולגרמנית נמצאים בשלבי עבודה. בימים אלה הוא עוסק בכתיבת כרך נוסף של האוטוביוגרפיה, שיקיף את שנות בגרותו. כמו-כן יופיעו בשנה הקרובה שני ספרים – אחד באנגלית ואחד בערבית – ובכל אחד מהם אוסף ממחקריו שהתפרסמו בעשרים השנים האחרונות בכתבי-עת אקדמיים ברחבי העולם וכן הספר כדים מרוסקים (שם זמני), אנתולוגיה מקיפה של השירה העברית המודרנית שהוא תרגם לעברית. "כתבתי שורה של ספרים בחקר הספרות הערבית", הוא מסכם, "אבל מעולם לא הפסקתי לתרגם שירה מודרנית לעברית. כך שקעתי ראשי ורובי בספרות הערבית, בעיקר זו המודרנית".