בקריה האקדמית אונו התקיים פאנל מיוחד סביב מה שהוגדר כדילמת החיסונים. דיקן הקמפוסים הרב תרבותיים בקריה, פרופ' יובל אלבשן, התארח באולפן ערוץ 7 ומתייחס לתובנות שעלו במהלך הפאנל.
על עצם קיומה של דילמה מסביר פרופ' אלבשן כי זו נובעת מהתנגשות החרויות שכן לאדם קיימת גם החירות שלא להתחסן, חירות שניתן להבין את מניעיה במידה והאדם חושש מתוצאותיו הבריאותיות של החיסון.
"האם זה אומר שחייבים להכניס אותו לעבודה, זו כבר שאלה אחרת, אבל אסור להתבלבל. יש כאן התנגשות בין החירות שלא להתחסן לבין החובה שלא לסכן את הזולת", ציין.
"יש לנו את המשפט הידוע שמותר לי להניף את האגרוף שלי עד החוטם של זולתי, אבל הבעיה היא שהקורונה דחפה את כולנו פנימה וכולנו צמודים זה לזה כך שאם רק נזיז אצבע אנחנו בחוטם של הזולת", אומר אלבשן המעלה את שאלת האיזון בין הדברים.
איזון זה תלוי במספר פרמטרים. האחד הוא השאלה הרפואית, עד כמה אכן מדובר בסיכון, שאלה שמשתנה במידה והזולת כבר חוסן והיכולת לפגוע בו מצטמצמת. "זו עילה לתת למי שלא מתחסן להסתובב יותר בקלות כי הוא לא יפגע במחוסנים, אבל יש כאן פגיעה בבריאות הציבור כאשר יגרום להפחתת היכולת להגיע לחסינות עדר ולעומס בבתי החולים שישפיע על עניינים נוספים. לכן יש כאן אינטרס ציבורי וצריך לשקול את חירות היחיד מול בריאות הציבור ואת חירות היחיד מול חירותינו להיות בריאים".
להערכתו של פרופ' אלבשן הסוגיה תגיע במוקדם או במאוחר גם לבג"צ. "אני חושב שבג"צ כאן יילך עם הממלכה וההכרעה של המדינה ולא יאפשר למי שלא מתחסן לדרוש שוויון מול מי שהתחסן".
המשמעות תהיה מניעת כניסה לקניונים וכיוצא באלה למי שלא התחסן. "הנימוק לכך הוא שבגלל המגיפה לא נכנסים לקניונים ולא מגיעים לעבודה ומי שמתחסן דברים מתאפשרים לו ומצבו משתפר לעומת האחרים. הנימוק השני הוא שלא מדובר באפליה כי כאן ניתן לבחור אם לקבל חיסון או לא, ואם מישהו מחליט שלא להתחסן הוא לא יכול לטעון לשוויון".
פרופ' אלבשן מזכיר את המציאות כיום בה זכויות רבות נמנעות מהציבור בשל הקורונה והדברים אינם נובעים מהחיסון אלא מהנגיף ולמעשה החיסון מצמצם את אותה פגיעה בזכויות. "במובן הזה אני לא רואה סיבה או אפשרות שבג"צ יגיד שיש שוויון בין המתחסנים למי שלא התחסן בקבלת שירותים וכניסה למקומות עבודה".
בארה"ב, מציין אלבשן, המציאות משתנה במדינות השונות ובהתאם גם רמת אכיפת המגבלות והפגיעה לכאורה בחירויות האזרח. להערכתו הנשיא האמריקאי יכול לקבוע קביעות גם בנושאים אלה. "אנשים מתבלבלים. זכויות אדם זה לא אנרכיה. זכויות אדם זה לא שכל אדם יעשה כרצונו כי הרי לכאורה אם אני יכול שלא לחבוש מסיכה ובכך לסכן את הזולת אז אולי גם אוכל לפגוע ולהכות אותו בשם החופש והזכויות... זכויות אדם תמיד מאוזנות זו עם זו ומתאמת לצרכים החברתיים".
ומה באשר למציאות בה ישראלים נשארו "תקועים" בחו"ל ללא יכולת לחזור לישראל? גם כאן, אומר אלבשן, מדובר בחירות שאינה שונה מכל חירות אחרת ולכן גם היא מוגבלת וניתן למנוע אותה. לכך הוא מוסיף ומציין כי כל אותם שיצאו מגבולות ישראל עשו זאת בתקופת הקורונה ולכן ידעו שקיים חשש שלא יוכלו לשוב.
ההחלטה שהתקבלה למנוע יציאה של ישראלים נובעת מהחשש שאותם ישראלים ירצו לחזור, יפעילו לחצים לשם כך וינסו להיכנס בצורות כאלה ואחרות. אלבן מבהיר כי כאשר ישנה סכנה יש למדינה יכולת להגביל את החירויות השונות כפי שהחירויות נפגעות בהזדמנויות אחרות, וחירויות אלה מתאזנות עם זכויות שהאזרח מקבל מהרשות המונעת ממנו את אותן חירויות.
במאמר שפרסם פרופ' אלבשן בעיתון 'משפחה' התייחס ליחסה של החברה הישראלית למגזר החרדי סביב סוגיית הקורונה והעמידה במגבלות ובהנחיות. לדבריו "חלק מהביקורת הלא מוצדקת נעשית כחלק מהמסע הלא הגון ולא נכון שיש נגד החרדים, החל מקריאות הדתה וכו' ועשו אותם יצורים שטניים וכו'. יש חלק מהביקורת בהחלט נכון ובמכתב שפרסמתי לאחים החרדים כתבתי שלא יעשו לעצמם חיים קלים ולא יאמרו שזו רק ההסתה הרגילה. מדובר בחוסר סולידריות. אני שולח אליהם יד מתחננת ולא אצבע מאשימה ואומר שכאשר הם עושים את מה שהם רוצים במאסות וטוענים שזה לא פחות חשוב ממסיבה כלשהי, זה לא קשור".
בהקשר זה מספר פרופ' אלבשן על חברו שקבר את אביו בהלוויה מצומצמת וכאשר ראה את ההלוויות ההמוניות במגזר החרדי חש כאילו דורכים עליו ועל קבר אביו. "זה עניין של ערבות. גם אם אתם חושבים שזה לא חשוב יש לכם אחריות מוסרית כלפיי, שלא ארגיש שמישהו בגד בי, שלא ארגיש שאני מתאמץ ומישהו אחר לא".
"התגובות למכתב הזה היו מהרבה אנשים חרדים שאמרו שהם עצמם חותמים על הדברים", מספר אלבשן.
בהתייחס לביקורת המוטחת בראש הממשלה על ניהול המשבר אומר אלבשן: "אני מתעב את השיח הבינארי בין כנסיית רק ביבי לכנסיית רק לא ביבי. השיח הזה הוא כבר לא רציונאלי. זה כבר כמו ויכוח עם אדם מאמין. לנתניהו יש הרבה מאוד זכויות. מבחינה גיאו-אסטראטגית מדובר במנהיג שלא היה לנו כמוהו, כך באיראן וכך בקורונה בהתחלה וכך בחיסונים, אבל הניהול היומיומי של הקורונה הוא שערורייתי, אולי בגלל התנהלות המשפט ואולי לא. אפשר לתלות את הדברים בשר כזה או אחר אבל בסוף זו אחריות ראש הממשלה. האופן שנתב"ג נשאר פתוח, שמערכת החינוך לא מתארגנת שנה, המערכת לא עבדה במקומות שהפוליטיקה נכנסה ושם הוא נכשל".