שבוע טוב
שבוע טובערוץ 7

נפתלי, קח הצעה בחינם

ליכודניקים יקרים ואהובים. ברור לי שהקטע הבא עשוי להיות לא פשוט עבורכם, ובכל זאת, נסו להחזיק מעמד עד סוף הפסקה:

אחרי כל המתקפות מימין על נפתלי בנט, נראה לי שניתן בהחלט להאמין לו שעמדותיו עדיין נטועות בימין, ולו היו הדברים בידיו הוא אכן היה מקדם את אידיאולוגיית הימין בכל תפקיד אליו היה נבחר. ניתן בהחלט להאמין שבכל ליבו היה נפתלי בנט שמח לו היה יכול לעמוד במילתו ולא להקים ממשלה שבראשה יעמוד יאיר לפיד, גם לא בעוד שנה או שנה וחצי. כך גם איילת שקד הייתה שמחה לעמוד בהבטחותיה לממשלה בעלת רוב ימני, אבל אחרי כל זה המציאות הפוליטית לוקחת אותו ואותה למחוזות אחרים ובעייתיים.

אני מבקש להציע כאן הצעה קטנה שאולי תקרב את בנט להבטחותיו לציבור, אולי אפילו תסתום את הבקיעים שנסדקו במפלגתו עם אמירתו האידיאולוגית המרשימה של עמיחי שיקלי:

בידיו של בנט המפתחות להקמתה של הממשלה הבאה וככזה הוא יכול להציב תנאים ברורים לידידו משכבר, יאיר לפיד. התנאי שהוא צריך להציב ללפיד הוא כניסה של הליכוד לממשלה הבאה. נכון, זה נשמע קצת מוזר, אבל אין לנו בנמצא תרחיש בלתי מוזר, אז נסתפק במוזר במיעוטו.

גם בני גנץ, גם יאיר לפיד וגם גדעון סער שבים וטוענים שאין להם בעיה עם הליכוד אלא רק עם העומד בראשו. מציאות בה נתניהו אינו ראש ממשלה תחייב את התפטרותו עד לתום משפטו, והסכמתם לצירוף הליכוד ללא נתניהו תהיה עבורם מבחן. בהחלט יתכן שזה לא צודק ולא הגון, שזה הזוי ושזו רדיפה חסרת שחר, בטוח שזה כפוי טובה למי שהביא לכאן חיסונים, שקט ביטחוני, מאבק מודיעיני ודיפלומטי איכותי ביותר בגרעין האיראני ושיאי כלכלה לישראל, אבל זו המציאות הנאכפת עלינו מטעמם של שלישיית סג"ל (סער, גנץ, לפיד), ועם המציאות האכזרית הזו יהיה על הליכוד להתמודד על מנת שסוף סוף תהיה כאן ממשלה.

אם יציב בנט את התנאי הזה בפני לפיד ויבהיר שלא יצטרף לשום ממשלה אחרת, תוכל להיות כאן בנקל ממשלה רחבה שבהחלט ניתן יהיה להגדיר אותה כממשלת אחדות בעלת רוב ימני. בתוכה יהיו הליכוד (30), יש עתיד (17), ש"ס (9), כחול לבן (8), ימינה (7), יהדות התורה (7) ותקווה חדשה (6), יחד – 84 מנדטים. בראשות הממשלה יכלו להתחלק ברוטציה לפיד ובנט ואולי למצוא הסדר משולש שיאפשר גם ליו"ר הליכוד החדש נתח בהנהגה. (לשאלתכם, ליברמן יצא מהתמונה הקואליציונית הזו משום שאמרנו שמדברים על ממשלת אחדות ואת השיסוי, הפילוג, המריצות והמזבלות אנחנו משאירים בחוץ)

סביר להניח שבממשלה כזו לא ייכללו מפלגות הקיצון, מרץ והעבודה משמאל ונתחים מ'הציונות הדתית' מימין. יתכן שמתוך 'הציונות הדתית' ניתן יהיה לכלול את סמוטריץ', סופר וולדינגר (אם זה לא יקרה, עם ישראל צפוי בהחלט להיות נפסד מכך) ובכך להרחיב את הממשלה בעוד שלושה מנדטים.

