מאיר ברגר
מאיר ברגרצילום: שימוש חופשי

ימים בודדים הם הצליחו לנצור פה ולשתוק. כל עוד דם ההרוגים הרותח בעבע על מדרון המוות הם מילאו פיהם מים. עם הבאתם למנוחת עולמים הם ששו אלי קולמוס ויצאו להאשים את הקרבן במיתתו שלו.

מקבץ קצר: "זו האוכלוסיה הלא ממושמעת"; "זו המדינה שאינה שולטת על האוכלוסיה השלטת"; "הגיע הזמן לפרמט את יחסי המדינה והחרדים".

כדי להפיג קמעה את הביקורת הציבורית האפשרית הם רתמו את מנעד האשמות לזירה הפוליטית, וכדי לסייע לציבור הדווי להיחלץ אחת ולתמיד מפטרוניו האוזקים אותו מאז קום המדינה ועד ימינו אנו. אולם בשיחות אישיות הם לא בושו לחשוף את צפונות ליבם ולספר את מה שהם באמת חושבים על הציבור החרדי, מנהיגיו ומנהגיו.

אחד מהוגי הדעות המוכרים בציבור הכללי כותב לי השבוע בלי להתבלבל: "הגיע הזמן להפסיק את ההילולא המטורללת הזו"... יומיים אחרי הוא החריף מילותיו: "תגיד, מתי כבר מותר לכתוב שהחרדים האלה הם חבורת רוצחים פראי אדם"? שאלתי אותו מי זה "האלה". הוא החל להתפתל. בכל זאת לא נעים.

בואו נעשה קצת סדר. אמת, הסיכוי שאברך חסידי מאור הגנוז יסכים להיכנס לחדר העשוי להכיל 300 איש עם אלף איש כנראה גדול מהסיכוי שחילוני בורגני מדיזינגוף סנטר יאות לעשות זאת. יש לכך הסברים אבל זו לא הפלטפורמה המתאימה.

אבל האם בשם כך על מדינה ריבונית, המסוגלת להפציץ כורים גרעיניים מעבר לים ולנצח את הקורונה, להזניח במשך עשרות שנים את האירוע התיירותי הגדול במדינה, להפקירו בהיבט הבטיחותי, בנגישות התחבורתית, להזניחו בכל הנוגע לשירותי המזון וההסעדה, רק משום שמדובר בחוגגים חרדיים, דתיים ומסורתיים?

לאורך הימים האחרונים שוב ושוב מתפרסמים מאמרי דעה המסבירים עד כמה המדינה שבויה בידי האוכלוסיה החרדית, עד כמה היא נאלצת לכרוע ברך לדרישות עסקניה עד שהיא מוצאת עצמה מפקירה בעל כורחה את ביטחון אזרחיה.

אבל היי, רק לפני שנה, כשהיא סברה שהקורונה מהווה סכנה מוחשית, היא ידעה לנעול הרמטית את ההר וסביבותיו, גידרה היטב את מתחמי ההדלקות, ריווחה את שורות המתפללים באופן דרמטי, וההילולא התקיימה במתכונת סופר-מצומצמת. זו היתה ריבונות לשעתה והשמיים לא נפלו. אז מה קרה השנה?

לאור העובדה שנגיף הקורונה הולך ומתפוגג בס"ד, יפה נהגו חברי הכנסת החרדיים שביקשו שלא להותיר את כבלי הנגיף על המתפללים שכמהו לעלות השנה להר מירון ולשפוך צקון לחשם על קברו של התנא האלוקי לאחר שנה תמימה שלא ביקרו בו. אבל מה לזה ולנהלי בטיחות עליהם אמונים הגורמים המקצועיים. מחר יבקש ח"כ חרדי לצנן את חוקי הבטיחות בדרכים ויהא הנימוק הדתי אשר יהא – האם הוא ימצא פרטנר מדינתי אחד שלא יגלגלו מכל המדרגות וישלח אותו להסתכלות פסיכיאטרית?

והיו גם שטענו כי הציבור החרדי הוא שגזר על עצמו את העצמאות מרצון. "אתם רוצים עצמאות חינוכית, עצמאות דתית, עצמאות בריאותית". ולכן מה? ולכן נאפשר לו למות על קידוש העצמאות החינוכית/דתית שלו?

אינני מתיימר להיות החוקר, השופט והתליין ולסמן גורם זה או אחר באסון הנורא. אבל לבוא ולהאשים את הקרבנות בהיווצרות צוואר בקבוק על 'מעבר המוות' במתחם רשב"י במירון זו היתממות וטיפשות במקרה הטוב, ורשעות במקרה הפחות טוב. חייבים להגיע לחקר האמת, אסור לברוח לאזורי הנוחות של יחסי חרדים-מדינה ולבקש לשפוך את התינוק עם המים בשם דמגוגיות וסטריאוטיפים מעוותים.

מתוך הטור הפוליטי של מאיר ברגר שפורסם בעיתון 'המבשר'