חברת הכנסת גלית דיסטל-אטבריאן (ליכוד) מבקרת בחריפות בראיון לערוץ 7 את הצעת החוק של גדעון סער למניעת התמודדות על ראשות הממשלה ממי שהוגש נגדו כתב אישום שהעונש עליו הוא שלוש שנים ומעלה.
כבר בפתח השיחה מעריכה חברת הכנסת דיסטל-אטבריאן כי גם במקרה זה ההצבעה תהיה אוטומאטית בחלוקה של קואליציה ואופוזיציה ולא עניינית. "אני שומעת שבימינה יש רעשים של כאבי בטן עזים, כי גם אצלם וגם ב'תקווה חדשה' זה מה שנלחמו נגדו כל הזמן, כוחו של פקיד אחד מול רצונם של מיליוני אזרחים. הם עושים רעשים של כאבי בטן, אבל בסופו של דבר זו לא תהיה הצבעה עניינית ואידיאולוגית. יתרוממו הרבה אצבעות של אנשים שיודעים שהחוק הזה הוא לא רע לנתניהו ולליכוד אלא לימין, כי היום הכוח אצל הפקידים, האיזונים בין הרשויות הופרו לחלוטין, רצון העם והבוחר וההשפעה שלו הולכת ומצטמצמת, הימין ער לזה כבר שנים ובכל זאת 12 המופלאים של 'ימינה' ו'תקוה חדשה' ילכו עם החוק".
על דבריה של שרת הפנים שקד הבוקר בדבר התנגדותה לכך שפקיד בדמותו של היועמ"ש יכריע מי יהיה כאן ראש ממשלה, אומרת דיסטל-אוטבריאן: "לא ראיתי מכירת ערכים כזו. זו באמת מכירת חיסול כזו של כל מה שלשמו הם נבחרו. הפקיד הופך לקיסר עם אגודל למטה. אדם אחד, בלי משפט ובלי הוכחות, רק על סמך תחושות, יושב מבלי שבחרו בו ומוריד אגודל למטה, אתה יוצא מהמשחק הדמוקרטי, כשברור לכולנו שזה יקרה למועמדים מהימין שלא יסכימו להתכופף בפני משטר הפקידים או רצון אליטת השמאל".
"שקד היא לא מי שיכולה לזכות באמון הציבור. אין הבטחה אחת שהיא עמדה בה. לזכותה ייאמר שהיא היחידה ששומרת על העמדת הפנים, בנט כבר לא טורח לעשות את זה. אולי יש לה תקווה של רנסנס של חזרה לימין למקרה שהממשלה הזו תיפול, אז היא עושה קולות, אבל אלו אנשים שאין לתת בהם אמון".
באשר לטענה לפיה שר משפטים ללא תמיכה ציבורית מבקש למנוע התמודדות ממי שמיליונים מעוניינים בו, אומרת דיסטל-אטבריאן: "נבחן את הכוח שיש לסער בידיים. יש לו אפס תמיכה ציבורית. הוא לא עובר את אחוז החסימה אבל הוא רוצה לשלול מ-35 מנדטים את רצונם החופשי".
עוד היא מעירה כי "רעייתו היא שיאנית השכר בתאגיד על חשבון כולנו עם 1.8 אחוז רייטינג", היא אומרת במה שנראה כהשוואה בין הרייטיינג הנמוך לו זוכה גאולה אבן-סער לתמיכה הציבורית של בעלה, בעוד בפועל היא "יושבת בתכנית האקטואליה החשובה ביותר של התאגיד. היא המגישה הראשית של התכנית כשהיא לא יכולה לראיין את בעלה או את חברי המפלגה של בעלה, היא גם לא יכולה לראיין את האויב המר של בעלה, יו"ר האופוזיציה, או כל אחד מחברי הכנסת בלי ניגוד עניינים עצום. זה יכול להתאים רק לאיראן או צפון קוריאה, אבל לא למדינה דמוקרטית. נדמיין את שרה נתניהו יושבת במשבצת האקטואליה החשובה ביותר כשבעלה ראש ממשלה, מה היה קורה כאן?".