נכון, נשמע הזוי לחשוב שבממשלה שבה תיכלל גם מפלגה בת שלושים מנדטים העומד בראשה לא יכהן כראש ממשלה, אבל כאמור, נראה שכל תרחיש אחר יהיה לא פחות הזוי, אז לפחות שתהיה כאן ממשלה שבאמת יש בה רוב ימני, ממשלה המבוססת על רוב יהודי מוצק (אם רע"ם ירצו להשתלב למטרות אזרחיות, אפשר בהחלט לשקול זאת בחיוב), ממשלה שתוכל לאפס כאן כמה וכמה עניינים. זו אולי לא התגשמות חלום מצביעי הימין, אבל אולי בכל זאת כדאי לבחון את האופציה. בנט, זה בידיים שלך.

כך הולכים השותקים

שמתם לב לכך שירי הרקטות האחרון מרצועת עזה לא זכה לתגובה? לא, אני לא מתכוון לתגובה צה"לית. אני מתכוון לתגובה ליכודניקית. באופן לא אופייני לא שמענו את החברים מהליכוד מסתערים בשצף קצף על שר הביטחון, בני גנץ, בדרישה להגיב, להפציץ, לטווח, לחסל ולשטח.

זו אמנם רק השערה, אבל גם כהשערה היא מדאיגה: האם יתכן שהשתיקה הליכודניקית הזו נועדה לייצר אווירה רגועה שתאפשר את הכשרת והפשרת הלבבות במו"מ עם מנסור עבאס? ואם כבר עכשיו זו סיבה לשתיקה הרועמת, לא ממש בא לי לחשוב איך נראית תגובה צבאית מטעמה של ממשלה שכל כולה תלויה באצבעו של עבאס...

עם אחד?

על דבריו של ירון לונדון אין צורך להאריך ולהרחיב. עשו זאת רבים וטובים פי כמה וכמה ממני, כולל ממה שניתן להגדיר כ'המחנה שלו'. בכל זאת, נראה לי שיש מקום לצטט כמה פסקאות מדבריו של ארי קרויזר בן ה-17, מי שבבית הוריו התארח לפני עשור ירון לונדון לשיחה על חילוניים וחרדים, על עם אחד או שני עמים במסגרת סדרה ששודרה בערוץ 8 (חפשו את הסרטון. ארי ואחיו מרשימים שם כבר כילדים). ארי היה נוכח באסון במירון ובין השאר כתב לירון לונדון (פורסם ב-YNET):

שלום ירון, זוכר אותי? נפגשנו לפני עשר שנים. הייתי אז ילד בן 7, אתה כבר היית סבא. הגעת לביתנו ביום שישי אחד, בחיפוש שעברת כחלק מסדרת טלוויזיה שצילמת, וזו עסקה בשאלה "האם אנחנו עם אחד".

כששאלת את אחי אלחנן, האם אנחנו עם אחד, הוא ענה ללא היסוס: "כן. כולנו עמדנו יחד בהר סיני לקבל את התורה". אחי שאל אותך: "שנינו צאצאים של אברהם אבינו, על זה אתה מסכים?" והשבת בשלילה. פרצופו המופתע של אחי מחדד את ההבדל ביני ובינך. גם אם אינני מסכים עם דעותיך ואמונותיך (או אי-אמונותיך), ואף נעצב על כך - עדיין ברור לי שבני עם אחד אנחנו. אבל אתה... אמרת ללא היסוס: "אנחנו לא עם אחד".

הזדעזעתי מאוד כשקראתי את הדברים שכתבת על אסון מירון... כאחד שהיה שם, במירון, בזמן האסון בסמוך לזירה, ולנגד עיניי חלפו האלונקות הנושאות פצועים ואף גופות, לא הצלחתי ועדיין אינני מצליח להבין איך יש מי שלא כואב את האסון הנורא. היכן החמלה, היכן האנושיות.

