בית המשפט המחוזי בחיפה גזר 6 שנות מאסר בפועל ו-3 שנות מאסר על תנאי על לטיפה בת מחמד סעדי, בת 20 מסכנין, שהורשעה בכך שידעה על הפיגוע שאירע בשוק מחנה יהודה באפריל '02 טרם ביצועו אך לא עשתה דבר בנושא. הצעירה הורשעה במסגרת עיסקת טיעון, על פי הודאתה.
ערבי ישראלי נוסף, ראסם ג'בארין, בן 20 מאום אל פחם, נידון בסיום משפט אחר בבית המשפט המחוזי בחיפה ל-7 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, לאחר שגם הוא הורשע, על פי הודאתו, בעבירות על בטחון המדינה.
הפיגוע במחנה יהודה, בו נרצחו 6 ישראלים ונפצעו עשרות, בוצע על ידי מחבלת שהתפוצצה בשוק. לטיפה סעדי הודתה כי הכירה במהלך שנת '02 את תושב חברון שהיה חבר בארגון החזית לשחרור פלשתין. באמצעותו הכירה חבר נוסף באותו ארגון. הבחור שהכירה מחברון סיפר לה, כי הוא וחבריו מבוקשים על ידי ישראל וכי הוא מתכוון לבצע פיגועי טרור נגד מטרות ישראליות ולשגר מחבלות מתאבדות לביצועי פיגועי התאבדות בישראל. כמו כן ביקש המחבל את הנאשמת לסייע לו להכניס לישראל מחבלות מתאבדות וכן מידע על מקומות המוניים המתאימים לבצוע פיגועי התאבדות.
על פי כתב האישום, שוחחה הנאשמת עם המחבלת המתאבדת משוק מחנה יהודה בעת שזו עשתה דרכה לביצוע התאבדות. לאחר הפיגוע היא שמעה מחבר אחר בארגון על הפיגוע שביצעה המחבלת.
אב בית הדין, השופט יצחק עמית, ציין בגזר הדין כי לנאשמת הייתה ידיעה ממשית על סכנה ברורה ומיידית וידיעתה לא באה לה בדרך אקראית, אלא כתוצאה ובהמשך לקשר רציף ומתמשך עם חברי ארגון טרור. "הנאשמת הייתה יכולה לשוות נגד עיניה את תוצאות הפיגוע הרצחני. הנאשמת ידעה ונצרה את האירוע בלבבה ורק את אחותה שיתפה בסודה ואף זאת בדרך של התלהבות והזדהות". עוד ציין השופט בגזר הדין, כי העבירות בהן הורשעה הנאשמת,הכוללות מגע עם סוכן חוץ וחיפוי, משתייכות לעבירות נגד בטחון המדינה.
"לאור אופיין של העבירות דומה כי השיקול של הרתעת הרבים הוא השיקול הדומיננטי שעל בית המשפט להעמיד נגד עיניו", ציין השופט עמית. עוד הוסיף השופט בגזר הדין: "אין ספק כי אם הייתה הנאשמת עושה את שצריכה הייתה לעשות על פי מצוות החוק ועל פי מצוות המוסר האנושי, היה סיכוי סביר, אם לא למעלה מכך, כי אותו מעשה מתועב, פרי ידיהם של בני עוולה, יכול היה להימנע וחייהם של 6 אנשים אפשר והיו ניצלים. את זאת נעמיד נגד עינינו בבואנו לגזור את עונשה".
לעומת דברים אלה גרס סנגורה של הנאשמת כי יש לראות את מחדלה של הנאשמת בהקשר חברתי-אישי, כמי שהתפתתה כבחורה צעירה וחסרת ניסיון והלכה שבי כפתיה אחרי מה שנראה לה כתחילתו של קשר עם הצעיר מחברון. השופטים דחו טענתו זו וציינו כי לא מדובר בעבירה שנעשתה על רקע אישי אלא על רקע אידיאולוגי לאומני.
בפסק הדין בעניינו של מוחמד ג'בארין נקבע כי זה נהג להתלוות לאדם אחר מאז חודש אוקטובר 2000 לפגישות עם נציגים של ארגוני טרור. בחודש אוקטובר 2001 הוא נפגש עם אותו אדם ועם נציג ארגון טרור נוסף, כדי שתתאפשר הכנסת תיק עם חומר נפץ לישראל ע"י חברו של ג'בארין. כמו כן הסכים להצטרף לג'יהאד האסלאמי ולסייע לביצוע פיגועים בישראל.