"גדעון סער חולש על התקשורת ועל מערכת המשפט עם אפס תמיכה ציבורית, והוא אוחז בידיו את כל מוקדי הכוח. מה זה אם לא רודן? זה הדבר הכי קרוב לדיקטטור שהדמוקרטיה הישראלית איפשרה אי פעם", אומרת אטבריאן ומוסיפה התייחסות גם לעם עצמו:
"כמי שיוצאת להפגנות לא מהיום, ואני חייבת לומר שלהוציא את הימין להפגנות זו קריעת ים סוף. אני לא מבינה את זה, או שהימין התרגל להיות בשלטון ולא הפנים איך המערכת הפקידותית מכרסמת בזכויות הדמוקרטיות שלו, והמדינה עדיין מתפקדת על האדים של מה שעשה נתניהו, אוסלו, החורבן המדיני וקרבנות השלום עדיין לא כאן, עדיין אין את מיטוט הכלכלה, ובנוסף שמרנים אוהבים לשבת בבית מול הטלוויזיה ולהתעצבן. אבל הכוס מתחילה להתמלא והאסימון מתחיל לרדת, וברגע אחד הימניים יבינו שמתחת לאף שלהם הם הפכו לאזרחים סוג ב', אנשים ללא זכות הצבעה בקלפי. לשם אנחנו הולכים. הפיכה המשפטית התבצעה כשהוגש כתב אישום נגד היחיד שלא קיבל סיקור אוהד, כפי שמתברר כעת במשפט. כולם חגגו והיחידי שלא הוא נתניהו, ולמרות זאת כולם יושבים בבטחה בכנסת ונתניהו עומד למשפט. זו הפיכה"
על רקע אזכור משפט נתניהו אנחנו שואלים את דיסטל-אטבריאן אם יתכן ויש היגיון בהצעה של השר סער, שכן אם הליכוד רוצה לחולל שינויים משמעותיים במערכת המשפט, אולי יכול לעשות זאת רק אדם שאין לו עימות אישי עם מערכת המשפט כדי שלא ייחשד כפועל מתוך אינטרסים אישיים?
"איזה לקח יפנים ראש הימין הבא אחרי סיפור נתניהו? יש לו שתי אפשרויות, לוותר על החופש, על החפות על הזכות להיות ראש ממשלה, על שלוות הנפש של ילדיי ורעייתי ואלחם על העקרונות, או שאכפיף ראש בפני המערכת. נתניהו יש רק אחד, הוא עשוי מפלדה. העבירו אותו ייסורים והוא לא ויתר, לא ביצע התנתקות, לא הפך לשרון אולמרט ובנט, אלא נשאר ימין למרות המחיר המטורף ששילם. אני לא משוכנעת שהמנהיג הבא של הימין יראה מה עשו לנתניהו, איך הוציאו אותו מהמשחק, וימשיך לשמור על העקרונות שלו. הוא פשוט לא יעז כי המערכת אכזרית נקמנית רעה ואין לה אלוהים".
"אם הציבור לא יצרח את נשמתו ברחובות נגמרה הדמוקרטיה, השמאל ישלוט פה והבחירות והקלפיות יישארו כקישוט נחמד", אומרת דיסטל אטבריאן הסבורה כי את הימין ניתן למצוא לא רק בפריפריה אלא גם בערים הגדולות כפי שמעידים נתוני ההצבעה, אך תומכים אלו הם אנוסים בעיניה, כאלה המסתירים את עמדותיהם, וכעת עליהם לצאת מגבולות חוסר הביטחון ולעמוד בגאון. "אם לא נילחם אף אחד לא יילחם עבורנו. אם הציבור לא יתעורר לא יהיה לו קול דמוקרטי, וכל ראש ממשלה שלא ייכנע למדינה פלשתינית דמו הפוליטי בראשו".