אם אני מאמין באלוקים, אם אני חרד לדבר ה', אם אני לא כמוך? חיי אינם חשובים? ואם אני עדר, כפי שהגדרת את עולי מירון - אם אני לא מהעדר שלך? אני הופך ל"דמות קרטון במטווח" שלא אכפת לך אם ייפלו עשרות כמותו? הזהו ליברל? עדכן את גרסתך, ירון קשישא. אחים אנחנו, בני אב אחד. כשהדעות שונות באותה המשפחה, זהו ליברליזם מזוקק. האמונות שונות, אבל הכאב אחד.

מנהיגים מכל רחבי תבל התקשרו להביע צער. אבל אתה מנצל את הטרגדיה כדי ללהג עצמך לבלי דעת, לפלג את העם, לנפץ לרסיסים את האחדות השברירית שגם כך בקושי משקמת את עצמה.

כמנהגך זה עשרות שנים, אתה מזלזל. מזלזל בכל דבר אפשרי. עוטף את הזלזול בביטויים מרשימים, אך תחתיהם אין דבר מלבד בוטות זולה. וגם עכשיו אתה לא חוסך: מזלזל בעם היהודי, מזלזל ברבותיו, בטרגדיות שפקדו אותו במשך דורות, ואף מזלזל במי שמביעים רגש כאב אנושי... חדל. תן לנו לכאוב, תן לנו לאהוב. תן לנו להיות עם אחד.

כואב לי, ירון. כואב לי האסון, כואב לי צערם של היתומים והאלמנות, כואבת לי הטרגדיה של הציבור החרדי, כואבת לי הטרגדיה של הציבור הישראלי, כואבת לי הטרגדיה של העם היהודי. כואב לי עד מוות. כואב לי על מוות מיותר ועל גודש של כאב. כואב לי, ירון. כואב לי שלא כואב לך.

מלב אוהב ודואב, ארי.

לא מוותר לירון

ובהמשך לעניינו של ירון לונדון:

האמן לי ירון שאם לא היית מתגולל בהתנשאות וביהירות כזו על הציבור החרדי, הייתי מדלג לך על הבורות שחשפת תוך כדי אותה התפארות מלומדת. לרוב ראוי לא לנבור בטעויותיו של אדם. הרי כולנו טועים פה ושם. זה אפילו חלק חינני מהיות האדם אדם, אבל במקרה שלך קשה לי, ירון לוותר על זה:

טענת שהחרדים הללו, שאתה לא רואה בהם חלק מעמך, מתגודדים בקברו אך אינם באמת מכירים את תורתו של רבי שמעון בר יוחאי כמפרש תלמוד. אז זהו ירון, שרשב"י היה תנא והתלמוד הגיע לאחר תקופת התנאים ולמעשה כל כולו אינו אלא פרשנות למשנתם של התנאים, כך שלרשב"י היה מאוד מסובך לפרשן את התלמוד. ממלומד משכיל ונאור כמוך הייתי מצפה שתכיר את הפרט הטריוויאלי הזה, גם אם אתה לא חלק מעמו של הציבור החרדי.

טיפולי תודעה

התקשורת הישראלית חוגגת את החלטתו של שופט כדורגל להפוך לאישה. מעקבים טלוויזיוניים אחרי כל צעד ושעל, בקשות לתיעוד דוקומנטרי, דיווחים חדשותיים בלתי פוסקים, ובעיקר אושר אין קץ על האומץ המופלא שגילה השופט כשבחר לשנות את מינו.

הכינוי בו משתמשת התקשורת שלנו כחלק מהאדרת התהליך הגופני שעבר ועובר השופט הוא 'המרה מגדרית'. איזה ביטוי מכובס ומופלא שמאחוריו, אם נחשוב על זה באמת, לא יותר מאשר טיפולי המרה, אבל אף אחד לא יעז לומר את זה בקול רם.