עוד נטען כלפיו כי בחודש נובמבר 2001 נסע עם האדם אחר לג'נין, שם דיווח לנציגים של ארגוני טרור על המקומות האפשריים להניח בהם מטעני חבלה בישראל. שבוע אחר כך הוא נעצר. כמו כן הסכים ג'ברין על פי הכרעת הדין להעביר כלי רכב לישראל והיה שותף למפגש בו נמכר תת מקלע מסוג קרל גוסטב לנציג ארגון טרור והיה שותף לרכישת נשק שלא כדין, כדי להעבירו לאדם בישראל. הנאשם טען, כי האמין שקשריו עם ארגוני הטרור יביאו לו תמורה כספית והוא יוכל לסייע למשפחתו כלכלית. כמו כן הביע ג'ברין חרטה על מעשיו וציין בבית המשפט שטעה בהתנהגותו. לטענתו הוא לא סיכן את המדינה בעבירות האמורות וחלקו בעבירות היה פסיבי.
שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה ציינו, כי ג'ברין אמנם נטל חלק פסיבי בעבירות בהם הורשע, ולמעשה הוא נגרר על ידי האדם האחר, אך הם אינם מסכימים כי לא היה במעשיו סיכון על בטחון המדינה והציבור בישראל וכי מדובר בעבירות חמורות ומסוכנות לביטחון המדינה ולתושביה.
בנוסף, תושב שפרעם המשרת כשוטר סיור במשטרת אריאל נתפס לפני שלושה שבועות סמוך לאום אל פאחם כשהוא מסיע ברכבו ארבעה שוהים בלתי חוקיים.
השוטר עמאד נעמה עוכב לחקירה ומהמחלקה לחקירות שוטרים נמסר כי הוא שוחרר בערבות וחקירתו תסתיים בימים הקרובים.
מפקד מרחב העמקים, ניצב משנה דוד סיסו, ששוטריו עצרו את השוטר, אמר בתגובה: "שוטר היכול להסיע מישהו שעשוי להיות מחבל, יכול להביא לידי מחשבות קשות. אני הרגשתי נבגד"
ערבי ישראלי נוסף, ראסם ג'בארין, בן 20 מאום אל פחם, נידון בסיום משפט אחר בבית המשפט המחוזי בחיפה ל-7 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, לאחר שגם הוא הורשע, על פי הודאתו, בעבירות על בטחון המדינה.
הפיגוע במחנה יהודה, בו נרצחו 6 ישראלים ונפצעו עשרות, בוצע על ידי מחבלת שהתפוצצה בשוק. לטיפה סעדי הודתה כי הכירה במהלך שנת '02 את תושב חברון שהיה חבר בארגון החזית לשחרור פלשתין. באמצעותו הכירה חבר נוסף באותו ארגון. הבחור שהכירה מחברון סיפר לה, כי הוא וחבריו מבוקשים על ידי ישראל וכי הוא מתכוון לבצע פיגועי טרור נגד מטרות ישראליות ולשגר מחבלות מתאבדות לביצועי פיגועי התאבדות בישראל. כמו כן ביקש המחבל את הנאשמת לסייע לו להכניס לישראל מחבלות מתאבדות וכן מידע על מקומות המוניים המתאימים לבצוע פיגועי התאבדות.
על פי כתב האישום, שוחחה הנאשמת עם המחבלת המתאבדת משוק מחנה יהודה בעת שזו עשתה דרכה לביצוע התאבדות. לאחר הפיגוע היא שמעה מחבר אחר בארגון על הפיגוע שביצעה המחבלת.
אב בית הדין, השופט יצחק עמית, ציין בגזר הדין כי לנאשמת הייתה ידיעה ממשית על סכנה ברורה ומיידית וידיעתה לא באה לה בדרך אקראית, אלא כתוצאה ובהמשך לקשר רציף ומתמשך עם חברי ארגון טרור. "הנאשמת הייתה יכולה לשוות נגד עיניה את תוצאות הפיגוע הרצחני. הנאשמת ידעה ונצרה את האירוע בלבבה ורק את אחותה שיתפה בסודה ואף זאת בדרך של התלהבות והזדהות". עוד ציין השופט בגזר הדין, כי העבירות בהן הורשעה הנאשמת,הכוללות מגע עם סוכן חוץ וחיפוי, משתייכות לעבירות נגד בטחון המדינה.