סיור בבית המחבל

צה"ל מיפה את בית המחבל שרצח את יהודה גואטה הי"ד בפיגוע הירי בצומת תפוח לקראת הרס המבנה (או חלקים ממנו. את זה עוד נדע בהמשך). ראינו את הצילומים מהמיפוי וקיבלנו הצצה לביתו של המחבל. ראינו את הקשתות המעוצבות, את המרפסות המעוגלות, את החלונות המפוארים, את המדרגות המעוקלות והמסוגננות, את העמודים והברזים המוזהבים, את ארונות המטבח היוקרתיים, את גילופי האבן על הקירות והפנמנו דבר אחד: שאף אחד לא יספר לנו שמחבלים יוצאים לבצע פיגועים מתוך מצוקה כלכלית ואומללות.

כשהברדלס רוקד

התקשורת שלנו עטה על חיילות גדוד 'ברדלס' הרוקדות בגבול מצרים בצהלולי שמחה: "רגע חביב", "שתי חיילות חיממו את השלום עם מצרים", ביטוי ל"יחסים חמים וידידותיים", "סיטואציה חוצת גבולות" ושאר מחמאות. אני לעומת זאת תהיתי אם זהו המודל המבצעי שחיילות צה"ל מפגינות אל מול חיילי הצבא המצרי, והוספתי על כך תהיה אם זה המודל שאנחנו רוצים לראות גם בגבול הצפון, כי הרי כידוע לשם חותרות האליס-מילריות של ימינו.

אני יודע שאנחנו בעידן שבו אסור להעיר לחיילות על מבצעיות. הן הרי יכולות להתייצב בכל גזרה ולעמוד בכל משימה, ובכל זאת אני תוהה אם קצת שיעמום בבט"ש, או אולי צורך בקצת צומי מצרי, מתירים להן להוריד את הנשק, להניח אותו בצד, להשמיע מוסיקה קולנית ולצאת במחולות על הגבול? האם זה המודל שעליו חלמו ממשיכותיה של אליס מילר והעותרות בדרישה להצטרף לשורות דובדבן, סיירת מטכ"ל וסיירת גולני? איך זה שלא שמענו אותן מתקוממות על המודל המבצעי המשונה שהציגו אותן חיילות 'ברדלס'?

בנוסף תהיתי איך קרה שבשום כתבה שדיווחה על האירוע המוסיקאלי הזה לא ראינו התייחסות של דובר צה"ל. האם תקינה בעיניו התנהלות החיילות? אולי הוא בכלל רואה בכך גשר לשלום ולאחווה? אולי בעצם הוא סבור שיש להעניש את הרקדניות הצעירות? מה חושב על כך צה"ל הרשמי?

האמת היא שניסיתי לברר את העניין והעברתי בקשה לדובר צה"ל על מנת ללמוד על עמדתו בסוגיה. התשובה הייתה שדובר צה"ל מעדיף שלא להתייחס. למה בעצם? הרי לא מדובר באיזה סוד מבצעי? למה דו"צנו מעדיף להתעטף בשתיקה בסוגיה הזו? האמת היא שבחור חכם דובר צה"ל, הוא יודע שלא בכל נושא כדאי להביע דעה, פן תעוט עליו עדת פמיניסטיות זועמת...

למה לטרוח?

יתכן וקבוצת הוושינגטון וויזארדס, קבוצתו של דני אבדיה, תגיע לישראל לטובת משחק ראווה מול אלופת ישראל, מכבי תל אביב. נחמד, אלא שכדי ששתי קבוצות של שחקנים אמריקאים עם איזה ישראלי ורבע פצוע על הספסל תיפגשנה, אין צורך להטריח את החברים של אבדיה עד לתל אביב. הם יכולים למצוא קבוצה מקבילה שם, בארה"ב.

מחזיקים מעמד

שמתם לב שככל שמתקדמים ימי ספירת העומר מספרם של אלו ש"לא נפסלו" אמנם יורד, אבל הם מברכים בקול רם יותר ויותר?

להערות ולהארות שלכם: [email protected]

לעוד כמה הערות קודמות:

צ'ופר לאלימות ואפרטהייד ישראלי

על שמאלנים גזענים ופספוס הזדמנויות

העור של נתניהו והפרידה מהמסכות

המלך דווקא לבוש היטב אבל לא גילו לנו

ההצגה חייבת להימשך? למה, מי אמר?