"לאור אופיין של העבירות דומה כי השיקול של הרתעת הרבים הוא השיקול הדומיננטי שעל בית המשפט להעמיד נגד עיניו", ציין השופט עמית. עוד הוסיף השופט בגזר הדין: "אין ספק כי אם הייתה הנאשמת עושה את שצריכה הייתה לעשות על פי מצוות החוק ועל פי מצוות המוסר האנושי, היה סיכוי סביר, אם לא למעלה מכך, כי אותו מעשה מתועב, פרי ידיהם של בני עוולה, יכול היה להימנע וחייהם של 6 אנשים אפשר והיו ניצלים. את זאת נעמיד נגד עינינו בבואנו לגזור את עונשה".
לעומת דברים אלה גרס סנגורה של הנאשמת כי יש לראות את מחדלה של הנאשמת בהקשר חברתי-אישי, כמי שהתפתתה כבחורה צעירה וחסרת ניסיון והלכה שבי כפתיה אחרי מה שנראה לה כתחילתו של קשר עם הצעיר מחברון. השופטים דחו טענתו זו וציינו כי לא מדובר בעבירה שנעשתה על רקע אישי אלא על רקע אידיאולוגי לאומני.
בפסק הדין בעניינו של מוחמד ג'בארין נקבע כי זה נהג להתלוות לאדם אחר מאז חודש אוקטובר 2000 לפגישות עם נציגים של ארגוני טרור. בחודש אוקטובר 2001 הוא נפגש עם אותו אדם ועם נציג ארגון טרור נוסף, כדי שתתאפשר הכנסת תיק עם חומר נפץ לישראל ע"י חברו של ג'בארין. כמו כן הסכים להצטרף לג'יהאד האסלאמי ולסייע לביצוע פיגועים בישראל.
עוד נטען כלפיו כי בחודש נובמבר 2001 נסע עם האדם אחר לג'נין, שם דיווח לנציגים של ארגוני טרור על המקומות האפשריים להניח בהם מטעני חבלה בישראל. שבוע אחר כך הוא נעצר. כמו כן הסכים ג'ברין על פי הכרעת הדין להעביר כלי רכב לישראל והיה שותף למפגש בו נמכר תת מקלע מסוג קרל גוסטב לנציג ארגון טרור והיה שותף לרכישת נשק שלא כדין, כדי להעבירו לאדם בישראל. הנאשם טען, כי האמין שקשריו עם ארגוני הטרור יביאו לו תמורה כספית והוא יוכל לסייע למשפחתו כלכלית. כמו כן הביע ג'ברין חרטה על מעשיו וציין בבית המשפט שטעה בהתנהגותו. לטענתו הוא לא סיכן את המדינה בעבירות האמורות וחלקו בעבירות היה פסיבי.
שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה ציינו, כי ג'ברין אמנם נטל חלק פסיבי בעבירות בהם הורשע, ולמעשה הוא נגרר על ידי האדם האחר, אך הם אינם מסכימים כי לא היה במעשיו סיכון על בטחון המדינה והציבור בישראל וכי מדובר בעבירות חמורות ומסוכנות לביטחון המדינה ולתושביה.
בנוסף, תושב שפרעם המשרת כשוטר סיור במשטרת אריאל נתפס לפני שלושה שבועות סמוך לאום אל פאחם כשהוא מסיע ברכבו ארבעה שוהים בלתי חוקיים.
השוטר עמאד נעמה עוכב לחקירה ומהמחלקה לחקירות שוטרים נמסר כי הוא שוחרר בערבות וחקירתו תסתיים בימים הקרובים.
מפקד מרחב העמקים, ניצב משנה דוד סיסו, ששוטריו עצרו את השוטר, אמר בתגובה: "שוטר היכול להסיע מישהו שעשוי להיות מחבל, יכול להביא לידי מחשבות קשות. אני הרגשתי נבגד"